שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

תלמידים לא מוצלחים

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

תלמידים לא מוצלחים

[הרב שלמה אבינר]


א. מעשה בתלמיד בישיבה קטנה, כיתה ט', שהיה קשה הבנה, וכמה שהמורה טרח להסביר לו, לא היה קולט. אמנם אותו תלמיד התאמץ מאד, אך ללא תוצאות. לכן המורה הצמיד לו תלמיד סבלן שיסייע בידו, אך גם זה לא עזר.

בסיום השנה, כאשר כולם עלו לכיתה י', הוא נאלץ להישאר עוד פעם בכיתה ט'. הוא התאמץ מאוד, אך למרבה הצער דרך במקום, היה הכי חלש בכיתה, לכן בסוף השנה שוב נשאר בכיתה ט'. וכך במשך שבע שנים רצופות.

אז בגיל עשרים, הוא ראה שכלו כל הקצים, וזעק לד' במר לבו. מאז הלך מצבו והשתפר לאטו. עבר לכיתה י', וכן הלאה עבר לישיבה גבוהה, עד שנעשה ראש כולל (ספר 'סוד ההצלחה' לרב שמואלי רלה).


ב. מעשה בבחור שעלה מחוץ לארץ, נכנס לישיבה ולא הבין כלום. גם התבייש לשאול כי פחד שילעגו לו.

כאשר אזר אומץ לשאול שאלה, היתה זו שאלה של הבל, אך רבו לא רצה להעליבו, ולכן עשה את עצמו כאילו זו שאלה אמתית והשיב לו.

אבל אותו תלמיד לא אמר נואש ובסוף נעשה ראש ישיבה (שם, רלח)


ג. הרב ראובן דוד נאוי, בנעוריו טרח מאד על לימודו, ובכל זאת לא זכה להבנה ברורה של הסוגיה. אבל הוא התמיד בלימודו, והתחנן לד' שיאיר את עיניו, עד שגדל בתורה ונעשה אב בית דין בגדאד (שם רמח).


ד. רבי עמרם אזולאי, לא היה בעל כשרונות מיוחדים בצעירותו, וכמה שעמל והתייגע, לא קצר הצלחה מרשימה בלימודו, אבל הוא לא נשבר, אלא המשיך בלימודו, עד שהיה שקדן ומתמיד פלאי בישיבת פורת יוסף (שם רנ).


ה. רבי מנחם רקאנטי, תלמיד בעל 'ספר הרוקח', שכתב פירוש על התורה, היה בצעירותו גס שכל, אך אהב תורה ולבסוף נעשה גדול בישראל (ספר שלשלת הקבלה).


ו. מעשה בבחור בן שבע עשרה או שמונה עשרה שהגיע לחתם סופר וגילה רצונו ללמוד תורה. זה היה נחשב אז גיל מבוגר, ולכן התלמידים צחקו כיצד נער גדול שלא ראה מאורות מימיו רוצה לתקוע עתה את עצמו בלימוד תורה. אך החתם סופר גער בהם: למה תצחקו, הלא כל הרוצה, יבוא ללמוד. הוא קירב את הנער וקבע לו חברותות, זה שעה וזה שעה.

אולם בנוסף להיותו מבוגר, הוא גם היה קשה לשמוע ומהיר לאבד. וגם אם למדו אתו איזו משנה מאה פעמים, שכח אותה מהר, ולמחרת היה כאילו לא למד אותה מעולם.

אבל חשקו לתורה לא פג, התמיד בלימוד, עד שלבסוף הגיע למדרגת למדן מופלג, התמנה לדיין, מורה צדק, אב בית דין ורב עיר. (ספר חוט המשולש, תולדות החתם סופר עמ' יד).


ז. כאשר הנצי"ב מוולוז'ין היה בן שתים עשרה שנה, הוא לא רצה ללמוד, עבר ממלמד למלמד ללא הועיל. יום אחד שמע את אביו מדבר עם אמו במטבח בדאגה: מה נעשה עם נפתלי שלנו, אני מנסה כל מיני עצות והוא אינו רוצה ללמוד, אולי צריך לעשות אותו בעל מלאכה.

הנער נבעת, נכנס למטבח, התחיל לבכות ואמר: אבא, אני כבר אלמד. ומאז, התחיל ללמוד עד שנעשה לגאון בישראל (ספר 'שאל אביך ויגדך' לרב שבדרון ב יד).


ח. המהר"ם שיק לא ניחן בילדותו במוח חריף ובתפיסה מהירה. קליטתו היתה חלשה מאוד והבנתו קשה ולא זכר כלום, אפילו לא דף גמרא אחד. אך הוא לא התייאש, שקד מאוד על לימודו, התחנן לד', חזר על לימודו פעמים רבות על אף שלא הבין היטב את העניין, עד שנעשה גאון מפורסם מגדולי דורו (ספר 'אשרי מי שעמלו', ג נו).