שיעורי הרב שלמה אבינר

ש: אני ר"מ בישיבה תיכונית והתלמידים נוהגים להכות על השולחנות בשעת תפילה בשבת וביום טוב. הערתי להם שהדבר אסור, אך הם ענו לי שזה עוזר להם להתחבר לתפילה.

ת: אכן בגמרא, ברמב"ם ובשולחן ערוך (או"ח שלט ג), נפסק שאסור למחוא כפיים, שמא יתקן כלי שיר, קל וחומר לתופף.

ש: אבל אם זה לצורך מצוה (עיין שם במ"ב)?

ת: אין שום מצוה בתורה לתופף. יש תרי"ג מצוות, ואין מצוה כזו.

ש: ואם זה עוזר להתחבר לתפילה?

ת: אין מצוה להתחבר לתפילה. אחד מאדמו"רי גור אמר שיש אלפי סעיפים בהלכות תפילה, ואין אף סעיף שיש מצוה להתרגש. הוא אמר דרך דרוש, שיש לאהוב את ד' בכל נפשך, אפילו נוטל את נפשך, כלומר גם אם נפשו של האדם חסרה בעבודת ד', בכל זאת יש למסור את הנפש בעבודה.

ש: אבל יש מצוה להתפלל בכוונה?

ת: אין בהכאת שולחן שום תוכן ושום כוונה. יש כוונה במילים, ולא בתיפוף. אמנם מצאנו מצוה של קול בלי מילים, והיא תקיעת שופר, אך הרמב"ם כותב בפירוש שזו גזירת הכתוב (הלכות תשובה פרק ב).

ש: בבית המקדש ניגנו...

ת: אנו לא בבית המקדש. גם הגמרא, הרמב"ם והשולחן ערוך ידעו שבמקדש ניגנו, וגם מאוד רצו שנתפלל בכוונה, ובכל זאת לא הורו לנגן או לתופף לשם זה. מי שהכניס מוזיקה לבית הכנסת, אלו הניאולוגים, כלומר הרפורמים, בכוונה לחקות את הכנסיות הנוצריות.

ש: יש סברא שבימינו שאין אדם פרטי יודע לתקן כלי שיר, יש יותר להקל?

ת: כן, הסברא הזאת נמצאת בפוסקים. על כל פנים, היא שנויה במחלוקת, שהרי כל אחד יודע למתוח מיתרי גיטרה ועור התוף. ותיפוף על שולחן הוא יותר חמור מאשר מחיית כפיים. הרי אם הכוונה היא לשם שמים, להתפלל יותר טוב ולעבוד את ד' יותר טוב, אין בשביל זה להיכנס לספק הלכתי. יש הבדל בין מה שאדם עושה בחייו הפרטיים, בהם הוא סומך על קולות (עיין פירושי הדל על קצור שולחן ערוך פ פז - מ"צ), בין למה שהוא רוצה להוסיף למען עבודת ד', שבזה אין סברא להוסיף דבר שהוא אסור או אולי אסור. והעיקר בתפילה לעקוב עם האמצע ולהתמקד בתוכן המילים.

• פורסם בשאילת שלמה 565