שיעורי הרב שלמה אבינר

סעודה מפסקת

בסעודה מפסקת אין לאכול שני תבשילין, זאת אומרת שני מאכלים מבושלים (שו"ע, או"ח סי' תקנב סע' א). וכן יש למעט בשתיית משקים שונים, אבל אפשר לשתות מים כמה שירצה (שו"ע שם סע' א הגה). אין לאכול כל מיני מעדנים (עיין מ"ב שם ס"ק יג, יד).

אין אוכלים דגים (שו"ע שם סע' ב).

מאכל אחד שמבושל בשני אופנים שונים, למשל תפוחי אדמה צלויים ותפוחי אדמה מרוסקים, נחשב לשני תבשילים (מ"ב שם ס"ק ח). מספר תבשילים מעורבבים יחד כמו סלט ירקות של אפונה, גזר ותפוחי אדמה, נחשב לתבשיל אחד - אם דרך אכילתם כך כל השנה (מ"ב שם ס"ק י). ויש שמסופקים בזה ומתירים רק אם מאכל אחד הוא עיקרי והאחרים אינם אלא כדי לתת טעם (ביה"ל ד"ה שנותנים).

מאכל שדרכו גם להיאכל חי ובישלוהו, אינו נחשב כתבשיל (שו"ע שם סע' ג), כגון חלב (מ"ב שם ס"ק יא).

פירות חיים אפשר לאכול כמה סוגים שרוצים (שו"ע שם סע' ד), וכן מכל דבר שאינו מבושל, כגון גבינה וחמאה (בה"ט ס"ק ה).

אין חובה לאכול לחם; וקפה או תה אינם נחשבים כתבשיל (שערים מצויינים בהלכה ג, סי' קכג ס"ק ג עמ' קכז. שע"ת שם ד"ה וכן לא יאכל).

נוהגים לאכול ביצים קשות קרות (לוח ארץ ישראל) שזה מאכל אבלים (שו"ע סי' תקנב סע' ה הגה). וכיוון שזה תבשיל אין לו לאכול שום תבשיל אחר (עיין מ"ב שם ס"ק יג, יד).

יש נוהגים להטביל פת באפר (שו"ע שם סע' ו הגה) ולומר: "זהו סעודת תשעה באב" (מ"ב שם ס"ק טז).

מי שאפשר לו, לא יאכל אלא פת חרבה (בלי כלום) במלח וקיתון של מים (שו"ע שם סע' ו) בתנאי שזה יספיק לו להחזיק מעמד בצום (מ"ב שם ס"ק טו).

יושבים על הקרקע (שו"ע שם סע' ז), אבל אינו צריך לחלוץ נעליו (שו"ע שם סע' ז הגה) כי אין האבלות מתחילה אלא בלילה. ולכן אחרי סעודה מפסקת מותר שוב לשבת על ספסל (מ"ב שם ס"ק יח). אין יושבים שלושה ביחד, כדי שלא יתחייבו בזימון (שו"ע שם סע' ח).

אחרי סעודה מפסקת מותר עוד לאכול אכילת עראי, אבל לא סעודה קבועה (שו"ע שם סע' ט. מ"ב ס"ק כ) כמו לחם ומרגרינה, והעיקר שלא לאכול שני תבשילים (שעה"צ שם ס"ק יח). אבל אם אמר בפירוש שלא יאכל יותר - אסור. וטוב להתנות מראש שיאכל עוד (מג"א סי' תקנג ס"ק ב).

יש אנשים שאוכלים סעודה רגילה, ואחר-כך מתיישבים על הרצפה ואוכלים ביצה בשביל סעודה מפסקת, וטעות היא בידם, כי שניהם נחשבים לסעודה אחת (מ"ב סי' תקנב ס"ק יד). ואפילו אם מברכים ברכת המזון, אין זה מועיל, ונוסף לכך אומרים ברכה שאינה צריכה (מ"ב שם ס"ק יד).

אבל הרבה נוהגים לאכול סעודת קבע רגילה ואחר-כך מתפללים מנחה, לאחר מכן אוכלים סעודה מפסקת (שו"ע שם סע' ט הגה. מ"ב שם ס"ק כא. לוח ארץ ישראל), ויש אחרונים שחולקים על זה (מ"ב שם ס"ק כב), אך יש שמצדיקים את המנהג (מ"ב שם ס"ק כב). ובוודאי שמי שאינו יכול לעמוד בכל הדינים של סעודה מפסקת המנויים לעיל, עדיף שיעשה כן [כי עדיף לעשות כדין מאשר לא כדין].

מכל מקום לא ישביע את עצמו בסעודת הקבע, כך שהסעודה המפסקת תהיה רק זכר בעלמא, אלא צריך שתהיה סעודה הגונה וראויה לשם סעודה (מ"ב שם ס"ק כב). וכמובן, ראוי להקדים את הסעודה הקבועה כמה שאפשר (שעה"צ שם ס"ק יח).

גומרים את הסעודה המפסקת לפני שקיעת החמה, בעוד החמה נראית.

רחצה

רחצה אסורה כל היום (שו"ע, או"ח סי' תקנד סע' א. מ"ב ס"ק א) בין בחמין, בין בצונן, אפילו להושיט אצבעו במים (שו"ע שם סע' ז). אמנם, אם הוא מלוכלך בטיט או בצואה, מותר להעביר הלכלוך (שו"ע שם סע' ט), כי זו אינה רחיצה של תענוג (מ"ב שם ס"ק יט), אבל ירחץ רק במקום המטונף. ואם כל גופו מטונף מותר לרחוץ כל גופו (עיין שו"ע, או"ח סי' תריג סע' א).

וכן מי שכל גופו מלא זיעה, והוא איסטניס שסובל מזה מאוד מאוד - מותר. וכן מי שבא מן הדרך ורגליו כהות, מותר לרחוץ אותן במים (שו"ע, או"ח סי' תקנד סע' יד), כי אין זו רחיצה של תענוג אלא לרפואה (מ"ב שם ס"ק כו).

אישה שמכינה מאכלים ורוחצת אותם - מותר, על-אף שרוחצת בזה גם את ידיה, כיוון שאינה מתכוונת לכך (מ"ב שם ס"ק יט).

כשקם בבוקר, נוטל ידיו שחרית עד מקום חיבור האצבעות לכף היד (שו"ע שם סע' י) שלוש פעמים (מ"ב סי' תריג ס"ק ג), ולא יברך על נטילה זו אא"כ עשה צרכיו לפני כן (מ"ב סי' תקנד ס"ק כא). מותר להעביר קצת לחות על עיניו בידיו אחרי שניגב אותן (שו"ע שם סע' יא), והן בגדר טופח שלא על מנת להטפיח (מ"ב שם ס"ק כב), וכן להעביר רק על פניו, ידיו ורגליו (מ"ב שם ס"ק כב).

ומי שהוא איסטניס [רגיש מאוד] ואין דעתו מיושבת בלי זה - מותר לקנחם במים (מ"ב שם). ומותר להכין לפני תשעה באב מגבת רטובה וסחוטה ["טופח שלא ע"מ להטפיח"] ולהעביר בתשעה באב על פניו, ידיו ורגליו ואפילו לתענוג (ש"ע שם סע' יד הגה).

מי שעשה צרכיו, נוטל ידיו (מ"ב סי' תריג ס"ק ד-ה. שו"ע, או"ח סי' תקנד סע' ט הגה). וכן נגע בגופו במקום מכוסה שבו, אפילו באצבע קטנה צריך לרחוץ כל ידו (מ"ב סי' תריג ס"ק ו). והנכנס לבית שימוש ולא עשה צרכיו, אין לו ליטול ידיו אלא לשפשפם בכותל או בכל דבר קשה. ואם לבו נוקפו - יטול ידיו (שו"ע שם. ביה"ל ד"ה ואם).

מותר ליטול ידיים לקראת מנחה (מ"ב סי' תקנד ס"ק כא). כוהן לברכת כוהנים - נוטל ידיו עד הפרק (שו"ע, או"ח סי' תריג סע' ג הגה. מ"ב ס"ק ז. שעה"צ ס"ק י).

כל רחיצה לרפואה מותרת (מ"ב שם ס"ק י). מי שראה קרי, רוחץ אותו (שו"ע שם סע' יא), וכן אישה לצורך בדיקה (שו"ע או"ח סי' תקנא סע' טז הגה).

מי שעלול להירטב עקב עבודה מסוימת [שמותרת], כגון בהפעלת ממטרה או מתיקון מערכת מים וכדומה, עושה ואינו חושש (מהא דעובר בנהר. שו"ע, או"ח סי' תקנד סע' יב-יג. ועיין מ"ב שם ס"ק יט).

לסוך גופו לשם תענוג - אסור, אבל לשם רפואה או לסלק צער - מותר (שו"ע שם סע' טו).

רחיצת הפה

אין לרחוץ פיו או לצחצח שיניו (שו"ע, או"ח סי' תקסז סע' ג), אבל מי שיש לו צער גדול מאוד, מותר בלי משחה ויזהר לא לבלוע אף טיפה (מ"ב שם ס"ק יא).

מותר לבלוע רוקו (מ"ב שם ס"ק יג). ולכן מותר ללעוס גומי לעיסה המכונה מסטיק, אשר מצצו ממנו מתיקותו לפני ט' באב.

נעילת הסנדל

נעילת הסנדל - אסורה כל היום (שו"ע, או"ח סי' תקנד סע' א). נעל של עור, וכן נעל מחופה עור גם כן - אסור (שו"ע שם סע' טז), ואין להקל בכך (מ"ב שם ס"ק לה). אבל נעליים אחרות - מותר, ואפילו אם הן נוחות כמו נעל של עור (שו"ע, או"ח סי' תריד ביה"ל ד"ה או), וראוי להחמיר בזה (מ"ב שם ס"ק ה). ולעמוד על כרים וכסתות של עור - מותר (שו"ע שם סע' ב הגה).

ואלו מותרים בנעילת הסנדל: מי שיש לו מכה, מי שצריך מסיבה רפואית (שו"ע שם סע' ג), אדם שרגיש מאוד (שו"ע שם סע' ד הגה), ההולך בדרך (מ"ב שם ס"ק יז), וטוב שיתן אפר במנעליו (מ"ב סי' תקנד ס"ק לג). מי ששומר (שו"ע שם סע' יז. דיני צבא ומלחמה סע' 319 עמ' 193), וההולך במקום שעלול להינזק (שו"ע, או"ח סי' תריד סע' ד).

מברכים "שעשה לי כל צרכי" (מ"ב שם ס"ק לא), ולפי האר"י לא מברכים (בה"ט שם ס"ק יא), וכן נוהגים הספרדים (ר' טל) ורוב האשכנזים הפרושים. ואף לפי הגר"א, כשנועל נעליו בלילה - יברך עליהם (לוח ארץ ישראל).

מותר לנעול נעלי בד חדשות, כיוון שהן זכר לאבלות (שו"ת הלכות קטנות ב, סי' קלט), אבל עדיף לנעול אותן לפני כן (קצש"ע סי' קכג סע' ה).

ישיבה

נוהגים לשבת על הארץ עד חצות היום בערך (שו"ע, או"ח סי' תקנט סע' ג הגה). ומותר להניח תחתיו שק או כר קטן (מ"ב שם ס"ק יא), ועל-פי המקובלים אין לשבת ישירות על הארץ (לוח ארץ ישראל). מי שקשה לו לשבת על הארץ, יכול לשבת על ספסל נמוך (מ"ב שם), ובפחות משלושה טפחים - הווי כארץ (שערים מצויינים בהלכה ג, סי' קכד ס"ק א).

בנות ישראל צריכות להיזהר מאוד בצניעותן כשיושבות על הרצפה או על ספסל נמוך, כדי שלא תיפגענה אפילו במעט מן המעט בצניעות, אחרת יצא שכרן בהפסדן. ואם קשה להן הדבר, תבוא עליהן הברכה אם תשבנה כדרכן, מפני שאין לדחות דבר חמור מפני דבר קל, והרי מנהג הישיבה על הארץ, עם כל חשיבותו, אינו בערך הצניעות שהיא יסוד היהדות.

מיעוט הנר

בזמן אמירת קינות ממעטים באור, ומשאירים כפי הדרוש לקריאה (שו"ע, או"ח סי' תקנט סע' ג. לוח ארץ ישראל).

אין מדליקים נר תפילה בבית-הכנסת (מ"ב שם ס"ק טו). ובמנחה מדליקים (מ"ב שם ס"ק י). אבל בזמן תפילת ערבית או לימוד בערב, רשאי להדליק כצורכו.

ענייני תפילה ובית-כנסת

חמורה מאוד קדושת בית-הכנסת ובית-המדרש ויש להתאמץ שלא תיפגע בט' באב. אין זה כבוד בית-הכנסת לשבת בו יחף, במיוחד כשאין רגליו נקיות לגמרי, וגם הדבר מאוס על חבריו, לכן ילבש גרביים או ינעל נעלי גומי.

אם מוריד נעליו בבית-הכנסת אל ישאירם שם מגולים אלא יוציאם החוצה, או יניחם במקום מוצנע (מ"ב סי' תריד ס"ק טו).

ספרי קודש - וכן יכבד ספרי קודש, ואל יניחם על הרצפה אלא אם כן מוגבהים קצת (קצש"ע סי' כח סע' ד). וכשיושבים על הרצפה יש להיזהר לא להפנות את הגב לארון. ואין זה דומה למי שנותן שיעור כאשר מופנה גבו לארון, שהרי הוא מדבר לכבוד התורה (שו"ע, יו"ד סי' רפב סע' א. ועיין שערים מצויינים בהלכה א, סי' כח ס"ק ז. ג, סי' קכט ס"ק ח).

תפילין - יש ספרדים שנוהגים להניח תפילין ולהתעטף בטלית בשחרית ויש שמתעטפים רק במנחה (שו"ת יחוה דעת ב, סי' סז). יש ספרדים האומרים "נחם" ערבית, שחרית ומנחה (שו"ת יחוה דעת א, סי' מד). ספרדים עולים בשחרית לדוכן (שו"ת עולת שמואל סי' עט).

לפני הקינות נוהגים הספרדים להכריז מניין השנים לחורבן בית המקדש (לוח היכל שלמה). אין מברכים בבוקר על טלית קטן, ולדעת הגר"א מברכים. ונכון לישון עם טלית קטן כדי לצאת מן הספק (לוח ארץ ישראל).

מלאכה

אין עושים מלאכה עד חצות, אפילו דברים פשוטים (שו"ע, או"ח סי' תקנד סע' כב הגה), כדי לא להסיח את הדעת מן האבלות (מ"ב שם ס"ק מג). וגם בלילה אסור (מ"ב שם). אבל מלאכה קצרה ביותר, שאינה מסיחה את הדעת מן האבלות, כגון קשירה או הדלקת הנר - מותרת (הגה שם).

כל מלאכה שהיא דבר האבד, מותרת כמו בחול המועד (שו"ע שם סע' כג). גם אחרי הצהריים יש להימנע עד כמה שאפשר ממלאכה, ולא לעסוק במלאכות שמתמשכות זמן רב (שו"ע שם סע' כד. מ"ב שם ס"ק מט).

מותר לקיים אחרי הצהריים ישיבת צוות חשובה, אבל לא יאריכו בה.

השקייה בשדה, אם היא חיונית יש לבצעה עד כמה שאפשר אחרי הצהריים, ולקצרה עד כמה שאפשר.

הרחקה מאשתו

יש להתרחק מאשתו כבעת ריחוקה (שו"ע, או"ח סי' תקנד סע' יח). וזהו בלילה, אבל ביום יש להקל בנגיעה (מ"ב שם ס"ק לז. שעה"צ שם ס"ק מד).

לימוד תורה

אסור ללמוד תורה (שו"ע שם סע' א) ואפילו בהרהור (שו"ע שם סע' ג), אבל מותר לקרוא בדברים הרעים (שם סע' ב), כגון באיוב ובדברים הרעים שבירמיהו [בדילוג על פסוקי נחמה] (שו"ע שם), מדרש איכה, גמרא פרק אלו מגלחין, פירוש איכה, פירוש איוב (שם סע' ב), אגדות החורבן בגיטין ובפרק חלק וכן ביוסיפון (מ"ב שם ס"ק ג). וכל זה בלימוד פשוט, בלי פלפולים ומשא ומתן (מ"ב שם).

מותר ללמוד הלכות תשעה באב, מה שנחוץ לו עכשיו (שם ס"ק ה).

וכל מה שאסור ללמוד בתשעה באב אסור גם בערב תשעה באב אחר חצות (שו"ע, או"ח סי' תקנג סע' ב הגה). ופוסקים רבים הקלו בזה, ולכן מי שרוצה ללמוד במקום שלבו חפץ - רשאי (מ"ב שם ס"ק ח. ערוה"ש סי' תקנג סע' ד. שערים מצויינים בהלכה ג, סי' קכג ס"ק ב).

אמירת שלום

אין אומרים שלום (שו"ע, או"ח סי' תקנד סע' כ) או כל ביטוי אחר (מ"ב שם ס"ק מא). ואם חברו אינו בקי בהלכה והקדים לו שלום, ישיבנו בשפה רפה (שו"ע שם) ויודיענו ששאילת שלום אסורה באותו יום [ולכן עונה לו בשפה רפה] כדי שלא ייפגע חברו (מ"ב שם ס"ק מב). והולכים כל היום כנזופים (לוח ארץ ישראל).

כובד ראש

לא יתעסק בשיחות בטלות בליל תשעה באב ולמחרתו, שעל-ידי זה מסיח דעתו מן האבלות. ומי שמתענה, אבל מתעסק בדברים בטלים ואינו עוסק בתשובה, תפס את הטפל והניח את העיקר. וכן טיול אסור, שעל-ידי זה בא לשחוק וקלות ראש (שו"ע שם סע' כא). וכן אין לשלוח בתשעה באב מתנה לחברו (מ"ב שם ס"ק מא). ואין לעסוק בשיחת חולין, אלא רק לדבר בעניין החורבן ולהתעורר באבלות (ביה"ל סי' תקנג ד"ה ולכן).

עישון סיגריות

יש להקל לעשן בצנעא בתוך ביתו אחר הצהריים (בה"ט סי' תקנא ס"ק לט. קצש"ע סי' קכד סע' יד. שו"ת יביע אומר א, או"ח סי' לג).

הכנת ארוחות

נוהגים להכין ארוחות רק אחר חצות (שו"ע, או"ח סי' תקנט סע' י).

סוף הצום

סוף הצום הוא 26 דקות אחרי השקיעה (לוח ארץ ישראל).

מוצאי תשעה באב

כל הדברים האסורים בין-המצרים, נוהגים עד למחרת תשעה באב בחצות היום, כגון: אכילת בשר ושתיית יין (שו"ע, או"ח סי' תקנח סע' א). וכן כיבוס, רחיצה ותספורת (מ"ב שם ס"ק ג). וכן אין לברך "שהחיינו" (קצש"ע סי' קכד סע' כ. כה"ח סי' תקנא אות רח. סי' תקנח אות ח. מקור חיים ד, עמ' 183 סע' ב בשם החיד"א. שע"ת סי' תקנח ס"ק ב. שערים מצויינים בהלכה ג, סי' קכד ס"ק יד). וכן אין לעשות חנוכת בית במוצאי תשעה באב [דאין בונים בניין של שמחה].

יש מקומות שנהגו לא להחמיר בזה מלבד במוצאי תשעה באב (כה"ח שם סי' תקנח אות ט. מקור חיים ד, עמ' 196 סע' יג. לוח היכל שלמה).

כשחל י' באב ביום שישי, מותר לכבס, להתרחץ ולהסתפר משום כבוד שבת, כבר מיום ו' בבוקר (מ"ב סי' תקנח ס"ק ג) [ואין עושין מסיבה של שמחה]. אבל במוצאי תשעה באב אסורים בכל אלה (לוח ארץ ישראל). וצ"ע שהרי יש שמתירים אפילו יום ד' אחה"צ (עיין בה"ט סי' תקנא ס"ק לו). ולפי רוב הפוסקים אינו דין גמור להחמיר עד י' באב בחצות, אלא מנהג כשר הוא (טור סי' תקנח. שו"ע שם הגה. שעה"צ סי' תקנח ס"ק ז). מכל מקום, בשר ויין אסורים עד חצות כמו כל שנה (ערוה"ש שם). וכן שאר כל הדברים הנוהגים בבין-המצרים (לוח ארץ ישראל).

ואם חל תשעה באב בשבת והוא נדחה, מותרים בבשר ויין למחרת, אבל במוצאי תשעה באב אסורים (שו"ע, או"ח סי' תקנח סע' א). וכן בשאר עניינים האסורים בין-המצרים (לוח ארץ ישראל). אבל מותרים בתספורת במוצאי תשעה באב (מ"ב שם ס"ק ד).