שיעורי הרב שלמה אבינר


== תלמידי חכמים שונים ==

[הרב שלמה אבינר]

'''שאלה:''' רב פלוני, ראש ישיבה ציונית, אינו ראוי להיקרא רב, כי בעיניי רב אינו מי שיודע לומר כמה פלפולים על הגמרא, אלא הוא מנהיג שיודע להדריך את האומה, ולא אחד שאינו מתחיל להבין מהי ארץ ישראל, אלא מוכן למסור חלקים ממנה לאויבינו. סימן שהוא אינו מבין כלום, אינו מועיל כלום לעם ישראל, אדרבה, הוא מזיק, מחזק את אויבי האומה האחראים על הדם שנשפך, ואיני מבין למה מכנים אותו "רב".


'''תשובה:''' אם רצונך להמשיך לדבר איתי, דע לך שלא אדבר אתך אם תתבטא בצורה כזו. לא אקשיב למי שמבזה תלמידי חכמים. אסור לשמוע בזיון תלמידי חכמים (בבא מציעא פד ב).

קיימים כל מיני תלמידי חכמים, עם כל מיני דעות וכל מיני שיטות, אך אין זו סיבה לבזותם, אם אין מסכימים אתם. אלא שמצאו תחבולה מכוערת, שגם קיימת לגבי אהבת ישראל. כאשר תמהים: "איך אתה מדבר כך על יהודי, איפה אהבת ישראל"? יש משיבים: "ודאי, אהבת ישראל, אך יהודי זה יצא מכלל ישראל, הוא כופר, אפיקורוס, ערב רב"! תחבולה להתיר שנאת יהודים. וכן: "למה אתה מבזה תלמיד חכם"? והתשובה: "חלילה, איני מבזה תלמיד חכמים, אך זה אינו תלמיד חכם"! אבל זהו הביזיון הגדול ביותר, לומר עליו שאינו תלמיד חכם. ודאי שפלוני הוא תלמיד חכם! אך אינו תלמיד חכם שחושב כמוך, וגם כמוני. לפעמים יש חילוקי דעות בין תלמידי חכמים, ולפעמים גם בין גדולי עולם, אפילו בדברים מאד חמורים. יש רב חרדי ויש רב ציוני, שונה ממני, וכי בגלל זה הוא חדל מהיות תלמיד חכם?! כלפיו צריך חרדת קודש!

אסור לדבר לשון הרע ולהוציא עליו שם רע, אך גם אסור לחשוב עליו כן. יש לדון חברו לכף זכות, קל וחומר תלמיד חכם, ולנסות להבין. אינך חייב להסכים אתו. מותר לך לומר: איני מבין דבריו; יש לי קושיות עליו; הוא טועה, או ליתר דיוק: הרב שלי הוכיח שהוא טועה. אך אל תגיד שהוא אינו מועיל לכלל ישראל. האומר: מה מועילים לנו תלמידי חכמים, הוא בגדר אפיקורוס שאין לו חלק לעולם הבא (סנהדרין צט ב).

מסופר שרבי הילל (לא הלל הזקן) אמר: "אין להם משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה" (סנהדרין צט א). היתה הזדמנות חד פעמים שחזקיה מלך יהודה יהיה משיח והיא הוחמצה. אלו דברים נוראים ואיומים. ובכל זאת לא ביזוהו חכמים על כך. אמר רב יוסף: ימחול לו ד', שהרי זכריה הנביא שחי יותר מאוחר מזכיר ביאת משיח (זכריה ט ט). הוא פנה אליו בגוף שלישי, מה שכבוד תורתו אמר, אינו נכון, ד' יסלח לו, שהרי יש לי הוכחה נגדו. לא החרימוהו ולא ביזוהו.

הרדב"ז, רבי דוד בן זמרא, מוכיח מכאן, שאם תלמיד חכם טועה בעיונו בדבר מעיקרי הדת, יש להתייחס אליו כמו שהתייחסו לרבי הילל (שו"ת הרדב"ז ח"ד ס' קפז). אין היתר לבזותו, אלא זו סיבה להתווכח, להקשות, להילחם מלחמה של תורה.

אם יש רשע, מקולקל, מושחת, המשחית את הבריות, אפשר לבזותו, כמו שהנביאים התלוצצו על עובדי עבודה זרה, וכן הוא לגבי קלקולים אחרים חמורים (מגילה כה ב). לפעמים אין דרך אחרת להילחם נגד הרע. אבל אותו רב הנו תלמיד חכם, צדיק, בעל מידות נעלות ויראת שמים עילאה, אלא הוא טעה, לכן יש להילחם נגד הטעות. יש להביע ביקורת - לא מפיך ולא מפי - אלא מפי גדולי עולם.

אך ביזוי תלמידי חכמים הוא יותר חמור מהטעות המיוחסת לו, אומר מרן הרב קוק, במאמרו "פרק בהלכות צבור": "ואם באנו לעשות סייג לחומת הדת, הלא צריכים אנו לדעת שלא לגרות את ההרס היותר גדול שמהרס את כל בניינה של תורה, שבא על ידי ביזוי תלמיד חכם חס וחלילה" (מאמרי הראיה 56).

המבזה תלמיד חכם אחד, הורס בכך את התורה שבעל פה. ביחס לאפיקורוס שמבזה תלמיד חכם, אמרו בתלמוד הירושלמי משל: "לכיפה של אבנים, כיון שנתרעעה אחת מהן, נתרעעו כולן" (ירושלמי סנהדרין י א). הכיפה מחזיקה בלי מלט בעזרת לחץ האבנים, אם מסלקים אבן אחת, כל הכיפה מתמוטטת. כך, גם אם אדם מכבד כל תלמידי החכמים רק מוריד אחד, כל הבניין מתמוטט. הוא לא פגע בתלמיד חכם פלוני אלא בכבוד התורה בכלל, שהוא נזק גדול לאין ערוך מאשר הטעות שלו.

בכלל, יש מאד להיזהר מפילוגים. חילוקי דעות - אפשר, מלחמת דעות - מותר ולפעמים מצוה. אך לא חילוקי לבבות ולא פילוגים ציבוריים. לא לפורר את עם ישראל, לא לפורר אנשים יראי שמים ולא לפורר אנשים יראי שמים המחוברים לציונות ולמדינה. להיזהר מפילוגים ותת-פילוגים, ותת-תת פילוגים, כביכול למען עמנו וארצנו. אין לערבב בין מלחמת הדעות לבין מלחמה כפשוטה ובזיון כפשוטו.

גם עם אנשים שאתה ואני איננו מסכימים אתם, יש לעבוד יחד. לא נקים מדינה רק עבור תת-הזרם שלנו. אנחנו עובדים כולנו יחד!

רבנו הרב צבי יהודה הביא שמרן הרב אמר "כשהעירו לו ביחס לאנשים ידועים, והשתתפו אתם בפעולות של חיזוק התורה והיהדות: 'אל  לעשות לי קוקיסטים [קוקניקים]. כל אחד מישראל שבא לעסוק בדבר כללי לטובת התורה והיהדות הרי הוא שלנו" (לשלושה באלול ח"א סע' מו).

לא כולם מרכזניקים. יש חב"דניקים, יש ליטאימ'ניקים ויש גושניקים, ויש לעבוד יחד נגד האויבים המשותפים - הוא האויב הרוצח והוא האויב הכופר. אפשר לא להסכים, להישאר ידידים ולשאת בעול המשותף.

בית הלל ובית שמאי לא הסכימו, היתה ביניהם מלחמת חרמה, מלחמת דעות. ובכל זאת היו משאילים כלים אלו לאלו, על אף חילוקי דעות בענייני טומאה וטהרה, ולא התחבאו מאחורי תירוצים (יבמות יג ב). יתר על כן על אף חילוקי דעות חריפים בענייני נישואים כשרים, "לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל, ולא בית הלל מבית שמאי, ללמדך שחיבה ורעות נוהגים זה בזה, לקיים מה שנאמר: 'האמת והשלום אהבו' (זכריה ח)" (יבמות יד ב).

לא אמרו: אני שמאיניק, לעולם לא אתחתן עם הללניקית. יש גם כל מיני שמאיניקים וכל מיני הללניקים, שהרי שמונים תלמידים גדולים היו לו להלל הזקן. בחורה לא אמרה: אני הללניקית בגוון מסוים ורק עם כזה אתחתן, כי הללניק אחר הוא בעיני ממש כמו שמאיניק. אני הללניקית-רבן-יוחנן-בן זכאיניקית ולא אתחתן עם בחור הללניק יונתן-בן-עוזיאל-ניק… 

אוי ואבוי לנו בימינו מכל הפילוגים! אפשר לחשוב שאנו פלנטה אחרת. כל הציבורים הציונים יראי השמים צריכים לשתף פעולה, בין שהם קוקניקים או שאינם כאלה, וכן כל היהודים יראי שמים ציונים או חרדים צריכים לעבוד יחדיו על משימת המשותף - היא התורה. וגם כל היהודים עם כיפה או בלי כיפה על הראש, צריכים לעבוד יחד נגד האויבים המשותפים שאינם מבחינים בין יהודי ליהודי ורוצחים בלי הבחנה.

אין להתפורר. מותר להתווכח, מצוה להתווכח, חובה להתווכח. אך יש גבולות שאין לעבור: בלי אלימות, כמובן, אך גם בלי אלימות מילולית, ובלי זלזולים 
ועלבונות, אלא מתוך אהבה ואחווה ושלום ורעות בין כל הזרמים וכל השיטות.

ואם כך ביחס לציבורים, קל וחומר אבי אביו של קל וחומר, ביחס לגדולי הדור, שיש לכבד את כולם. אינך חייב להיות תלמיד של כולם, וזה גם בלתי אפשרי, אך עליך לכבד את כולם, להעריך את כולם ולהבין שהתורה מופיעה מכולם יחד (עיין חגיגה ג ב).

אני פוסק כמו מורי ורבי והולך אחריו באש ובמים, אבל אין זאת אומרת שאחרים אינם תלמידי חכמים, שאחרים אינם תורה. הם תורה, אבל אין הלכה כמותם, כי מורי ורבי פסק אחרת. נזכור, במי עסקינן? בתלמידי חכמים, זכים וטהורים, יראי שמים בעלי מידות תרומיות, גדולי עולם - אלא הם טעו. אני יודע שהם טעו, כי אני תלמיד מורי ורבי, וגם למדתי כל הוכחותיו, אני משוכנע מאה אחוז, אלף אחוז, מליון אחוז, ואני בטוח שבסוף יודו בטעות. אבל הם חכמים וצדיקים ואסור לבזות אותם. כולם בונים יחד את העולם בשביל ריבונו של עולם, ואת כולם אנו אוהבים ומעריכים.  

[[קטגוריה: מאמר]] [[קטגוריה: תלמידי חכמים (מאמרים)]] [[קטגוריה: שמירת הלשון (מאמרים)]] [[קטגוריה: עם ישראל (מאמרים)]]