שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

תחנון ביום שישי

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

אמירת תחנון ביום שישי

[רשם: הרב מרדכי ציון]


שאלה: התפללתי בבית כנסת אחד ביום ששי ולא אמרו תחתון. שאלתי על כך ואמרו לי שהם אף פעם לא אומרים תחנון ביום ששי. יש דבר כזה?


תשובה:

הנוהגים לא לומר תחנון ביום ששי

כתוב בס' לקוטי מהרי"ח שבעל מהרי"א מזידיטשוב ובעל ייטב לב ובני הקדושים זצ"ל נהגו שלא לומר תחנון בערב שבת לפי שהיה דרכם למהר ולקצר כדי להתעסק בצרכי שבת. וכן כתוב בשו"ת שמע ישראל (סי' כ): "היות שאני תלמיד ממורי הגאה"ק מסיגעט זצל"ה בעמח"ס עצי חיים שלמדתי אצלו שלשה שנים רצופים, והוא היה נוהג והנהיג בבית מדרשו שלא לומר תחנה ונפילת אפים בערב שבת קודש שחרית, שגם אביו בעל קדושת יו"ט זצל"ה ואבי אביו בעל הייטב לב נהגו כן בבית מדרשם, ומאז אני נוהג כן. וכאן אף בקלויז שלנו שיש הרבה חסידים ותלמידים מסיגעט לא נהגו כן וגם אני לא רציתי להנהיג כן כי למה לי זאת, ורק לעצמי נהגתי כן, ולפני התיבה לא רציתי להתפלל בערש"ק מהאי טעמא שלא לשנות מנהגם. ואפשר דמשום זה הנהיגו הגדולים והצדיקים הנ"ל שלא לומר תחנה בעש"ק שחרית משום דאז כבר האיר ובא הארת קדושת שבת קודש ומשום כבוד שבת נגעו בו, וכמ"ש שערי תשובה בסי' ש' בשם מהר"ם זכותא בתשובה סי' ל' שקיבל בשם האריז"ל שאסור לומר וידוי במוצאי שבת עד שיעבור חצות לילה כי עד חצות יש קדושת שבת עיי"ש. וכ"כ בלקט הקמח החדש (סי' קלא אות נה) בשם הרה"ק מהרש"א מראצפערט זצ"ל שלא אמרו בצאנז עש"ק תחנון. וכ"כ הג"ר משנה קליין, האונגווארער רב, בשו"ת משנה הלכות (תנינא א, ד), שכן ראה אצל כמה צדיקים, והטעם בשביל שדרכם למהר תפילתם כדי להתעסק בצרכי שבת (וכן מובא בס' נטעי גבריאל – שבת ח"א א, ג). וכן נוהגים אצל חלק מהחסידים.

ומעשה שהיה באחד מביקוריו של הגר"א קוטלר בירושלים, כשהתארח בבית חותנו הגרא"ז מלצר, והלך יחד עמו להתפלל שחרית מדי בוקר בבית הכנסת בבתי ראנד על יד ישיבתנו. פעם ביום ששי ירד שם לפני התיבה יהודי מחסידי זידיטשוב, וכמנהגם של בני עדתו בכל ערב שבת קודש, דילג על אמירת סדר תחנון - והציבור אחריו.

כשסיימו את התפילה פנה הגר"א קוטלר אל הקהל בשאלה, מדוע לא אמרו היום תחנון, הרי בהלכה לא נזכר שלא יאמרו תחנון ביום ששי? נענה אחד הלומדים, רבי יעקב מנחם פריינד, והשיב לו כי אמנם בשו"ע ובנושאי כליו לא נזכר במפורש מנהג כזה, אולם אפשר למצוא לו אסתכתא בקושיית הפרי מגדים (קלא מ"ז סק"י) שמפלפל בדיני מניעת אמירת תחנון כשיש חתן בביהכ"נ, לרבות ביום החופה שחרית, ובתוך דבריו מקשה: "בערב שבת שמוסיפין מחול על הקודש כשעדיין ודאי יום, והיא מצוה עשה מן התורה, למה אומרים בשחרית תחנון, ומה לי יום חופה או תוספת (קדושה) כלשהי, מכל מקום מקצת יום שבת הוא"?! והפמ"ג באותו סעיף קטן אינו מתרץ את הקושיא.

הוא השיב מסברא לאותו תלמיד חכם, כי יש לחלק בפשיטות, דבחופה איירינן כשהיא נעשית בעוד יום, ואילו גדר המצוה של תוספת שבת הוא לייחסה אל הלילה, וכאילו נסתלק יום הששי לגמרי. ניסה איש שיחו לומר, שמקושיית הפמ"ג חזינן דלא סבירא ליה שזה הגדר של תוספת שבת, כי אם להיפך, שהמצוה היא דוקא להוסיף מחול על הקודש, ולא לייחס זמן זה כאילו כבר לילה. אולם הגרא"ק לא מצא קורת רוח בדבריו (אם כי חותנו הגרא"ז שהקשיב מן הצד לויכוח הנטוש ביניהם, הגיב וניענע ראשו בחביבות, בהצביעו על רבי יעקב: "ער זאגט גוט..." ,ולבסוף התברר שכיוון בסברתו לדעת הפרי מגדים שחזר וכתב בסוף הסימן בקיצור כדרכו, שיש ליישב הקושייא "דמכל מקום תוספת הוא משום לילה" (אש התורה על הגרא"ק ח"ב עמ' רסב-רסד).


הנוהגים לומר תחנון ביום ששי

אמנם יש סברה חזקה בשם הגרי"ח זוננפלד שיש לומר תחנון ביום שישי. פעם הגרש"ז אוירבך היה אצל בנו, הג"ר מרדכי, בתל אביב, והתפלל ביום שישי בבוקר במנין חסידי. לא אמרו שם תחנון, בטענה שכך המנהג לא לומר תחנון ביום שישי. הגרש"ז לא הגיב, אבל אחר כך אמר לבנו, שאינו מבין מנהג זה. כידוע, חסידים לא אומרים תחנון בימי זיכרון של גדולי החסידות, ואולי הרמ"א היה מסכים לזה, אבל בזמן הרמ"א לא היו אדמו"רים ולכן קשה לטעון נגד אי אמירת תחנון בימי זיכרון של אדמו"ר. אבל ימי שישי היו כבר בזמן הרמ"א, וידוע שהרמ"א לא כתב לא לומר תחנון ביום שישי (ועלהו לא יבול ח"ג עמ' פא-פב).

והגרש"ז אוירבך למד סברה זו מהגרי"ח זוננפלד, וכך סיפר את המעשה הבא:

הרב יוסף חיים זוננפלד היה רגיל להתפלל בבית כנסת שבבתי מחסה בעיר העתיקה. מדי פעם היה הגבאי נותן מכה על הבימה ומודיע שהיום לא אומרים תחנון בגלל שזה היארצייט של אחד מגדולי החסידות שנפטר באותו יום. הרב זוננפלד היה שומע את דברי הגבאי ולא היה מוחה בו.

פעם אחת הגיע י"א מרחשון - יום פטירת רחל אמנו - והגבאי דפק על הבימה והודיע שלא יאמרו היום תחנון בגלל שזה היארצייט של רחל אמנו. הרב זוננפלד, שמע את דבריו, שינה מהרגלו ומחה בגבאי. הסביר הרב זוננפלד את הנהגתו, באומרו: כאשר הגבאי מודיע שלא יאמרו תחנון ביארצייט של הנועם אלימלך, אפשר לומר שהמחבר והרמ"א (או"ח קלא, ו-ז) לא כתבו שאין אומרים תחנון ביום זה, מפני שהם חיו לפני זמנו של הנועם אלימלך, אך אילו חיו אחר פטירת הנועם אלימלך, גם הם היו מורים שלא לומר תחנון ביום זה. אמנם רחל אמנו נפטרה לפני זמנם של המחבר והרמ"א, ואעפ"כ הם לא כתבו שאין אומרים תחנון בי"א מרחשון, ממילא פשוט שכן חייבים לומר תחנון ביום פטירת רחל אמנו (ועלהו לא יבול ח"ג עמ' פא).


נספח

שמענו מעד נאמן שבבית מדרש של סטמאר בלונדון, לא נוהגים לומר תחנון כל יום שישי. אבל כשה' באייר חל ביום שישי, כתוב בסידורם וכן נוהגים, שכן אומרים תחנון באותו יום (למרות שעל פי הרבנות הראשית מקדימים יום העצמאות ליום חמישי). לכן בזכות יום העצמאות, תחנון כבר לא מסכן ביום ששי...


סיכום: יש לומר תחנון ביום ששי אלא אם כן נהגו באותו מקום לא לומר. והעיקר, לא לריב.

נלקח משאילת שלמה 424