שיעורי הרב שלמה אבינר

אמונות תפלות על חבל עזה

[הרב שלמה אבינר]

דורנו הוא דור דעה, דור של שכל, דור של מדע. בכל זאת יש בו עדיין שרידים של אמונות תפלות בכל הנושאים, מה שמכונה "מנוסת התבונה", ובין השאר גם ביחס לחבל עזה ולארץ ישראל בכלל. אמונות תפלות בתחום חיי הפרט גורמות נזק רב, אבל בחיי הכלל, הן אסון לאומי.

אמונה תפֵלה א': חבל עזה אינו ארץ ישראל. ייאמר לזכותם של ישראל שזו אמונה תפלה שכמעט אינה קיימת, כי כל ילד בבית ספר יסודי למד שנהר מצרים הוא גבול ארץ ישראל, כלומר השלוחה המזרחית של הנילוס, (אפילו אם נטען שזה וואדי אל עריש). מי שלמד קצת היסטוריה יודע שיצחק אבינו היה שם, שהחשמונאים היו שם, שחז"ל היו שם, שרבי עובדיה מברטנורא ורבי משולם וולטרה תיארו קהילות יהודיות שם, שרבי ישראל נג'ארה, רבה של עזה, חיבר שם את "יה ריבון עולם". ורק בפרעות תרפ"ט סולקו אחינו משם. עכשיו ב"ה חזרנו ויש שם כ-7500 אנשים, נשים וילדים, כן ירבו, עד למאות אלפים.

אמונה תפלה ב': נקבל כסף מהאמריקאים. זו ממש דוגמא של רעיון פראי וילדותי שיכול להמיט אסון על מדינה. גם לאדם פרטי מזיק מאוד למכור את האמת, המוסר, הצדק, האידיאל בשביל כסף. אבל כאשר מדינה עושה זאת, זה הרס נורא. כמובן, האמריקאים לא הבטיחו כסף, וגם אם הבטיחו, לא בטוח שיקיימו. אבל לו יהי כן, זו ממש בושה וחרפה. מאימתי הפכנו קבצנים, שנוררים?! בושה היא לאדם פרטי להיות שנורר, קל וחומר למדינה עשירה, בשביל עוד חמישה אחוזים בודדים של תקציב המדינה. אגב, האמריקאים אינם מחלקים כסף חינם, אלא תמורת סחורה שהם מעוניינים לייצר כדי ליצור מקורות פרנסה. איך שלא יהיה, שנוררות לאומית היא אות קלון! ואם תמורת כסף, בוגדים בחלקים מארצנו וביהודים תמימים, הרי זה טרוף! ניהול מדינה על פי אמונה תפלה כזו הוא ממש טירוף!

אמונה תפלה ג: יש לברוח ממקומות של פיגועים. כלומר, "אין יהודים - אין פיגועים". רעיון מטורף כזה לא נשמע לכל אורך ההיסטוריה, חוץ מפעם אחת בהיסטוריה העולמית: גרמניה נקיה מיהודים! יודנריין, judenrein.

לעיתים יש אדם יחיד שמפחד לגור בגבול. גם זו טעות. פעם שאל יהודי את החזון-איש: "אני גר על הגבול, אולי אזוז פנימה?" השיב לו הרב: "אם הגרים על הגבול יזוזו פנימה, אז ה'פנימה' יהיה הגבול". אמנם אם אדם פרטי הנו ירא ורק לבב, לא נזרוק עליו אבן אלא נרשה לו לחזור פנימה. במה דברים אמורים? במלחמת רשות, אבל במלחמת מצוה כולם יוצאים, אפילו הירא ורך הלבב, כי אז גם חלש יאמר 'גיבור אני'. אבל, לא ייתכן ציבור ירא ורך לבב. את הפרט נשחרר במלחמת רשות, גם בלי מסדר ביזיון. אבל, ביזיון בלתי נסבל הוא למדינה שלמה הנסוגה לאחור בגלל כמה פיגועי טרור. זה יותר מפחד. זו התפחדות, כדברי הרמח"ל בספר מסילת ישרים (סוף פרק ט), כלומר הפחדת עצמו במחשבות של הבל. לסגת בגלל אימת כמה טרוריסטים זה שיגעון עולמי, זו מנטליות של כניעה עבדותית. אך האמת חייבת להיאמר: זו אמונה תפלה ישנה: חטא המרגלים, שפחדו סתם בלי שום סיבה אמתית. בגלל חטא זה, היה עם ישראל נזוף על ידי ריבונו של עולם (רש"י ויקרא א א, רש"י דברים ב יד), במשך "שלושים ושמונה שנים עד תום כל הדור אנשי מלחמה" (דברים ב יד), כלומר: אתם חיילים או אתם פחדנים?! וכן ביהושע: "כל אנשי המלחמה מתו במדבר בדרך בצאתם ממצרים" (ה ד), כי לא התנהגו כאנשי מלחמה אלא כנמושות. ב"ה התעשתנו בזמן מלחמות משה רבנו נגד סיחון ועוג. ב"ה, הוא לא פחד, גם יהושע לא פחד, גם השופטים לא פחדו, גם המלכים לא פחדו, גם נחמיה ו"הבונים בחומה והנושאים בסבל" לא פחדו, החשמונאים לא פחדו, לוחמי מלחמת השחרור ושאר מלחמות ישראל לא פחדו, והעם היושב בציון בכל מקום ומקום אינו מפחד. יהי רצון שילמדו המנהיגים מן העם ויתמלאו גבורה. לא נכון שפחד מביא שלום וביטחון, אדרבה, הוא שגורם חלילה שפיכות דמים.

עוז וגבורה, מסירות ונחישות הם המביאים שלום וביטחון.

אולי נזכיר גם את קרב אל עלמיין. הגנרל רומל הודיע: עוד ארבעה ימים אני מגיע לארץ ישראל בראש הצבא הגרמני ושוחט את כל היהודים. המופתי הערבי אמר: מלאכה זו נעשה אנחנו בשבילכם. אך הגנרל האנגלי מונטגומרי הורה לחייליו: "אתם מתקדמים לעבר הגרמנים והודפים אותם עד שאתם נופלים", וכן עשו והצילו את ארץ ישראל. זה היה צבא אנגלי ולא באנגליה! ואתה מעיז לומר שיש לברוח מחלקי ארצנו בכלל כמה מחבלים ואינך מתבייש?!

אמונה תפלה ד: שלא יווצר ואקום, חייבים לעשות משהו. ודאי! יש לעשות משהו טוב, אבל אם זה להתנהג באופן שגעוני על פי אמונות תפלות, שב ואל תעשה עדיף! יסוד הרפואה: קודם אל תזיק! אם אינך רופא, עדיף שלא תתערב. אם אינך יודע לפתור את בעיית הטרור, אל תעשה כלום, אנחנו נִלמד לחיות אתו ככל עם אחר בעולם. זה ההבדל בין ילד קטן שאינו סובל בעיות בלתי פתירות ולכן מתנהג בחוסר אחריות, לעומת הנער המתגבר היודע שיש בעיות בלתי פתירות והוא מלמד את עצמו לא לדרוש סיפוקים מידיים לכל דבר אלא להתאזר בסבלנות. אם אינך יודע לפתור את בעיית הטרור, עזוב נושא זה והתרכז בנושאים אחרים: בניין הארץ, עליית יהודים, חיזוק הצבא, חיזוק הכלכלה, עזרה לשכבות חלשות.

אמונה תפלה ה: תן צאנס! אכן יום יום אנשים מאבדים את כל הונם במשחקי מזל ובקאזינו ואיננו מבינים למה החוק אינו אוסר את כל אלה. אבל על ארץ ישראל אין משחקים בקוביה! היא אינה שלך! היא של עם ישראל כולו ושל עם ישראל לכל דורותיו! ולפני שאתה מתחיל לשחק משחקי מזל בארץ ובחיי האנשים השב על השאלה: ומה אם זה לא יעבוד? הרי בסרט הזה כבר היינו: הסכם אוסלו. אנו שואלים את ה'אוסלו'אידים למיניהם: האם עכשיו יותר טוב או פחות טוב?!

אמונה תפלה ו: יש לצאת מן הבִּיצָה. אדרבא, תפארת הציונות לא היתה בבריחתה מן הביצות, אלא בייבוש הביצות. ביצות רבות ייבשנו ועתה הארץ הזו היא כגן ד' : ארץ נפלאה ועשירה, צבא חזק, מדינה מלאה תורה, קיבוץ גלויות מכל קצות תבל. חזרנו להיות מדינה . מיהודים בודדים הפכנו לממשיות של עם, אנחנו קורמים עור וגידים, אנחנו מתקדמים, הולכים ומתקדמים.

שא עיניך וראה את המהלך הענקי במאה ועשרים שנה האחרונות ובמיוחד מאז קום המדינה. אולי אתה עייף, אבל העם אינו עייף, העם אינו סרוט, העם אינו חלוד. הוא מלא עוז וגבורה, הוא מלא שמחה ותקווה, הוא שמח להיות בארצו, הוא אינו אוהב את הקומבינות הקטנות והשפלות. הוא אוהב אוויר צח, אוויר עליון, עיניו צופות למטרות גדולות. הוא אינו אוהב אמונות תפלות, הוא אוהב אמונה גדולה, הוא מאמין שאנו קמנו לתחיה, קמנו וקמים. ממשיכים ומתקדמים...