שיעורי הרב שלמה אבינר

תורת האחים

[הרב שלמה אבינר]

באנו להזכיר תורה ישנה-חדשה: תורת האחים. אנו, כל בני ישראל, אנשים אחים אנחנו. כך נוצרנו וכך נולדנו.

כאשר יצאנו ממצרים היינו שקועים במ"ט שערי טומאה (זוהר) וכמעט נמחק לנו כל מה שלמדנו מאברהם אבינו (רמב"ם, הלכות עבודה זרה סוף פ"א), אבל נותרו לנו כמה דברים, נותר לנו העיקר: נשארנו אחים. לא שינינו את שמנו, את לשוננו ואת לבושנו, ולא דיברנו לשון הרע - ובזכות אלה נגאלנו.

אמנם משה רבנו אמר: "אכן נודע הדבר" (שמות ב יד) - עכשיו אני מבין למה אנו סובלים, בגלל לשון הרע, אני הצלתי איש עברי מאיש מצרי המכה אותו, אך אנשים רעים הפיצו את הדבר, ועתה אני בסכנה (רש"י). אבל לא כולנו דיברנו לשון הרע. ואלו שדיברו לשון הרע, לא יצאו ממצרים או שנשרו בדרך. פשוט הם לא אחים. בהגדה של פסח נאמר לרשע: אם היית שם לא היית נגאל. כיצד אפוא יצאו רשעים ממצרים? אלא מדובר ברשע ש"הוציא את עצמו מן הכלל", שאם הוא רשע בכל מיני דברים, אך נשאר קשור בקשר האחווה - יצא ממצרים. האחווה שנוצרה במצרים היא תיקון לשנאת אחים שפרצה אצל האחים נגד יוסף וכן התנשאות של בני הגברות על בני השפחות. במצרים כולנו הפכנו אחים לצרה, הפכנו אחים. וזה התיקון הופיע בכל זוהרו אצל משה רבנו: "ויצא אל אחיו" (שמות ב יא). זה יסוד הכלל. ולהפך, אמרו דרך דרוש: "ויהי חושך אפלה... לא ראו איש את אחיו" (שמות י כב-כג). כאשר איש אינו רואה את אחיו, זהו החושך הגדול ביותר. זהו סוד שנת השמיטה. מובן שחרבנו בגלל שפיכות דמים, עבודה זרה וגילוי עריות, שהם דברים נוראים ואיומים, אבל בגלל שמיטה?! עד כדי כך?!

כן מסביר מרן הרב קוק בהקדמה ל"שבת הארץ" ובמאמר "נחמת ישראל" (מאמרי ראיה): כי שמיטה היא אחווה, כבר לא אומרים: שלי שלי שלך שלך, אלא שלי שלך. קח אחי. היבול הוא של כולנו. הוא לאוכלה לכולנו, ולא לסחורה ולא להפסד, ואפילו לא לעשות תרופה. כי אם נהיה אחים, לא נהיה חולים.

זה מאד מוצא חן בעיני הארץ, ואז גם היא משתתפת ונותנת תבואה פי שלושה. קין נתקלל: "כי תעבוד את האדמה, לא תוסף תת כוחה לך" (בראשית ד יב), כי הוא פגע באחווה. בשמיטה חוזרת האחווה, ואז חוזרת ברכת הארץ.

מפני חטאינו גלינו מארצנו בגלל שנאת חינם (יומא ט ב), כי פגענו באחווה. עתה חזרה האחווה, וחזרנו לארצנו. כן, חזרה האחווה! אומתנו מלאה אהבה! כן! כמובן יש מיעוט קטן של שונאים, בכל מחנה יש כמה שונאים. אך זהו מיעוט זניח. אם יש באומה 50,000 שונאים, הרי זה רק אחוז אחד. אך בכל המערכות אנשים נפגשים, יש אחווה.

בכל משפחה, יש יהודים מסוגים שונים ומזרמים שונים - והם אוהבים ועוזרים. בכל מקום עבודה, יש כל מיני עובדים והם עובדים יחד מתוך ידידות. ובמיוחד בצבא, יש אחווה. בלי אחוות לוחמים אפשר לסגור את הצבא. אחוות לוחמים פירושה שאדם מוכן להיהרג עבור אחיו. וכי אין זו אהבת חינם?! ולא רק אצל גיבורי ישראל אשר קיבלו עיטורי עוז וגבורה אחרי מלחמת לבנון האחרונה ומלחמות ישראל שקדמו לו - אלא אצל כל לוחם.

איננו אחידים אך אנחנו מאוחדים. יש בינינו חילוקי דעות, אך לא חילוקי לבבות. נילחם על דעותינו, אך לא נשכח שאנשים אחים אנחנו. לא נאמר "גזורו" לא נאמר "גם לי גם לך לא יהיה - גזורו!" (אורות, אורות התחיה כ).

הוועד לחיפוש מומים אצל אחרים - לא לנו הוא, לא לנו הוא. טירוף הוא. פירוד הוא. טמא הוא. במקום לעסוק בהאשמות - בנה!

בנה את הארץ, בנה את האומה, בנה את האחווה.