שיעורי הרב שלמה אבינר

"ולעובדו בכל לבבכם" (דברים יא יג) – "איזו היא עבודה שבלב – זו תפילה" (תענית ב א). עבודת ד' שברגש. בהרבה עבודות אנחנו עובדים את ד': עבודת ד' שבשכל – לימוד תורה – משתמשים בשכל כדי לעבוד את ד', ומעבדים את השכל על פי דבר ד'; עבודת ד' שבמעשים, כלומר מצוות; עבודת ד' שבכסף כלומר צדקה ויושר בעסקים, ויש עבודת ד' שבלב, שברגש.

כי האדם אינו רק שכל, הוא גם רגש. ושניהם צריכים להיות מאוזנים, ואם לא, האדם צולע. ודאי שכל הוא גבוה יותר מן הרגש אבל הרגש קרוב יותר לאדם, לחיים.

לכן אנו זקוקים לשניהם. עבודת חוץ ועבודת פנים (עיין אורות הקודש ג פח). מעשה הוא עבודת חוץ, יראת ד' היא עבודת פנים. חכמה היא עבודת חוץ, רצון הוא עבודת פנים. שכל הוא עבודת חוץ, רגש הוא עבודת פנים. לימוד תורה הוא עבודת חוץ, תפילה היא עבודת פנים.

כי גם לימוד תורה עלול להיות חיצוני לאישיות האדם, כדברי חז"ל שחרב בית ראשון מפני שלא בירכו בתורה תחילה, וכהסבר המהר"ל שאמנם למדו תורה, אבל שכחו את ריבונו של עולם נותן התורה. אפשר לחשוב שלימוד תורה הוא אתגר אינטלקטואלי ושלא עומדים מול ריבונו של עולם. לכן צריך גם עבודת חוץ וגם עבודת פנים, ואז הכול שלם.

בתפילה עומדים מול ד'. יתכנו שני חסרונות בבית הכנסת: א. רואים את התפילה ואת השירה כחוויה מוזיקלית, אז זו אינה עבודת ד'! ב. מפטפטים בלי הרף, בלי שליטה על הפה בזמן התפילה. ולא כן אמרו חכמים, אלא שהשח בין ישתבח ליוצר, עבירה היא בידו וחוזר מהמלחמה (הגהות מימוניות תפלה ז יב בשם ירושלמי).

אלא יש להתפלל בכוונה, כלומר לחשוב על תוכנה של כל מילה. כמובן איננו בדרגת אותו חזן שאמר תפילת אקדמות מילין בשבועות בכוונה כל כך גדולה שנשמתו פרחה למרומים, או של רבי מנחם מנדל מרימנוב, שהיה מתפלל במאמץ גדול כל כך שאחרי השמונה עשרה הוא היה מתעלף. אלא נשתדל לומר כל מילה בכוונה. וגם זה אינו קל כמו שכותבים התוספות בשם הירושלמי, שעלינו להחזיק טובה לראש שלנו שכורע מעצמו כאשר אני מגיעים ל'מודים'.

אבל אנו מתאמצים. כמו שאיננו מתגאים לומר שאנו יודעים תורה, אלא אנו משתדלים ללמוד. ולהבדיל בין קודש לחול, אמר סוקרטס: אינני סופוס, כלומר חכם, אלא פילוסופוס, כלומר אוהב חכמה. כך רב בישראל אינו מכונה חכם אלא תלמיד חכם, הלומד כל חייו. כך אנו מתאמצים להתפלל.

לשם כך אנו מתכוננים לתפילה. חסידים ראשונים היו מתכוננים שעה (ברכות ל ב), והיו כאלה שלשם כך לבשו בגדים יפים (שבת י א), כך אנו מתכוננים "שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים" (קהלת ד יז). אשרינו שזכינו למקדש מעט (מגילה כט א). יהי רצון שנזכה לבניין בית המקדש במהרה בימינו, ובינתיים אנו עומדים במקדש המעט מול ד' אלהים ברגשנו ובלבנו.