שיעורי הרב שלמה אבינר

אני לא שווה

שאלה: כשאני חושב על עצמי ומשווה את עצמי לאחרים ,אני רואה שאיני אדם מוצלח ותוקף אותי יאוש. אני לא שוה, אני רואה מסביבי אנשים מוכשרים שתופסים מקום חשוב בחברה ואני סתם אדם קטן. אז בשביל מה נולדתי? בשביל מה ד' ברא אותי? כדי להיות אפס?

תשובה: אינך אפס, אתה אין סוף. כל אדם הוא אין סוף. אם לא כן, ד' לא היה בורא אותך. בסוף תפילה יום הכיפורים אתה אומר: "אלהי עד שלא נוצרתי, איני כדאי". ומסביר מרן הרב קוק בפירושו על הסידור, שבמשך אלפי שנים שעברו, טרם הגיע זמנך, טרם היה צורך בך, לכן לא נוצרת. וכאשר על פי התכנית האלהית היית נצרך להצלחת העולמים, בדיוק באותו רגע נוצרת.

כל אדם נצרך וחיוני כמו שהוא. הרמח"ל מסביר בספרו דעת תבונות שלכל אחד יש חלק בקידוש השם הגדול בעולם. וכן כל אדם צריך לומר: בשבילי נברא העולם. אין זו גאוה, שהרי הוא גם מודה שהזולת יכול לומר: בשבילי נברא העולם. זו "גדלות ענוותנית", כלשון מרן הרב קוק.

קיבלת כשרונות שאחרים לא קיבלו, ולא קיבלת כשרונות שהם קיבלו. כל אחד קיבל בדיוק מה שהוא צריך לקבל בשביל עבודת ד'. לכן אין שום סיבה הגיונית לקנא בחברו, כותב הרמח"ל במסילת ישרים פרק יא. אין מלכות נוגעת בחברתה כמלוא נימה.

הרי צריך להחליט פעם אחת ולתמיד מה היא חשיבותו האמיתית של האדם: כסף, מעמד, יופי, כח? לא! ערכו של האדם הוא יראת שמים. וזה בידי כל אחד, קטן כגדול. הרמב"ם כותב בהלכות תשובה שכל אדם יכול להיות צדיק כמו משה רבנו. הוא לא אמר: נביא כמשה רבנו או חכם כמשה רבנו, אלא צדיק.

אמנם גם זה קשה להבין. אלא שכל אדם נדון על פי יכולתו. בספר הזוהר תחילת ספר ויקרא, על קרבן עולה ויורד, כלומר תלוי במצבו הכלכלי של האדם, נאמר: קודשא בריך הוא לא אטרח על בר נש יתיר במילי דלא יכיל. אין הקב"ה מטריח על האדם דברים יותר ממה שהוא יכול. אם אתה מצווה, אתה יכול. ואם אתה עושה מה שאתה יכול, אתה צדיק. אינך נדון ביחס לאחרים, אלא ביחס לעצמך, ביחס למה שאתה יכול.

אמר רבי נפתלי מאמסטרדם: אם היה לי מח של השאגת אריה, גאונות של הגאון מווילנא, לב של יסוד ושורש העבודה – לאן יכולתי להגיע!! השיב לו רבי ישראל סלנטר: ד' רוצה שתהיה רבי נפתלי מאמסטרדם.

לפום צערא אגרא. לפי הצער והמאמץ – השכר. אינך נשפט על פי הישיגך אלא על פי מאמציך. ממאמציך עולה ריח ניחוח לד'. והכבוד האמיתי הוא יראת ד'.

אל תשים לב למושגים כמו מיצוי עצמי, אין לזה מקור. אין פסוק כזה. זו המצאה של הפילוסופיה האינדיבידואליסטית המטריאליסטית הגרמנית.

בכלל אל תשפוט את עצמך על פי הערות של אחרים, על פי מה שאחרים חושבים עליך. אף אחד לא ביקש מהם לחשוב עליך. ואם הם עושים זאת, שיהיו בריאים, אך אין זה נוגע לך.

גם אל תאמין יותר מידי לסיפורי צדיקים, שצדיק פלוני בגיל חצי שנה סירב לינוק בלי ברכה, בגיל שנתיים כבר בירך ברכת המזון, בגיל ארבע ידע כל החומש, בגיל שש כל המשנה, בגיל שמונה כל הגמרא, ובגיל עשר כל הזוהר, כמובן יחד עם האר"י ז"ל. אמר הגרש"ז אוירבך: אסור לספר סיפורים כאלה, זה מייאש, כי הילד לא שם, יש פער אין סופי. אמר הג"ר יצחק הוטנר: אסור לספר סיפורים כאלה, כי כמעט תמיד אינם אמיתיים.

אתה יחיד ומיוחד. אין כמוך. אין אדם עם יצר טוב שלך ואין אדם אם יצר רע שלך, ולכן אין אדם עם עבודת ד' שלך. כתוב בספר סדר היום, שבעניין תיקון היסוד יש הרבה מיני אופנים. לכן לא בהכרח תמצא את היצר רע שלך ואת העצות נגדו בספרי מוסר, כי כל אחד הוא עולם פרטי משלו. רק תמצא עצות כלליות, מהן תלמד מה לעשות במצבך.

זה הכלל, אינך חייב לעבוד את ד' מעבר ליכולתך האמיתית. לכל אחד האות שלו בתורה, וכל אחד צריך לעבוד את ד' מן המקום בו הוא עומד בחייו, ולכן ד' נקרא אלהיך, ביחסו הפרטי אליך.

ד' מחכה לך, ד' אוהב אותך, ד' שמח בך, ד' בכוונה ברא אותך, ברא אותך כמו שאתה, כי רצונו שכמו שאתה, בדיוק ככה, משם תעבוד אותו.

וזה אושרך האמיתי. זה מילוי חייך. זה שמחת חייך.

• פורסם בשאילת שלמה 393