שיעורי הרב שלמה אבינר

צריך חברון?

[הרב שלמה אבינר]

יש טוענים: מה פשר כל ההתעקשות לדור בחברון? סתם יישוב קטן של יהודים, שתקוע בין עשרות אלפי ערבים, מבזבז כוחות צבא וגורם חיכוכים לשווא! די, אל תתעקשו, רדו מזה!

לא. דווקא נתעקש! זה כוחנו - להתעקש, כפי שלמדנו בבית מדרשו של הגאון מווילנא: העקשן יצליח. כמובן, יש גם המתעקשים על שטויות והבלים, ופותחים במלחמת עולם שלישית בגלל דברים פעוטים. זהו עם קשה עורף המתעקש לחטוא ולעסוק בהבל לא מועיל. אבל להתעקש בטוב, באמת, בצדק - בשביל זה אנחנו פה. העולם הזה, הוא עולם קשה, בו אין משיגים שום דבר בלי עמל. כך כתוב בפרק הראשון של ספר היסוד של בניין האישיות: "מסילת ישרים". אדרבה, כל דבר שהולך בקלות, הריהו חשוד וצריך בדיקה אם כשר הוא (שם סוף פ"ו). כל דבר רציני כרוך בקשיים. אם בניינה של חברון נתקל בכל כך הרבה קשיים, מתנגדים ושטנים למיניהם - זאת ההוכחה שזה חשוב, ואין לוותר על מילימטר אחד.

בעצם, למה לא לוותר ולנשום לרווחה, כמשל הלטאה שכשהיא נתפסת בזנבה, היא מנתקת אותו מרצונה, ובורחת לנפשה, שכן עדיף להיות קצוצת זנב - וחיה. כך, נשחרר את 'זנב' חברון ונצא לחופשי! אלא שארץ ישראל אינה לטאה, היא ארץ חיינו. חברון - לפני היותה חברון - היא ארץ ישראל. ארץ ישראל היא ארץ חיינו, כולה, כל מילימטר. המוותר על מילימטר, הורס בכך את כל שייכותו לארץ, כגון אדם שומר שבת אך מעשן רק סיגריה אחת קטנה, או אדם ישר הגונב רק סכומים קטנים, או אדם האוהב את אשתו אך מסר אותה לשכנו לשעה אחת בלבד, תמורת תשלום. כמו שנישואין במהותם אינם ניתנים להפרה בכהוא-זה, כך היא שייכותנו לארצנו.

אנא השיבו לי: חברון - האם זו ארץ ישראל או לא ארץ ישראל?! וכך כל מלוא ארצנו. מדן ועד באר שבע, מקרית שמונה עד קרית ארבע, מתל אביב עד שכם, ועכו-חיפה-יפו - הכל ארץ ישראל. אחר כן , בתוך ארצנו יש מדרגות, יש ערים קדושות יותר, קדומות יותר.

כלב בן יפונה חשש מעצת המרגלים, הלך לקבר אבותינו בחברון כדי לקבל מהם כוח. המרגלים חזרו ופחדו: מה יהיה, זו ארץ אוכלת יושביה, יש בה ענקים שירמסו אותנו, היינו כחגבים, הם יאכלו אותנו. אי אפשר, צריך להיות ריאליסטים ולוותר על קצת כדי להציל את השאר, כמו בקרב מאסף. אחרי ארבעים שנה, פנה כלב בן יפונה למצביא הגדול יהושע בן נון: אני זקן אבל כוחי במותני. יש לי חשבון ישן עם המרגלים. הם טענו שראו בחברון בני ענק, אחימן, ששי ותלמי. אני רוצה לכבוש את חברון ונראה איפה ענקים אלה. הוא הצליח. שום ענקים, רק דמיונות.

אתה מדמיין שיש בעיות ובכך הנך יוצר בעיות. אין לפחד. אסור לפחד. שמא תאמר: אני מפחד בגלל בעיה זו או אחרת. להפך! מכיוון שאתה מפחד, הנך יוצר את הבעיה הזאת והאחרת. שמא תאמר: ערבים שופכים דם, יש לסגת. להפך! משום שאתה מדבר על נסיגה ונסוג, הנך גורם לשפיכות דמים, חלילה. הרוצחים שופכים דמים, עקב זה מקבלים שטחים - פרס על רצח ושפיכות דמים. הפשע משתלם.

אסור לפחד. רבי ישמעאל ראה בשוק בירושלים תלמיד שמפחד. אמר לו אתה חוטא! שנאמר: "פחדו בציון חטאים" (ישעיה לג, יד. ברכות ס). עצם הפחד - הוא חטא.

הרמב"ם פוסק שאסור לפחד בעתות מלחמה. "אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם". אם אתה מפחד, סע הביתה, ואל תמס לבב אחיך כלבבך (הלכות מלכים סוף פ"ז). גם אזרח אסור לו לפחד. אמר רבנו הרב צבי יהודה קוק, כי במצבנו, אין אזרח ואין חייל. כולנו חיילים, כולנו מגויסים. כל מקום - ספָר.

מי שמפחד, שישב בבית ויחריש, ויתמלא הערצה כלפי אלה שאינם מפחדים. אל לו לרפות ידיהם. אתה מפחד לגור בחברון? אין לנו טענות נגדך, לא נבזה אותך חלילה. אולי הנך אדם יותר טוב מאיתנו, בעל מעלות גדולות שאין לנו. אין אנו שופטים אותך. אבל אל תמס את הלב ואל תפריע לאלה שגרים בקרית-ארבע ובחברון, ואינם מפחדים. ממילא לא תצליח!

הגאון הרב יצחק אלחנן ספקטור אומר שיש שלשה סוגי עבירות. בין אדם לד' - אפשר לעשות תשובה. בין אדם לחברו - אפשר לעשות תשובה, אם ירצה את חברו. ובין אדם מישראל לעם ישראל - אי אפשר לעשות תשובה, כי איך יבקש סליחה מכולם (הג"ר אביגדור עמיאל, לנבכי התקופה, ס' 10).

מי שמנהל מדיניות של פחד, חולשה וכניעה, ובכך גורם לעם ישראל נזק, שפיכות דמים ובוז, אבדן דרך ואבדן חלקי ארץ - איך יעשה תשובה?!

מי שמפחד, שישב בבית ויעסוק במקצוע אחר. יש הרבה מקצועות טובים. אך להנהיג אומה - צריך אומץ וגבורה. אין זה איזה לוקסוס ותואר נלווה - אלא תכונה חיונית והכרחית. ד' אמר ליהושע בן נון: "חזק ואמץ" (יהושע א), בלי זה לא תוכל לנחול את הארץ.

זמנים גדולים! עם ישראל חוזר לארצו! כל אחד הוא חלק מהעם הגדול , מקידוש השם הגדול של עם ישראל על ארץ ישראל; של העם החוזר לציון, חוזר לחברון, חוזר לכל מקום. ב"ה, האומה מתקדמת, הולכת ונבנית. יש יותר יהודים בארץ, יותר ערים בארץ, יותר בניין ויותר כלכלה, יותר ישיבות ויותר תורה. הכל מתקדם.

אל תאמר: מה לי חברון, מה לי עיר יותר או עיר פחות. אך אין זו סתם עוד עיר תקועה באיזה מקום בעולם, שיהודים על איזה אי בודד בנו לעצמם מושבה.

חברון היא חלק של ארץ ישראל, חלק של שיבת ציון, חלק של בניין הארץ. כשאתה לוחם על החלק, אתה לוחם על הכל. כשאתה בונה את החלק, אתה בונה את הכל. כשאתה גר בחלק, אתה גר בכל. כשאתה מחזק את החלק אתה מחזק את הכל, וכשאתה מתעקש על החלק, אתה מתעקש על הכל.

על כן, תחזקנה ידי כל אחינו הנמצאים בקרית ארבע ובחברון, ובכל המקומות מסביב. זו מסירות נפש גדולה, המקרינה על הכל, ומחזקת את כל העם היושב בציון. זה החפ"ק ההולך לפני המחנה, השוכב על גדר התיל עבור כל המחנה.

אסור לפחד, אסור להיכנע. כניעה היא אם כל חטאת. צריכים זקיפות קומה. לא עוד גלות והתרפסות. בגלות אין ברירה, חייבים להתרפס כדי לשרוד. כאן זה הפוך, צריך זקיפות קומה כדי לשרוד. זו עבודת ד' של גלות להנמיך פרופיל, וזו עבודת ד' של ארץ ישראל לזקוף קומתנו, לעשות נקמה בגויים ותוכחות בלאומים (תהילים קמט ז) על ידי צבאנו הקדוש.

תחזקנה ידי כל אחינו האמיצים, היושבים בכל מקום בארץ, מתיישבים, מפתחים, בונים - ואינם מפחדים.

הפחד - עבירה. ודאי, צריך זהירות, חשבון, שכל, דעת - אבל לא פחד. הגלות - פחד. עצם העובדה שחזרנו לציון - סימן שאיננו פחדנים. עבודת ד' חוזרת בדרך גבורה ועוז. "ברזל ונחושת מנעליך" (דברים לג כה), אלו גיבורי ישראל היושבים על הגבול ונועלים אותו כמו עם בריחי ברזל ונחושת (רש"י). גיבורי חברון הם הנועלים את הגבול כדי שאויבים לא יוכלו לחמוס מאתנו את נחלת אבותינו.

אשרי היושבים בחברון. אשרי המביטים אל חברון. אשרי האומרים: כולנו חברון.