שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

תנ"ך בגובה נבואי

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־16:40, 7 בפברואר 2016 מאת Maale (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן " == תנ"ך בגובה נבואי == [מ"באהבה ובאמונה"] כיצד נפגשים עם התנ"ך? קודם יש להיפגש עם המחבר. והי...")

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

תנ"ך בגובה נבואי

[מ"באהבה ובאמונה"]


כיצד נפגשים עם התנ"ך? קודם יש להיפגש עם המחבר. והיו עיניך רואות את מוריך. המחבר הם הנביאים שמביאים דבר ד', שהרי ד' מנבא את הנביאים כדברי הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פרק ז. יש מדרגות בתנ"ך, תורה – נבואת משה רבנו מעל הנבואה, נביאים – נבואה, כתובים – רוח הקודש. וכולם הם דבר ד'.

זה נס איך בכלל יתכן שדבר ד' יגיע אל האדם. מלך כוזר מתקשה להאמין בזה ומבקש מהחבר שישכנע אותו שהדבר אפשרי.

נמצאנו למדים שנביא הוא אדם אחר לחלוטין. מלאך התגלה להוריו של שמשון והם חשבו שזה נביא, עד שעלה בלהבות, אז הבינו שזה מלאך, אך לפני כן לא היו מסוגלים להבחין ביניהם.

לכן כאשר שאול המלך נפגש עם הנביאים, הפך בעצמו לאדם אחר, וכיוון שהיה ראוי לכך, התנבא. גם אנחנו, כאשר אנו לומדים תנ"ך אנו הופכים לאנשים אחרים. והעולם בכלל, עם נביאים או בלי נביאים, זה עולם אחר.

כאשר נפסקה הנבואה בישראל, כל המין האנושי נפל, והיו שלוש תגובות: המערב, המזרח הרחוק, ואנו – המזרח התיכון. היוונים אמרו: הנבואה לא פסקה, כי מעולם לא היתה נבואה, יש שכל אנושי ולא יותר. המיסטיקה של המזרח הרחוק אמרה: האל דיבר וממשיך לדבר, אך הוא אינו מדבר אלא מתוך האדם. האל הוא לא מישהו, אלא משהו שנספג באדם. ואנו אמרנו: ד' דיבר וחדל מלדבר, אך אנו ממשיכים ללמוד את דברי הנביאים בנאמנות מוחלטת, כפי שמדריכים אותנו החכמים, תלמידי הנביאים. ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. עזרא הסופר, ראשון אנשי כנסת הגדולה, הוא מלאכי, אחרון הנביאים.

אנו מנסים קצת להיפגש ולהבין את דברי הנביאים והופכים לאדם אחר. לא אדם אחר שמנותק מן העולם הזה, אלא אדם שמביא ברכת ד' בעולם הזה. כמו שאמר רבי מאיר בפרקי אבות, תחילת פרק ו: "כל 'העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה', דברים עליונים, נשגבים, שמימיים, שאין לנו מילים אנושיות להגדיר אותם 'ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו. נקרא רֵע, אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות, משמח את המקום, משמח את הבריות, ומלבשתו ענווה ויראה, ומכשרתו להיות צדיק, חסיד, ישר ונאמן, ומרחקתו מן החטא ומקרבתו לידי זכות, ונהנין ממנו עצה ותושיה בינה וגבורה, שנאמר (משלי ח) לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה. ונותנת לו מלכות וממשלה וחיקור דין, ומגלין לו רזי תורה, ונעשה כמעיין המתגבר וכנהר שאינו פוסק, והוי צנוע וארך רוח ומוחל על עלבונו, ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים". כל העולם כולו מקבל פנים אחרות.

מה שיש בתנ"ך הוא דבר שלא נמצא מעצמנו, בכוח שכלנו, כלומר פילוסופיה, אלא נבואה. אמנם אנו בני אדם מסוגלים לבוא במגע מסוים עם דבר ד', כי יש לנו נשמה אלהית, ועיין סיום מורה נבוכים. בשביל זה עלינו למשוך את עצמנו כלפי מעלה, להתרומם לשיא היכולת הרוחנית הנשמתית שלנו.

לא להוריד את דברי התנ"ך לקוטן שלנו, אלא לזכור שזה אלהי ולא אנושי, שאלו דברים שלא שמענו מעולם. אלו דברים אין סופיים, ופלא שאני יכול להבין אפס קציהם. בשביל זה: צא מעצמך, צא מאצטגנינות שלך, צא מהמוגבלות שלך. אם לא, לא תפגוש תנ"ך לעולם.

מי שלומד באופן מודרני, מבדיל בין מה שרלוונטי – מובן, לבין מה שמיושן – פרימיטיבי, ובעצם לא תורה הוא למד אלא את עצמו לָמַד, את אישיותו, המעוצבת על ידי הסביבה, החיים, הרחוב, השוק, התקשורת. הוא נעשה בעל הבית על הטקסט, באופן פוסט מודרני, כאשר אין מוחלט, אין כללי, אין נצחי, יש רק אישי, אינדיבידואלי. אין זה לימוד 'תורה לשמה', שעליו דיבר רבי מאיר, אלא 'תורה לשמי'.

ודאי שנבואה שנכתבה מפני שנצרכה לדורות (מגילה יד). היא אמנם התגלתה בזמן מסוים ובתנאים מסוימים, אבל הפְּנים שלה הוא מעל הזמן והמקום, לכן היא גם מאירה זמן אחר ותנאי אחר.

קל וחומר התורה, שהיא מעל הזמן והמקום, מעל ההוויה ולפני ההוויה, לכן היא מאירה את כל מצבי ההוויה. היא מאירה במדינה ובגלות, לבריא ולחולה, לישר ולגנב, לעשיר ולעני.

כיצד התפתחה תורתכם? שואל מלך כוזר, כי זו דרכה של דת שיש לה מייסד וכל דור מוסיף וגורע, כרצונו מאריך וכרצונו מקצר. לא , משיב החבר, התורה שלנו ניתנה כולה בבת אחת. התפרצות ממרומים, בקולות וברקים, ענן כבד על ההר, וקול השופר חזק מאוד, ויחרד כל העם אשר במחנה. ויחרד כל ההר. היא ניתנה בבת אחת, כולה, ולאט היא מתגלה.

התנ"ך מסתכל בעיניים אלהיות על העולם, ומכוון את העין שלנו לראות במקביל לעין האלהית. כי עין בעין יראו, בשוב ד' ציון.

ודאי יש להתעמק בתנ"ך, ודאי יש להקשות ולתרץ, ולברר עד תום. אבל, אומר רבנו הרב צבי יהודה, במאמרו 'אמת בלתי מעורערת', על הגישה המדעית ללימוד תורה, בספר לנתיבות ישראל ב רמב – הכל תלוי בנקודת המוצא, האם אמנם אנו מאמינים שיש לפנינו אמת אלהית, אמת שמימית שאנו מקבלים אותה בתמימות.

התנ"ך הוא אלהי, על אנושי, ומדריך אותנו להתרומם אל האלהים, להידמות לאלהים, בתור אדם כצלם אלהים, ולא ליצור חלילה - אלהים בצלם האדם.

התנ"ך מאפשר לנו לשמוע דבר האלהים. הנביאים הם עולם אחר, הם בעלי עוז חיים אלהיים שאין לנו, כדברי מרן הרב קוק בספר אורות, בפרקים על המלחמה, בדבר מדרגתם של האבות. ואז הלימוד הזה פועל עלי, שכלית אמונית ומוסרית.

לנביא יש עיניים אחרות, הוא מדבר מתוך עולם מוחלט, עולם אחר, שומע דבר ד' שמתפרץ לעולמנו, ואז הנביא כמעט מתמוטט, כמו מכשיר קטן שנפל עליו ברק. וגם אנו לומדים תורה באימה וביראה וברטט ובזיע, כמו במתן תורה, כדברי חז"ל בברכות דף כב א.

אם לא הבנת שהתנ"ך הוא על אנושי, לא הבנת כלום. זו נבואה, לא פילוסופיה.

ודאי יש מקום למחשבה עצמית, אבל רק אחרי שאני מקבל באמונה ובתמימות את דבר ד'. קודם 'מודה על האמת', על האמת האלהית העליונה המוחלטת, ורק אחר כך 'דובר אמת בלבבו', כמבואר בסידור עולת ראיה. אבל אם מתחילים ב'דובר אמת בלבבו', זה שיח פוסט מודרני, כאשר הטקסט אינו אלא ההשקפה הפרשנית של הקורא, ניתוח אנושי סובייקטיבי.

אל תערבב בין הגיגים שלך לבין האמת האלהית המוחלטת שמאירה את כל הדורות ואת כל המצבים.

נבואה היא ברק מעולם עליון, כפי שמסביר הרמב"ם בהקדמתו למורה נבוכים ב'תורת הברקים' שלו. אין זה פנס קטן, אלא ברק אדיר שמתפרץ משמים לארץ ומאיר לרגע את כל האופק באופן שמעולם לא ראית. גם הלומד תורה לשמה, זוכה לפעמים לברק המבריק, כמוזכר בתחילת ספר התניא, זוכה להבנה אמתית של דבר ד'.


  • פורסם בשאילת שלמה 265