שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

ארבעה שלבים בחיסול הטרור

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־03:09, 15 בפברואר 2016 מאת Maale (שיחה | תרומות)

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

ארבעה שלבים בחיסול הטרור

[הרב שלמה אבינר]


א. "משיב מלחמה שערה". קודם כל יש לעבור ממגננה למתקפה. במקום להתבצר ולמלא את כל ארץ ישראל חיילים, שוטרים ושומרים בכל מטר, יש להתקיף את האויב בשטחו. אי אפשר להציב שוטרים וגדרות בכל מקום, תמיד הרוצחים המנוולים ימצאו פרצה, אלא יש לבער את כל קני הטרור ולאסוף את כל הנשק. "משיב מלחמה שערה" - להעביר את המלחמה מאצלנו אל האויב. גם בתחילת היישוב היהודי היינו שומרים בלי סוף, עד שבא אותו חסיד אומות העולם, אורד ווינגייט, ולימדנו להקים את "פלוגות הלילה", "פלוגות האש", לחדור לשטח הרוצחים ולעשות בהם שפטים. לא לחכות שהרוצחים יבואו לפגע בנו אלא ליזום ולרסק אותם כליל.


ב. "מחץ מתנים קמיו ומשנאיו מן יקומון" (דברים לג יא). לא די להיכנס ולמגר את קני הטרור, כי הם יצמיחו חדשים. יש לדעת לשמור על פירות הניצחון, כפי שנהג דוד המלך. הנצי"ב מסביר על הפסוק הנ"ל (העמק דבר, הרחב דבר), ששאול ריחם על האויב, ועקב כך נשפך דם לרוב, הרבה יותר מדוד, וכיון שהוא לא סיים את העבודה, נהרגו אנשים מתוכנו ומתוך האויב. אבל דוד, בכל מקום שהגיע, קיים "מחץ מתני קמיו ומשנאיו מן יקומון", והעמיד נציגים לשמור על השלטון. אם ניכנס ונצא, העניין לא ייגמר. אלא אחרי שנכנסים, נשארים ומסדרים את נוכחותנו ושליטתנו הצבאית בכל מקום, ובוודאי לא לסמוך על הרוצחים ולהפקיד בידם את האחריות על הסדר. בכלל, כך הוא בכל מדינה בעולם שהצבא הוא הממונה על הביטחון, ובתחום זה אין הפרטה. פה ושם יש חברות שמירה, אבל את הביטחון הלאומי אין מוסרים לחברות משנה ועל אחת כמה וכמה לא לאלו שיש להם מסורת של רוצחים. גם הניסיון מראה שבמקום שיש יישוב יהודי, יש נוכחות צבאית, יש מודיעין צבאי והטרור יורד פלאים.


ג. ריבונות ישראלית ופירוק הרשות. יש לפרק את הרשות הפלשתינית, שאין לה זכות קיום. היא אינה מועילה מאומה, רק מסיתה לרצח. אל תקרא רשות אלא רשעות. אבל גם אם היו נחמדים, אין באף מדינה בעולם אוטונומיה למיעוטים שבה. בצרפת יש עשרה מיליונים ערבים, ובוודאי לא יקימו להם אוטונומיה, ובדומה לזה בכל מדינה בעולם, כולל ארצות הברית. אם המיעוטים רוצים מדינה, שיחזרו לארץ מוצאם. איננו נגד מיעוטים, איננו גזענים. אך מיעוטים הרוצים להישאר כאן, צריכים לקבל על עצמם את חוקי המדינה. יהושע בן נון, לפני שנכנס לארץ, שיגר שלוש אגרות. 1. מי שרוצה, יכול ללכת, לא יאונה לו כל רע. אכן הגרגשי הלך. 2. מי שרוצה יכול להישאר בתנאי שלום, ומהו שלום? הוא כולל קבלת הריבונות והשלטון שלנו (רמב"ם הלכות מלכים ו א), כנהוג בכל מדינה בעולם. 3. הרוצה, יכול להילחם. אנו לא נוותר על ארצנו או על חלקים ממנה בגלל איומים שונים. אך לא שמענו באף מדינה בעולם שמיעוטים יזכו לאוטונומיה, במיוחד שאצלנו הניסיון המר הוכיח שזו טעות נוראה. כך הוא בכל עם בעולם. אנו יותר מכל עם בעולם, אבל לא פחות ממנו. אנחנו עם ד' אבל זה כולל את היותנו עם, ועם נורמלי אינו מקים אוטונומיה למיעוטים השוכנים בו. לא היה ולא נברא כדבר הזה בכל ההיסטוריה העולמית. כתוב בתורה: "והורשתם את הארץ" (במדבר לג נג), מסביר הרמב"ן: "שלא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות" (הוספות לסהמ"צ לרמב"ם מ"ע ד). הארץ הזאת לא תהיה בידי עם אחר, "ופירט אותה… כולה בגבוליה… שלא יניחו ממנה מקום" (שם). לא יהיה שום מקום בארצנו תחת ריבונות גויים. הכל – תחת שלטוננו. כמו שכל רגע מן השבת הוא שבת, וכמו שכל יהודי מעם ישראל הוא יהודי, כך כל רגב אדמה של ארצנו הוא ארץ ישראל ותחת שלטוננו. "והורשתם" – זו ריבונות, ואין שום רשות פלשתינאית. היא הוקמה בטעות ועתה כולם הבינו בדרך הקשה שיש לסגור אותה. לו זכינו, היינו צריכים להבין זאת מתוך תורה ומתוך הגיון ישר, עתה נותרה ההוכחה הברורה שבעולם: הניסיון. אי אפשר להתכחש למה שעינינו רואות. הרמב"ם מונה שלושה מקורות להכרה האנושית: גילוי אלוהי, שכל וניסיון (אגרות הרמב"ם מהדורת הרב שילת, עמ' תעט). מי שלא שמע לקול ד', "והורשתם את הארץ", מי שלא שמע לקול השכל הישר שאין דבר כזה שעם יתן אוטונומיה למיעוט בארצו – גם עיריה אינה גוף אוטונומי אלא זרוע של הממשלה – הוא ישמע לקול הניסיון, לקול דמי אחיך הזועקים מן האדמה, מידיה המגואלות בדם של אותה אוטונומיה. כמה אנשים עוד הנכם רוצים שימותו חלילה כדי להבין שזו שטות שלא היתה מעולם.


ד. העברה למדינה פלשתינאית. תאמרו: מה נעשה עם מיליונים של ערבים הנמצאים פה? האם ימשיכו לשהות פה לעד כמיעוטים מסכנים במחנות? יש ליתן להם מקום, לא כולם רוצחים. תשובה: קודם כל, יש עשרים ושתיים מדינות ערב, ויוכלו לפנות לשם. אבל האמת שכבר גזלו משטח ארץ ישראל והקימו בה מדינה: ירדן נכללת בארץ ישראל – על פי גבולות התורה ועל פי הגבולות המנדטוריים. האנגלים בגדו בנו וגנבו אותה מאתנו. בפועל זו מדינה פלשתינאית, רוב האזרחים שם פלשתינאים, נשלטים על ידי מיעוט לא פלשתינאי. דגל ירדן הוא דגל פלשתין בתוספת כתר – הוא השושלת ההאשמית. איננו מתייאשים משטח זה, את גזלתנו אנו תובעים בשלמות, אך לא בגלל שגנבו מאתנו שטח אחד, יהיה מותר לגנוב עוד שטח. די! ואנו מאמינים שנחזור לשם, אבל בינתיים, כל מחנות הפליטים יועברו לשם. זה פתרון טוב וישר, מוסרי והגיוני. ערבים בודדים שירצו להישאר כאן, יחתמו שהם נשבעים אמונים למדינת ישראל, כמו כל תושב בכל מדינה בעולם, אם לא, אין לו מה לעשות שם. איננו יכולים לתת דיור לרוצחים, מזיקים ומהרסים. הם ישלמו מסים ויעשו שירות לאומי. זה הפירוש של "והורשתם" (במדבר לג נג) לפי רש"י: "והורשתם אותה מיושביה". אך גם לרמב"ן, שהלכה כמותו, אין להשאיר כאן מיעוטים אלא אם כן מקבלים את שלטון המדינה.

וכך יהיה לנו שלום.