שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

תקומת ירושלים (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־19:52, 4 במרץ 2019 מאת Maale (שיחה | תרומות)

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

"זה היום עשה ד' נגילה ונשמחה בו" (תהילים קיח, כד). מאז קום המדינה, יום וליל אנחנו שמחים. ואפילו יש בעיות וצרות שגורמות עצב, סך הכל אנחנו שמחים. "הגדיל ד' לעשות עמנו היינו שמחים" (תהילים קכו, ג). ומאז שחזרנו לירושלים, אנחנו עוד יותר שמחים. "שמחתי באומרים לי בית ד' נלך" (תהילים קכב, א). ירושלים הבנויה, כעיר שחוברה לה יחדיו. ששם עלו שבטים, שבטי יה, עדות לישראל" (שםג-ד).

יש לזכור שאלפיים שנה, העיר הזאת היתה חרבה. ולא רק היתה חרבה ,אלא היתה סמל עולמי של חורבן, ובמיוחד של חורבן עם ישראל. כאשר נפוליאון כבש את פרוסיה לפני כמאתיים שנה, בסוף זרקו אותו משם, אבל חשו עלבון צורב איך הממלכה הגדולה האדירה החזקה הובסה על ידי צרפתים בעלמא. היה צריך למצוא אשמים. מי האשמים? כמובן היהודים,כנהוג . לכן כאשר ראו יהודי ברחוב נתנו לו מכות רצח והטיחו נגדו: Hierosolyma estperdita - ירושלים אבודה. ירושלים שלכם אבודה ואתם אבודים.

ולכן אם אתם פוגשים פרוסי, תראו להם את ירושלים ותגידו לו: אה, אה, ירושלים אבודה?!

ולפני מאתיים שנה, קתולי אדוק צרפתי, Chateaubriand שאטובריאן, כתב ספרים להלהיב בעד הנצרות ולהשפיל עם ישראל, ובמיוחד העם היושב בציון, השרידים המועטים שנותרו מירושלים. וזה לשון מפריז לירושלים ומירושלים לפריז: "לעומת ירושלים החדשה (זה השם שמכנים את הנצרות) הבוקעת מן המדבר, זוהרת מאור, שימו עיניכם בין הר ציון למקדש, ראו את העם הקטן האחר הזה שחי נבדל מכל תושבי הקריה. הוא מושא מיוחד של כל הבוז ומוריד ראשו בלי להתלונן, הוא סובל את כל העלבונות בלי לתבוע צדקתו, הוא סופג את כל המכות בלי להיאנח, דורשים ממנו את ראשו ומציג אותו לחרב.

אם אחד מחברה מוחרמת זאת מת ,חברו ילך במשך הלילה לקבור אותו בלאט בעמק יהושפט בצילו של מקדש שלמה. כנסו במגורים של אותו עם, תמצאו אותו בעוני מחריד, מקריא לילדיו ספר מסתורי, שהם יקריאו לפני בניהם. מה שהוא עשה לפני חמשת אלפים שנה, הוא עדיין עושה היום.

הוא נכח שבע עשרה פעמים בחורבן ירושלים, ושום דבר אינו מייאש אותו, שום דבר אינו מונע ממנו להפנות מבטיו לציון. כאשר רואים את היהודים המפוזרים על ידי כדור הארץ בהתאם להחלטת האל, בודאי מאוד תמהים .אבל כדי להיות תמהים באופן על טבעי, צריך לראות אותם בירושלים. אותם הבעלים הלגיטימיים של ארץ יהודה, הם עכשיו עבדים וזרים בארץ שלהם. צריך לראות אותם תחת כל העינויים מחכים למלך שיגאל אותם. שבורים ונלחצים מתחת לצלב ששולט עליהם ותקוע להם בראשם, מוחבאים על יד המקדש שלא נשארה ממנו אבן אחת. הם מתעקשים בעיוורון המדכא שלהם. הפרסים, היוונים, הרומאים נעלמו מעל פני כדור הארץ, והעם הקטן הזה שקדם להם עדיין קיים בלי שום תערובת, בחורבות מולדתו. אם למשהו בין העמים יש אופי של נס, כנראה זה פה".

לכן אם אתם פוגשים Chateaubriand שאטובריאן, תראו לו את ירושלים ותגיד לו: אה, אה, ירושלים אבודה?!

ב"ה חזרנו לירושלים, שהיא עבורנו שני דברים. דבר ראשון, "שם עלו שבטים, שבטי יה, עדות לישראל" (תהילים קכב ג-ד). "ירושלים הבנויה, כעיר שחוברה לה יחדיו" (שם). "כל ישראל חברים" (ברכת החודש). זה לא נכון שיש דתיים וחילוניים, ימניים ושמאלניים, חרדים וציוניים. אנחנו עם אחד. לגבי פרטים של הלכה של החיים, ודאי שיש הבדלים, אבל לגבי עצם הדבר, לגבי הנשמה, לגבי האור האלקי שעושה עם ישראל, אין שום הבדל. אנו עם אחד. בגלות, אולי שכחנו, לכן יומם ולילה צריך לזכור, "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" (שמואל ב ז כג). על זה צריך לחזור יומם ולילה. המשותף הוא לאין ערוך יותר גדול מהמפריד. המשותף הוא אלקי - נשמה, המפריד הוא אנושי , תלוי בבחירה החופשית של האדם. בירושלים יש אהבה, "כעיר שחוברה לה יחדיו".

דבר שני, אמונה. רפואת האומה מתחלואיה הוא על ידי ריבוי אמונה. העם היושב בציון הוא חולה, אבל הוא הולך ומתרפא עד רפואתו השלמה. בשמונה עשרה, יש רפואה שלמה, אבל גם רפואה לא שלמה היא רפואה. יש תשובה שלמה אבל גם תשובה לא שלמה היא תשובה. יש גאולה שלמה אבל גם גאולה לא שלמה היא גאולה. אבל רפואה שלמה, תשובה שלמה וגאולה שלמה, זה על ידי לימוד אמונה, עומק האמונה. כמובן כל מקצועות התורה הם קדושים, כל ספר, כל עמוד, כל שורה, כל מילה. הם מוטבעים בחותם אלוקי עליון. אבל רפואת האומה היא על ידי לימוד עומק האמונה, העומק הכי גדול, עומק הפנימי, עומק הנשמתי של ירושלים.

כי עם צריך צבא, עם צריך מדינה, עם צריך כלכלה, עם צריך פוליטיקה, עם צריך אירגון, עם צריך סדר, אבל מעל הכל ובתוך הכל, עם צריך נשמה. הנשמה שוכנת כאן. הנשמה היא האמונה ועל ידי לימוד אמונה על ידינו היא מופיעה באומה. כמו שמסביר מרן הרב קוק בספר אורות שהתוכנית שלנו היא שניים שהם ארבע: אהבה ואמונה, תורה ומצוות. מתוך אהבה ואמונה יופיעו יותר ויותר תורה ומצוות.

מסופר בגמרא על חכם אחד שסמך גאולה לתפילה ולא נמחק חיוך מפניו כל היום (ברכות ט ב). וגם אנחנו כאשר גאולתנו נסמכה לתפילותנו, מאז אנחנו שמחים עד עצם היום, ואנחנו הולכים ושמחים יותר ויותר עד הגאולה שלמה במפלאות ד' על עמו ועל נחלתו.

  • פורסם בשאילת שלמה 547

==





























==