שיעורי הרב שלמה אבינר

תרום לב, תרום כליה

[הרב שלמה אבינר]

אישה אידאליסטית עשתה דבר גדול. כנראה לראשונה בתולדות המדינה מישהי תרמה כליה בחייה. לא למישהו שהיא מכירה כמו קרוב משפחה או ידידה בלב ונפש, אלא למדינה, לכל מי שצריך. אישה אידאליסטית התורמת בכל מיני תחומים, החליטה לתרום גם מגופה. בארץ, אנשים תורמים רק תמורת כסף. בארצות המערב, הדבר אסור ונלחמים נגד תופעה זו. אבל בארץ נוהגים כן, והרבנים הגדולים מתירים. והנה אישה אידאליסטית. אנשים טענו כי היא משוגעת, אז ביצעה בדיקות נפשיות. לא! אין היא משוגעת, רק יש לה לב טוב.

בארץ ישראל 700 אנשים מחכים לתרומת כליה. אי אפשר לפתור את הבעיה שלהם בעזרת דיאליזה. קשה להוציא את המילים מהפה, אך האמת המרה היא שרובם ימותו. האישה הזאת היא צדיקה אמיתית.

נכון שיש רבנים שאסרו לתרום כליה בטיעון שזה מסוכן לתורם, כגון שו"ת מנחת יצחק (ח"ו קג) וציץ אליעזר (ח"ט מה). אמנם כך פסק הרדב"ז, רבי דוד בן זמרא, שאין להציל חברו תוך כדי הסתכנות (שו"ת הרדב"ז ח"ג תרכה), אבל בנדון שלנו, אין זה מסוכן. כך כתב הראשון לציון, הגאון הרב עובדיה יוסף, שמצוה גדולה לתרום כליה מחיים כי זה סיכון נמוך מאוד, אדרבה המצוה תגן עליו (שו"ת יחוה דעת ח"ג פד).

בכלל, לא כולם מסכימים עם הרדב"ז שאין להסתכן כדי להציל את חברו. בירושלמי מסופר על רב אחד שנפל בשבי. אמרו חכמים: אפשר לקנות לו תכריכים. אמר ריש לקיש: אני הולך להרוג או להיהרג. כלומר, היה מוכן לסכן את חייו כדי להציל את חברו. הרבה פוסקים פסקו כמו הירושלמי (עיין ב"י ס' תכו. מנ"ח. סמ"ע). גם רבנו הרב צבי יהודה קוק פסק כן (לנתיבות ישראל א קיח).

אך בנדון שלנו אין מחלוקת, כי כאמור, הסיכון נמוך מאוד, באשר לעצם הניתוח, והתורם חוזר הביתה אחרי כמה ימים בריא ושלם, ובאשר לסיבוכים עקב הניתוח או הסיכון שכלייתו הנותרת תחדל מלפעול – הם אפסיים.

ואם באנו לדבר על כך ודאי שמצוה גדולה לתרום כליה ממת. הרי הוא כבר מת ולא נשקפת לו סכנה. והוא הדין באיברים אחרים: לב, ריאות, כבד, עור, קרנית עין. מצוה למלא כרטיס תורם. יש יותר מאלף חולים בארץ שמחכים נואשות לתרומה ובלעדיה דינם למות.

יש טוענים נגד: אולי הרופא המנתח רשע מרושע ויקח אבר מאדם שטרם מת ויהרוג את הנפש. אדרבה, זו טענה מרושעת. מעולם לא שמענו שבארצנו רופא עשה כדבר הזה. כמובן, הרופאים אינם מלאכי השרת, וגם ביניהם יש אנשים לא הגונים, כמו בכל המקצועות, כולל רבנים. היו הרבה מקרים שרופאים עשו דברים חמורים, אבל שרצחו גוסס כדי לקחת ממנו אבר, מעולם לא שמענו. מרושע להוציא עליהם שם רע כזה, מה גם שיש ועדה שלמה שמפקחת על הכל.

זאת ועוד. בימינו אפשר לסמן בכרטיס תורם: "בתנאי שאיש דת, לפי בחירת המשפחה, יאשר את התרומה לאחר מותי". כאמור אין חובה לסמן זאת, אך ודאי זה טוב יותר. לפני עשר שנים היה לי כרטיס תורם רגיל, ולפני שנתיים קיבלתי כרטיס שבו התנאי הזה מסומן, מתחת ל"בתקוה שאוכל לעזור לזולת, אני מצווה בזה ותורם לאחר מותי, כל איבר מגופי שהזולת יוכל להעזר בו, להצלת חייו."

איזו זכות לאדם שיכול לקיים מצוות גם אחרי מותו, אף על פי שבעצם הוא כמובן פטור בתור מת! בעבר כתבתי מאמר דל מלא פלפולים הלכתיים בנדון. אולי אפשר לכתוב פלפולים נגדיים, אבל אותם פלפולים לא יצילו אנשים מסכנת נפשות. לכן עדיף לא לכתוב פלפולים, רק לכתוב: "מלאו כרטיס תורם" (אגודת אדי, רח' נח מוזס 15, ת"א 674442, טל' 1800-609-610 פקס' 03-6957344).

ראיתי חיילים שנהרגו בעת מילוי תפקידם, מסרו נפשם בחייהם. גם לאחר מותם הצילו אנשים, איזו גדלות!

ראיתי אנשים שנהרגו בתאונות דרכים, אבל הצילו שבע נפשות באיבריהם. חייהם נקטעו, אבל לא לשווא.

אפילו ראיתי אנשים שהתאבדו, ד' ירחם, והצילו אנשים רבים באיבריהם, שהמשיכו לחיות בתוך אלו שקיבלו אותם, זה ודאי תיקון להם, ועליהם נאמר שגדולים הם במיתתם מאשר בחייהם.

אני מתבייש לקרוא לאנשים לתרום כליה בחייהם, כי אני בעצמי מפחד לעשות זאת. שמא תאמרו: למה הנך מפחד, הרי בעצמך אמרת שזה לא מסוכן. אשיב שאיני יודע, אך ככה זה, אבל עם אחרים, בלי נדר אצטרף.

אבל תרומה ממתים וכרטיס תורם, אני יכול לקרוא כי יש לי.

וד' ירפא לכל חולי עמו ישראל.