שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

בזמן האחרון קשה לאהוב

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־12:26, 23 בפברואר 2016 מאת Maale (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן " == בזמן האחרון קשה לאהוב == [הרב שלמה אבינר] יש אנשים שבאופן טבעי אהובים עלי, מוצאים חן בע...")

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

בזמן האחרון קשה לאהוב

[הרב שלמה אבינר]


יש אנשים שבאופן טבעי אהובים עלי, מוצאים חן בעיני, אבל זו לא חכמה. אך יש אנשים שאיני מסכים אתם וגם מרגיזים אותי. אני חושב שהם מזיקים לאומה, אבל דווקא זה אתגר עבורי - לאהוב אותם. אז אני מחפש דברים טובים אצלם כדי לאהוב, כי לא יתכן שהכל רע. זו עבודה קצת קשה לפעמים, אבל עבודה מעניינת מאוד, גם מלבבת וגם מצוה גדולה מאד, וריבונו של עולם אוהב מאד שנאהב איש את זולתו.

בכל פעם, יש אנשים אחרים שמכאיבים לי ומצערים אותי. וכל פעם עלי להתאמץ כדי לאהוב אותם. עכשיו, אלה שמציקים לי באופן נורא, הם פועלי ההתנתקות ועוזריהם. אני לא יודע אם מאז קום המדינה, היו אנשים שהכאיבו לי באופן כזה איום. לכן, קשה לי לאהוב בזמן האחרון. אבל איפה כתוב בתורה שאם מצוה היא קשה, לא מקיימים אותה?! אל אשתי ואל ילדי אהבתי זורמת מעצמה בלי מאמץ. כשאני רואה אותם, אפילו חושב עליהם, מיד אני מתגעגע וחש נחת. אבל האחרים, אני בדרך כלל מלמד זכות עליהם, שאולי הם לא רעים אלא סתם טועים ומבולבלים. כמובן, זה לא מצדיק, ובוודאי לא פוטר מלהיאבק, אך זו לא סיבה לשנוא אותם. כמו שאני לא שונא מי שמחלל שבת, רחמנא ליצלן, גם איני שונא אותם.

אבל יש גרועים יותר. אנשים ששונאים ומעליבים אותי ומשלהבים נגדי, אז יש לי חשק לשנוא אותם בחזרה. יש מי שאומר לי שמתנחל, כמוהו כאיש חמאס, שאני הובלתי את המדינה אל פי התהום, שאני גרמתי לרצח ראש הממשלה, שאני גורם פילוג, שפלשתינאי אהוב עליו יותר ממני, שלא אכפת לו ממלחמת אחים, כי הוא לא חש כאח שלי ובמקרה הגרוע, תהיה מלחמת אזרחים בלבד. אז יש לי חשק לומר לו: אם אתה אוהב אותי אני אוהב אותך, אם אתה שונא אותי אני שונא אותך. אבל אני אתגבר, אני אוהַב ראשון. אולי הוא גם יאהב אותי. חבל שכך הוא יחשוב עלי. בכל זאת הוא אחי ואני אוהב אותו. הוא לא מכיר אותי ואם יכיר אותי, אני מקווה שהוא ישנה דעתו. נקווה. גם אם ישנא, אוהַב אותו. זה קצת מתסכל. אבל אני דווקא חש תחושת עילוי נפלאה.

אבל יש גרוע מזה. יש מי שעושה לי דה-לגיטימציה. זה כבר ממש מרושע. למשל הוא מספר שאני אלים. אני אלים?! אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק. אני אלים?! אני רואה לפעמים בהפגנה ובחסימות, איך החברה שלי חוטפים מכות ולא משיבים, גם בגלל שהם ממש לא אלימים וגם כדי שלא ירביצו להם עוד יותר. אגב, אני נגד חסימות, אבל עכשיו אני לא מדבר על זה, אלא על אלימות. בני נוער חבולים ופצועים וקרועים. ברוך ד', זה נדיר, אבל זה בכל זאת נורא. ואחר כך, יש אנשי תקשורת ולפעמים אנשי מדים, האומרים שהם אלימים! זה כבר מרושע! עכשיו הצלחתם להרגיז אותי. בכל זאת אתגבר. אמשיך לאהוב אתכם אך דעו שנפגעתי. נפגעתי עמוקות. שכחתי לומר שהבטחתם כמה פעמים לא לשלוח יותר פרובוקטורים. אבל אתם ממשיכים. אתם רוצים לזרוק לרחוב את אנשי גוש קטיף ובשביל זה לפגוע קודם בתדמיתם, שלהם ושל חבריהם. אל תכחישו. כולנו ראינו עוד פעם ועוד פעם. זה ממש מרושע. סליחה שאני מדבר ככה.

איך אתם רוצים שאוהב אתכם. אתם מקשים עלי. אמנם הבטחתי לעצמי לאהוב. אך כיצד? טוב. נדחה נושא זה לאחר כך. כי פתאום נזכרתי בדבר הבוער בקרבי.

אתם לפעמים אלימים כלפי. חבר חוסם צומת - אמרתי שאני נגד - יוצא אדם מרכב ודוקר אותו! והמשטרה אפילו לא עוצרת אותו! אדם אחר מאיים: אסתובב עם אגרופן ואכניס אגרופן במי שיתלה סרט כתום בצומת... ועוד אחר ירה מחלונו עם רובה אוויר על נערים שחילקו סרטים כתומים ופצע שניים מהם. מישהו יכול להסביר איפה כאן הפרופורציה! אכן, מסובך לאהוב.

שמא תאמרו: אלה יוצאי דופן אל תכליל! אל תאשים! בסדר, קיבלתי. אבל לפעמים אלה אינם יוצאי דופן כי רציתי לומר שאלימות היא לא רק בכוח. כולם מודים, כולל תומכיו, שראש ממשלתנו הוא דורסני ודורך עלי ועל כי מי שכמוני. אז למה אתם מסתכלים ושותקים.

ויש גם אלימות ממש. כבר אמרתי שאני נגד חסימות. אבל נער חסימות, הוא אידיאליסט, אוהב ישראל, צדיק כזה, מפסיד בחינות, מסכן את לימודיו ואת עתידו האישי. כל זה למען אידיאל, ממש כואב לו על ארץ ישראל. הוא חוזר הביתה חוטף ביקורת מההורים ומהרבנים, גם ממני קצת, אבל אני גם אוהב אותו. אך המכות שהוא לעיתים חוטף משוטרים, זה ממש מראה מחריד ומזעזע. ראו בטלוויזיה ובאינטרנט. הוא סובל מאד זמן רב מכאבים וגם מפגיעה נפשית.

קשה לי לאהוב שוטר שמכה מפגין. אני מנסה אך קשה לי. אולי תעזרו לי. טוב. אנסה. כנראה הכניסו את השוטרים האלה בעל כורחם למציאות בלתי אפשרית, לכן איבדו שליטה. לא משכנע. ואולי יש להם גם זכויות, הם לא עושים רק דברים רעים, גם דברים טובים. יתכן, ואולי גם את הדברים הרעים, הם עושים לשם שמים, עקרונית זה טיעון נכון, אבל במקרה שלנו קשה לקבל.

בעצם , כנראה זו החיה שבאדם, מה שחכמי הרזים כינו "הנפש הבהמית" (ספר התניא; אורות הקודש ג, רלה). יש צלם אלהים שבאדם ויש החיה שבאדם. אצל כל אחד, וגם בי, יש צד אלים אבל צריך להתגבר.

טוב, נירגע. קשה לאהוב אבל כדאי. אני אוהב את כולם, גם את אלה שמדיפים ריח חריף של שנאת אחים ושנאת חינם. את כולם אני אוהב ואני מחבק. גם אלה שרוצים לגרש אותי, לעולם לא אשכח שכולנו מדינה אחת, כולנו באותה ספינה, ואני לא מתנתק ממנה. אני חושב שכמעט כולנו חושבים ככה. וגם אם אתה מדבר אחרת, אני לא מאמין לך. אתה סתם אומר.

אז אני לא מבין דבר אחד. אם אני אוהב את כולם, למה כולם לא אוהבים את כולם? זה היה יכול להיות כל כך נחמד. היינו פותרים כל בעיה.