שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

אם אין קמח אין תורה

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־03:06, 15 בפברואר 2016 מאת Maale (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן " == אם אין קמח אין תורה == [הרב שלמה אבינר] '''שאלה:''' אנו עומדים לרשום את בנינו למוסד חינוכי ...")

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

אם אין קמח אין תורה

[הרב שלמה אבינר]


שאלה: אנו עומדים לרשום את בנינו למוסד חינוכי על-יסודי, ואנו מתלבטים אם בעת שכזאת, לא נכון וצודק לרשום אותו למקום שבו תובטח פרנסתו ורווחתו הכלכלית. לאור התהליכים הכלכליים שהמדינה עוברת, נראה שאין מנוס מלשים את הקמח לפני התורה.


תשובה: בוודאי, אם אין קמח אין תורה. לכן כתבו רבותינו שחייב אדם ללמד בנו אומנות (קידושין כט א), "לעולם ילמד בנו אומנות נקיה וקלה" (קידושין פב א). כל זאת כדי שלא יווצר מצב שבו לא יהיה מסוגל לפרנס את עצמו וייפול כנטל על החברה. לכן "הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים" (ברכות ח א), "יגיע כפיך כי תאכל, אשריך וטוב לך" (תהילים קכח).

אין זו רק דאגה לפרנסה, אלא גם לתורה, כי "כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון" (אבות ב ב) כי כיוון שאין לו במה להחיות את נפשו הוא עלול להשיג מחייתו בדרכים לא ישרות וזו פגיעה בתורה עצמה.

אם כן, כיצד "רבי נהוראי אומר: מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד בני אלא תורה"? (קידושין פב א). במיוחד לדעה שרבי נהוראי הוא הוא רבי מאיר האומר שהאב חייב ללמד בנו אומנות.

כתבו רבותינו שאין סתירה. באופן כללי יש ללמד בנו מקצוע, אבל במקרה המיוחד של בנו ר' נהוראי החליט ללמדו תורה, מתוך הערכה שלא תיווצר אצלו בעיה של פרנסה (פני יהושע, קידושין פב, חיד"א, כסא רחמים, מסכת סופרים טז א, מהדורה שלמה).

חלוקה זו כבר נמצאת בגמרא עצמה. רבי ישמעאל אומר על הפסוק "ואספת דגנך": "הנהג בהם מנהג דרך ארץ", כלומר לעבוד. אבל רבי שמעון בן יוחי אומר: "אפשר אדם חורש בשעת חרישה, זורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח, תורה מה תהא עליה"? אלא לדעתו יש לעסוק רק בלימוד תורה. הלכה כמי? אמר אביי: "הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן, כרבי שמעון בן יוחי ולא עלתה בידם" (ברכות לה ב). הרי שדרך הרבים היא תורה ועבודה ודרך היחידים היא תורה.

כך מדייק המשנה ברורה: הרבה עשו כרבי שמעון בן יוחי ולא עלתה בידם, אבל מיעוט עשו ועלתה בידם" (ביה"ל קנו ד"ה סופה. ועיין ביה"ל רלא וביה"ל שו ו).

אמר רבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק, שבמדינתנו אנו זקוקים לאנשי משק ואנשי נשק, ולא פחות מזה זקוקים אנו לאנשי תורה, אנשי רוח, אנשי אמונה. אי אפשר שכולם יהיו כאלה, ולא כולם כאלה, אלא יש לערוך חשבון צודק.

שמא תאמרו: גם אם הילד ילמד לימודי חול במידה גדושה יוכל לצמוח תלמיד חכם, וכך שתי האפשרויות פתוחות לפניו. אין זה פשוט, כי התגדלות בתורה תובעת הרבה זמן והרבה כוחות נפש, וריבוי הזמן המוקדש לחול בא על חשבון הקודש ומפריע להתגדל בתורה.

לכן עדיפה הדרך השניה, ללמד לילדים תורה, ואם אחר כך יתברר שאין זה מתאים לו לכל החיים, אז ילמדו מקצוע. כך כותב החתם סופר (בבא בתרא כא ד"ה תינוקות).

נערים היינו וגם גדלנו ולא ראינו תלמיד ישיבה ציונית המבקש לחם. כולם מוצאים פרנסתם בכבוד, הן בתורה הן בעבודה.

בזמנו אמר רבנו הרב צבי יהודה: ישיבת מרכז הרב אינה כולל בו לומדים לנצח, זו ישיבה המכשירה תלמידי חכמים למלא תפקידים באומה.

זה הכלל, ילד אשר חשקה נפשו בתורה, יש למלאותו כמה שאפשר באותה אורה יקרה, הבונה אמונה, מידות טובות ויראת שמים, ומכשירתו להיות לברכה לאומה כולה.

(מקורות נוספים: מהרש"א קידושין מ. פב. מקנה קדושין פב. שו"ע הגר"ז ג ו-ד. מאמרי הראיה 118. אגרות משה או"ח ב קיא. יו"ד ו פא-פב. יחוה דעת ג עה. ה נו. גרי"ז חיי שרה. ברכת שמואל קידושין כז).