שיעורי הרב שלמה אבינר

אסונות וטענות לקב"ה

[ראיון לעיתון, ניסן תשע"ב - מ"באהבה ובאמונה"]

שני אירועים מחרידים התרחשו בהפרש של שבוע ובשניהם מעורבים ילדים קטנים: נרצחו ארבעה יהודים מתוכם שלושה ילדים בפתח בית הספר בו למדו בצרפת, ונספו אב עם חמישה ילדיו ברחובות בשרפה בביתם.

למה קורים לנו אסונות כאלו?

ודאי איננו יודעים את סיבותיו של הקב"ה בעולם הזה. יש צדיק ורע לו ויש רשע וטוב לו. כבר הנביאים שאלו מדוע ולא קיבלו תשובה על כך. משה רבנו שאל, ובתלמוד נחלקו האם אמנם הוא קיבל תשובה או לא (ברכות ז), וגם אם הוא קיבל תשובה, מי אומר שאנחנו מבינים אותה. גם ספר קהלת וספר איוב עוסקים בשאלה זו.

אבל הכלל הוא מה שאמר רבי יוחנן בכל פעם שסיים את ספר איוב: "סוף אדם למות. אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו". יש מפרשים שלא מדובר על ספר איוב ממש, אלא בכל פעם שקרה לו אירוע כמו לאיוב, שהרי היו לו עשרה בנים וכולם מתו.

אדם אינו יודע כמה שנים יחיה, יש מי שחי יותר ויש מי שחי פחות, העיקר הוא למלא את החיים בתורה, במצוות ובמעשים טובים.

אין לבוא בטענות על הקב"ה בגלל אסונות, אין זה נכון, זו כפיות טובה. אירועים כאלו הם נדירים במדינת ישראל וגם במדינות אחרות.

מתי נהרגו בתוך שבוע אחד 8 ילדים?

צריך לזכור, שלפני הופעת הרפואה המודרנית שני שליש מהילדים היו מתים ממחלות, ועכשיו זה נדיר ביותר. כמובן, מותו של ילד הוא נורא ואיום, והתמונה הכוללת של הפריסה הסטטיסטית אינה פותרת את הסבל של אותה משפחה. כי אם לפי הסטטיסטיקה מחלה מסוימת פוגעת בילד אחד מתוך מיליון, בשביל אמו זה מאה אחוז. לה לא משנה מה קורה אצל השאר. אבל אנחנו, בהסתכלות רחבה, עלינו להכיר שאנחנו חיים בגן עדן.

אבל כל הזמן אנשים מתים מאסונות?

נכון, אבל בכל שנה מתים בתאונות דרכים יותר מ-350 בני אדם כולל ילדים, ויותר מ-10,000 מתים מעישון, כאשר שישית מהם מעישון סביל, למה מזה אף אחד לא מתרגש? ועוד לא נגענו באנשים שמתים ממחלות לב כתוצאה מאכילה לא נכונה, ואלו מספרים ענקיים.

כאמור, אין זה ישר לבוא אל הקב"ה בטענות ולשאול למה הוא עושה לנו את זה, כשכמעט הכל מלא טובה לפחות אצלנו. יש מדינות שבהן לאנשים אין מה לאכול. כמיליארד רעבים ללחם, בכל יום מתים 30,000 ילדים מרעב, האם ראית מישהו שמתרגש מזה? לצערנו לא. התקשורת לא עושה מזה עניין.

אז לא מדובר באסון?!

ודאי שמדובר באסון נורא ואיום. האם שאיבדה בעל וחמישה ילדים היא אומללה, אבל לא צריך לצבוע את החיים של כולם בשחור בגלל זה. כל אדם שמת זה אסון. אבל אסון פרטי של אדם אחד לא יכול לעוות את המחשבה של כולם.

לאותה משפחה זה באמת אסון, אבל לצערנו יש עוד משפחות עם אסונות. האם משפחה שנהרגה בתאונת דרכים זה פחות עצוב מפיגוע של מחבל או משרפה בדירה?! אך גם הטענות אינן במקום כי מדובר במקרים חריגים מאוד.

ולמה בתוך שבוע קורים לנו פתאום שני אירועים חריגים כאלה?

לצערנו, אין זה פתאום. כל הזמן אנשים מתים בישראל. בצרפת על כל מאה אלף תושבים יש 15 רציחות בשנה, בארה"ב 25 ובארצנו 8. ולצערנו יש אנשים שמתים צעירים.

אך הציבור מזדעזע משני המקרים האחרונים, מה הסיבה?

מה שאנשים מזדעזעים הוא לא קנה מידה של האמת. זעזוע של האנשים אינו שאלה אמונית אלא פסיכולוגית. אם אומרים לך שאדם אחד נרצח, אתה מזדעזע, אבל אם אומרים לך שמאה אלף איש נרצחו אתה מזדעזע פחות. אומרים לך שבשואה נרצחו ששה מיליון יהודים, אתה עובר על כך לסדר היום, אבל אם מתארים לך רצח של אדם אחד בשואה, אתה מזדעזע. אכן הזעזוע לא תמיד מכוון אל האמת.

האירועים האלה חריגים והתקשורת מעניקה להם נפח גדול ולכן אולי הם גורמים לזעזוע, אבל יש הרבה אסונות שקורים ולא זוכים לסיקור, ולכן אנשים חושבים שהם לא קרו.

מה הקב"ה מאותת לנו באירועים האלה, אולי הוא מוסר לנו שעלינו לעשות תשובה?

ודאי שעלינו לעשות תשובה. הרמב"ם בתחילת הלכות תענית אומר כי אם באים ייסורים לאדם, עליו לפשפש במעשיו ולעשות תשובה. פעם אמר אדם לרבו שהוא אינו יודע במה עליו לעשות תשובה. השיב לו שקודם כל עליו לעשות תשובה על השאלה הזאת. וכן מובא בשם הרמב"ם.

כל הזמן אנחנו צריכים לעשות תשובה ויש לנו הרבה על מה לחזור בתשובה. אבל עם זאת, צריך לזכור שלמרות האסונות האלה, המצב שלנו טוב, ברוך ד' ועם הצער הגדול של המשפחות, אסור לומר שהקב"ה עושה איתנו רע חס ושלום. יש הרבה טוב וקצת רע.

• פורסם בשאילת שלמה 272