שיעורי הרב שלמה אבינר

אחינו ביצהר

[אתר "מעריב"]

תושבי יצהר הם אחינו ואנו אחיהם. גם אם אינינו מסכימים איתם בכמה דברים, הם אחינו. כל כלל ישראל, ימין ושמאל, דתיים וחילוניים, ציונים וחרדים – הם אחינו. מותר שיהיו חילוקי דעות בינינו, אך הם חייבים להיפתר כמו בין אחים.

לכן כיון שבזמן האחרון, יש החושבים שכל המרבה לבזות את הישוב היקר הזה, הרי זה משובח, עלינו להזכיר שאין מכנים אחים בשמות גנאי כגון: בריונים, מחבלים, עושי פוגרומים, טרוריסטים יהודים וכדומה. אז לאלו מאחינו שמתבטאים כן, אנו אומרים: הבנו את העיקרון, אינינו סתומים, הגיע הזמן שתירגעו, או כמו שאומרים באנגלית:

It is overkill או Don't beat a dead horse.

במיוחד שיש להיזהר מהכללות מן הסוג האנטישמי. כאשר יהודי אחד גנב, מיד פרסמו שונאי ישראל שכל ישראל גנבים. והרי הרוב המכריע של אנשי יצהר, ובמיוחד הקבועים, הם אנשים כמוני וכמוך, ומזכירות הישוב מחתה בתוקף נגד מעשים אשר לא ייעשו. אז, אימרו אתם אחים, האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקציפו.

זאת ועוד, כבר לימדנו רבנו הגדול הרמב"ם שאדם נידון על פי רובו, וכן ציבור, רובו זכויות צדיק, רובו עבירות רשע (הלכות תשובה ג א). מכאן אתם שומעים, אתם אחים יקרים אשר לא ביצהר, שאחיכם אשר ביצהר, הינם צדיקים:

- כי הם אנשים יראי שמים מקפידים על קלה כחמורה.

- כי המקום מלא לימוד תורה.

- כי הם עוסקים בישוב הארץ בכלל ובחקלאות בפרט.

- כי הם נשארים במקומם במסירות נפש על אף הטרור.

- כי הם מבצעים הכל עם עבודה עברית.

- כי הישוב הולך וגדל בחסדי ד'.

באשר לתג המחיר הידוע לשמצה, בודאי באופן מוחלט אין לו מקום כלל וכלל, ובכל זאת יש לראות את הדברים בפרופורציה. כי השכנים הערבים, שכלל אינם מתנהגים כאחים, רצחו בשנת תשנ"ח שני תושבים (ואגב, הרוצחים שוחררו 3 שנים אחר כך בעסקת שליט). גם בתשס"ב חדר מחבל, ירה לכל עבר והיו 4 פצועים. ובתשס"ח מחבל הצית בית על דייריו ודקר ילד בן 9, ואחרי שבוע שוב חדר וזרק בקבוק תבערה. בתשע"א חדרו שני מחבלים וב"ה נורו. אז אולי תבינו, אחים, גם אם לא תסכימו, למה תושבי יצהר ירדו לכפר הערבי הסמוך והתעמנו עם תושביו. ואולי גם תבינו, גם אם לא תסכימו, למה אחרי הרצח של 2 התושבים, הם ירדו לכפר הזה, השחיתו רכוש ותקפו ערבים.

אז אתם מבינים אחים, אולי צריך קצת פרופורציה, קצת פרספקטיבה. כי האמת היא כל האמת, מא' עד ת', ולא חלק מן האמת.

מי שנוקם טועה, מזיק וצריך ליתן את הדין, כי רק צה"ל הוא הממונה על כך, אך מכאן לכנות את תושבי יצהר טרוריסטים ושאר שמות גנאי, הדרך ארוכה, וקל וחומר לכנות טרוריסט מי שמלכלך מסגד עם גרפיטי.

עד שאותו ישוב נהפך לפח אשפה של המדינה, וגם לעיתים פח האשפה של המתנחלים, שאפשר לזרוק בו כל נבלה. זכור! אח אינו פח!

וזכרו גם כן שבשנת תשס"ח הוגשה תביעת דיבה נגד עיתון המחנה על שקרים והכפשה מכלילה, ובבית-המשפט הוחלט שהעיתון יפרסם התנצלות. וגם אלוף הפיקוד נתן מכתב תמיכה לתושבי יצהר.

ובאותה הזדמנות זכרו שבית-המשפט פסק פיצוי של 50,000 ₪ לחברי כיתת הכוננות של יצהר על כך שכונו ברדיו "פורעי חוק רומסים ברגל גסה את החוק וכולי וכולי". מענין...

בודאי ליבי כואב שנקבו צמיגים של ג'יפ צבאי. בכלל ליבי כואב שיש ריב בין אחים. ליבי כואב על הריסת בתים ועל ניקוב צמיגים. שניהם מכאיבים ויש עדיין פרופורציה ביניהם.

כן, כואב, כמו שכתב מרן הרב קוק במאמרו "לשבר בת עמי" (מאמרי הראיה 365): "ממעין דמעי, אשר לא אוכל לעצור אותו..." על ריב אחים, שזהו הדבר הכי נורא בעיניו.

חילוקי דעות, כן. חילוקי לבבות, לא. את אחיי אנכי מבקש, כי אנשים אחים אנחנו.

• פורסם בשאילת שלמה 335