שיעורי הרב שלמה אבינר

כיצד אפשר לחזק את האמון של אדם בעצמו?

קודם כל, לפני שאנו מחזקים – צריך שתהיה בנו אותה מידה של אמון בו; בלא זה, הכל מילים בעלמא. נקודת המוצא היא שהילד אינו רע – הוא רק לכוד בתוך עצמו. ילד, הוא יצור רגשי מאוד. דבר קטן של מה בכך בניגוד לרצונו – מיד הוא בוכה, הוא "ברוגז", עצוב ושבור, כאילו טבעה לו ספינה טרנס-אטלנטית. ומצד שני, כיוון שהוא רגשי, הוא גם יוצא מזה בקלות.

רק נותנים לו איזה דבר של כלום, משהו קטן – והוא כבר שמח, רוקד ומתלהב. הילד מטולטל על-ידי רגשותיו, שבוי על-ידי רגשותיו; רגשות חיוביים, רגשות שליליים, רגשות כעס ורגשות של שנאה. הוא אינו רע – הוא לכוד. בעזרתנו, הוא אמור להשתחרר מכל זה בסביבות גיל עשר, ולהיכנס לגיל מצוות כאשר הוא כבר שולט בעצמו, ביצריו וברגשותיו. כך הדבר אמוּר להיות, פחות או יותר, אף-על-פי שלא תמיד זה כך.

לפעמים המעבר מתקופה לתקופה נמשך חמש עד עשר שנים נוספות. זה קורה כאשר הילד לא נחלץ ממילכוד הרגשות, פעמים רבות באשמתנו, אף שיכולות להיות לכך גם סיבות רבות אחרות.

אמנם, אף-על-פי שעד גיל עשר בערך הוא שבוי ברגשותיו ולכן הוא גם מסכן – יש בתוכו פוטנציאל חיובי גדול. בזה עלינו להאמין! אך לא די שאנחנו נאמין; צריך שהוא יאמין בזה, לשם כך יש צורך לבטא את האמון כלפי חוץ.

כיצד עושים זאת? יש להרבות באמירות חיוביות. לומר לו שוב ושוב: "יישר כוח!", ממש כמו שאמר ד' למשה רבנו בנוגע לשבירת הלוחות אחרי מעשה העגל: "יישר כוחך ששברת" (שבת פז א. רש"י, דברים לד יב). כלומר, עלינו ליזום פעולות מעודדות. גם העידוד הוא מיסוד החינוך.