שיעורי הרב שלמה אבינר

אמונות טפלות והזיות

[ראיין: הרב מרדכי ציון]

ש: כיצד להתיחס לרבנים בדורנו שלמדים כל מיני הזיות?

ת: לצערנו, זו תופעה הכוללת שלא קשורה דווקא לרבנים. ודורנו אינו הדור הראשון לדאבוננו. צריך ללמוד פעם אחת ולתמיד שלא זו הדרך. אין כביש עוקף תורה!

ש: ומה כן הדרך?

ת: לימוד תורה בעמל. תיקון מידות בעמל. קיום מצוות בעמל.

ש: אבל למה כל זה קורה בעם ישראל דווקא?

ת: לאו דווקא. גם אצל הגויים. יש שם ים של רופאי אליל שמטעים את הבריות. בתי חולים ובתי קברות מלאים ממסכנים כאלה שנפלו בפח.

ש: וממה זה בא?

ת: כי אנשים הולכים אחרי הדמיון במקום ללכת אחרי השכל, אז הם טועים בדרך לא דרך.

ש: למה הם מעדיפים הדמיון על השכל?

ת: כי הדמיון מלטף. השכל מתאר את המציאות כמו שהיא, בין שהיא נעימה בין שהיא קשה. הדמיון נותן לאדם את התמונה שהוא חושק בה.

ש: וכיצד משתחררים מן הדמיון?

ת: על ידי האמת, לכן אנו אומרים כל בוקר וידוי: אשמנו בגדנו גזלנו. זה שכל! הדמיון מעדיף לומר: אתם אשמתם, הם אשמו, ואני זך כבדולח.

ש: וכיצד הגויים ישתחררו מן הדמיון?

ת: פיתוח חוש הביקורת. אני זוכר שבילדותי שמעתי אדם מצהיר בקול נחוש בתא טלפוני ברחוב: אדוני, אני קרטזיאני (כלומר תלמיד דיקרט, אבי הפילוסופיה הביקורתית), ולכן לא אקבל דבר טרם הוכח שכן הוא! אכן כל דבר יש להוכיח, על פי שכל ועל תורה. ב"ה יש לנו תורה. ולא לעסוק בלימודי קבלה.

ש: קבלה אינה חלק של התורה?

ת: היא מיועדת ליחידי יחידים ולא לכולם. עיין משנה חגיגה פרק ב. לאחרים זה כמו סמים. אדם נעשה שכור ומובל לדרך לא דרך.

ש: הרב מדבר בשבח הביקורת. אבל מאידך צריך אמונת חכמים?

ת: אין שום סתירה. אדם מאמין ברבותיו ומפעיל חוש הביקורת. מי שלומד גמרא, רואה זאת בכל עמוד: הערצה עצומה לרבותיו וקושיות על כל דבר לא מובן. אדם צריך לדעת לחשוב לבד, להיות יל"ל, ראשי תיבות: יודע להסתדר לבד. יודע לחשוב לבד.

ש: אבל זה לא מפריע לרב שמקשים עליו קושיות?

ת: אדרבה, זה לטובתו. זה מציל אותו מטעיות. הרי אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. אבל בודאי אין לו להתעטר בהילה מיסטית שנותנת לכל מילה שלו ערך אלהי, אפילו אם היא נגד התורה ונגד השכל ונגד המוסר.

ש: אבל עובדה היא שהברכה של "מקובל" פועלת?

ת: ולפעמים לא פועלת. מי שיורה לכל הכיוונים, לפעמים פוגע במטרה. יתר על כן, כבר כתב אור החיים הקדוש על בלעם, שהתיימרות "את אשר תברך מבורך" היתה שקרית. אלא שלעיתים ידע עתידות, ואז בירך שזה יקרה, אך זה לא היה תלוי בברכתו.

ש: גם ידיעת עתידות או ידיעת עובדות חסויות היא כשרון על טבעי! האם הוא קיים בימינו?

ת: אם יוכח מדעית, כמובן נקבל. הרבמ"ם אומר במורה נבוכים שיש אנשים שיודעים עתידות, ובאמת זה חוש חילוני אינטואיטיבי מאוד מפותח. העיקר לא ליפול חלל בידי אנשים המתיימרים בסגולות על טבעיות. וכאמור זו בעיה כוללת.

ש: כלומר אין זו בעיה חדשה?

ת: לצערנו לא. צמיד היו נוכלים-מיסטיים. למשל יש תשובה של הגאון ר' יעקב עטלינגר על אדם שהתחזה לאליהו הנביא, הבטיח לאשה שתלד את המשיח, וכך נאף איתה. ויש שאלה הלכתית אם היא נחשבת לאנוסה ועדיין מותרת לבעלה (שו"ת בנין ציון א קנד – מ"צ).

ש: נורא!

ת: וכבר היו דברים מעולם. אחאב בן קוליה וצדקיהו בן מעשיה, היו נביאי שקר, וכל אחד ניגש אל אשה נשואה, וציוה עליה על ניאוף עם חברו, עד שנגשו לבתו של נבוכדנצר, והוא ציוה לשרפם (ירמיה כט כב. סנהדרין צג א – מ"צ).

ש: ובסיכום?

ת: להיזהר מהזיות. לא לעסוק בנסתרות שמרמות את האדם שהכל טוב ומתירות כל נבלה ומפלסות דרך לכל הזיה. לעסוק בתורה, במצוות, במעשים טובים ובמידות טובות. (וראה באריכות בספר "נר באישון לילה" של הרב, על אמונות טפלות לפי התורה והמדע - מ"צ).

• פורסם בשאילת שלמה 396