שיעורי הרב שלמה אבינר

אני אבל, אני שמח

[הרב שלמה אבינר]

אני אבל על חבל מארצנו הקדושה ששוחרר בדם חיילינו ועתה נמסר לאויבינו.

אני אבל על חבל ארץ שנבנה בעמל רב במשך כמה דורות ונחרב לעיי חורבות.

אני אבל על קהילות ישראל טהורות וקדושות שנופצו.

אני אבל על משפחות יקרות שנזרקו ללא נודע ללא בית, ללא עבודה, ללא חקלאות, ללא בית ספר לילדים.

אני אבל על פשע נגד האנושות, כפי שמוגדר באמנת ג'נבה, על טרנספר בכוח של אוכלוסיה אפילו בתוך גבולות המדינה ולאו דווקא גירוש אל מחוץ למדינה.

אני אבל על צבא עם שנטמא ונופץ ונפגע ונפצע.

אני אבל על הדרג הגבוה של צה"ל שלא אמרו: איננו מסוגלים, איננו יכולים, לבצע דבר כל כך לא לאומי, כל כך לא אנושי.

אני אבל על הפגיעה הקשה ביחד הלאומי.

אני אבל על המתח שנוצר בין אוהבי ארץ ישראל.

אני אבל על רשעות האלימות השלטונית של ראש הממשלה, שריו וחבר מרעיו.

אני אבל על המערכת המשפטית הנוהגת אכיפת חוק סלקטיבית, מתעלמת מסחר זרים ונשים ותומכת בגירוש אזרחים ונשים.

אני אבל על השקרנות הנוראה של אמצעי התקשורת אשר הכפישו ציבור זך ונקי של גוש קטיף וצפון השומרון, ומכנים אותם אלימים, סחטנים ובכיינים.

אני אבל על חלק גדול של עם ישראל שהיה אדיש ועתה מתעסק באמירות שטחיות.

אני אבל על ה"נחישות והרגישות" שאינה אלא אגרוף של ברזל בתוך כפפה של קטיפה, ככינויו של הפרוסי האכזרי ביסמרק.

אני אבל על השכינה שבוכה.

אני אבל , אני אבל, אני אבל.

---

איני יודע כמה זמן יקח לי לקום מאבלי. אבל אני גם שמח על דברים טובים שראיתי.

כן, כן. יש לי רגשות מעורבים, כבכל המצבים המורכבים.

אני שמח כי בתוך הים הסוער יש גם איים שלווים.

אני שמח על ציבור כה גדול שהתגייס למאבק, ויתר על נופש, חש שארץ ישראל היא עצם חייו, הבריא את שייכותה של האומה לארצה והצית בה אש קודש.

אני שמח שגילינו נוער נפלא כל כך, אידיאליסטי, אכפתי ומסור.

אני שמח שיש בגוש קטיף ובצפון השומרון אנשים כה נפלאים ואידיאליסטים שעמדו בפיתויים ובאיומים והחזיקו באמונה כה גדולה עד מוכנות להפסיד ממונם.

אני שמח שהיינו עדיני נפש, הרחק הרחק מכל אלימות, אפילו המיליטנטים ביותר שבנו.

אני שמח ששיש לנו אמונה, שיש לנו תורה, שיש לנו רוח.

אני שמח שיש לנו מדינה, שיש לנו צבא, שיש לנו עם, שיש לנו גאולה.

אני שמח שלאחינו הגיבורים מחבל קטיף וצפון השומרון יש משפחה, יש אשה וילדים, יש ידידים אמיתיים.

לעיתים אני אבל, לעיתים אני שמח. "בשעת חדוותא - חדוותא, בשעת אבלא - אבלא".

---

אני גם חייב להיות שמח, כי עלי להמשיך להיאבק, ואין מנצחים אלא מתוך שמחה (עיין תניא פרק כו). אז אני שמח מבחוץ ובוכה מבפנים (עי' חגיגה ה, ב).

העיקר שאינני מיואש, כי אני מאמין בסגולה הפנימית של עם ישראל, באור האלהי הנסתר הזורח בכל הנשמות בכל הדורות ובמיוחד בדור הזה, דור התחיה.

לכן אני ממשיך להיאבק עבור גיבורי גוש קטיף וצפון השומרון.

לכן אני ממשיך להיאבק כדי לבנות גוש קטיף וצפון שומרון חדש - וכדי לחזור לישן.

"וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן וְנִחַמְתִּים וְשִׂמַּחְתִּים מִיגוֹנָם... מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ... וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם" (ירמיהו לא).