שיעורי הרב שלמה אבינר

בג"ץ בית-אל

[ראיין: הרב מרדכי ציון]

ש: יש פסיקת בג"ץ להרוס בתים בבית-אל. כיצד להתייחס?

ת: עוד לא בתים, אלא שלדים. אבל כמובן זה מצער מאוד, הרי נצטוינו לבנות את ארצנו ולא חלילה להרוס אותה.

ש: אבל מה הנימוק של הבג"ץ?

ת: הבניה נעשתה על שטח פרטי של ערבי. כבר בתחילת ההתנחלות, לימדנו רבנו הרב צבי יהודה, שאין להקים ישובים על אדמה פרטית על ערבים, אלא רק על קרקע של המדינה. הוא התבטא: אין לנו עסק עם אחמד או מוסטפה. כלומר התביעה שלנו היא בעלות לאומית על ארץ ישראל, ריבונות שלטונית, ואם מסבכים זאת בסכסוכי שכנים, משפילים את כל המאבק.

ש: ומה עם שאר בית-אל?

ת: בית-אל נבנתה על מה שנקרא תפיסה צבאית, כלומר מותר לצה"ל לתפוס שטח פרטי משיקולים בטחוניים. אחר כך היה בג"ץ שאישר את בנית בית-אל על השטח התפוס. כמובן רצו לשלם לערבי, אבל הוא סירב, אז זה נשאר במעמד של תפיסה. אחר כך היה בג"ץ נוסף במקום אחר ביש"ע שקבע שמכאן והלאה אי אפשר לבנות על שטח פרטי שנמצא בתפיסה צבאית.

ש: אז מה הבעיה של הבניה הזאת בבית-אל, הרי גם היא על תפיסה צבאית?

ת: עקרונית זה נכון. אבל זה מחוץ לתוכנית המתאר. כלומר לא ניתן לקבל אישור בניה של הממשל הצבאי והמנהל האזרחי כל עוד אושרה תוכנית מתאר.

ש: שמעתי שיש טענה שממילא בעוד חודשיים יתקבלו היתרי בניה. אם כך, זה סתם להרוס?!

ת: לא מדוייק. לאו דווקא בעוד חודשיים אלא בתאריך לא נודע שגם יכול להיות רחוק. בנוסף לכך, יש רק תהליך לכיוון זה, אבל לא בטוח שבסוף כן יהיה היתר בניה. בנוסף, הבג"ץ משתמש בטעון של סופיות הדיון, כלומר, אם בג"ץ פסק, יש לכבד את החלטתו, אי אפשר לערער כל הזמן, חוק זה חוק.

ש: אם כך, מה הטענות שלנו נגד הבג"ץ?

ת: בודאי שיש טענות קשות. קודם כל, יש בתחום הזה איפה ואיפה. במקרים דומים של בניה על קרקע פרטית, לא ניתן צו הריסה, אלא איפשרו להגיע לידי הסכם ממוני, בין שהיו אלו תביעות נגד ערבים או נגד יהודים. לכן נראה שהחלטת הבג"ץ היא לא כולה משפטית, אלא מושפעת מהשקפות מדיניות על מעמד יהודה ושומרון. זה דבר חמור. בג"ץ אינו אמור לקבוע מדיניות האומה, אלא לשפוט אם המהלכים בם בהתאם לחוק.

ש: אבל גם לנו יש השקפה מדינית?

ת: בודאי, שארץ ישראל שייכת לעם ישראל. מכאן לבעיה עקרונית. כיצד אדמה זו הגיעה לערבי זה? האם יהודה מכבי נתן לו? או שמא בר כוכבא נתן לו? או שמא הרומאים כבשו את ארצנו, ומאז עברה מיד ליד, עד שבחסדי ד' חזרו עלינו. היה כאן שלטון ירדני – שאגב, גם זה נגד החלטת סן רמו, ויתר על כן כל מדינות העולם, פרט לבריטניה ופקיסטן, לא הכירו בכיבוש יהודה ושומרון על ידי ירדנים. ובכל זאת מלך ירדן חילק אדמות לערבים שונים, בתנאי שיעבדו אותן – אגב, אותו ערבי לא עבד את האדמות בו נבנו השלדים. אבל כיצד פתאום ארץ ישראל שייכת למלך ירדן?! אנו לא נגד ערבים, אבל יש להם שטחים במזרח התיכון פי 500 ממדינת ישראל, אז אולי יניחו לנו.

ש: ובסיכום?

ת: יש כאן 4 נקודות: א. השלדים נבנו על אדמה פרטית בתפיסה צבאית. ב. לא היו אישורי בניה. ומנגד: א. הבג"ץ נוהג איפה ואיפה ומפריע להתנחלויות. ב. אין סמכות למלך ירדן לחלק אדמותינו לכל מאן דהו.

ש: מסובך!

ת: כן. נושא מורכב עם פנים לכאן ולכאן.

ש: אז מה לעשות?

ת: להתפלל. להמשיך לבנות איפה שאין בעיות. ובודאי לא להתנגש חלילה עם כחות הביטחון. ככלל אין להתנגש עם הצבא, ד' ישמרנו, וקל וחומר במקרה המורכב שלנו.

ש: אין חשש שזה יגלוש להחרבת כל יהודה ושומרון?

ת: בודאי שלא. הכל בנוי כחוק ואדרבה יהודה ושומרון הולך וגדל בחסדי ד'. קרוב ל400,000 תושבים. גם טכנית אי אפשר לגרש 400,000 אנשים! מאיזה כסף ישולמו להם פיצויים? ואיפה יגורו? ב"ה עמנו יתחזק בתודעתו הלאומית, וארצנו תלך ותיבנה בחסדי ד' עלינו.

• פורסם בשאילת שלמה 396