שיעורי הרב שלמה אבינר


== שתי מדינות לשני עמים? ==

[ראיין: הרב מרדכי ציון]


ש: כיצד להתייחס לדברי שר החוץ של צרפת שלמען השלום יש לקדם את הפתרון של שתי מדינות לשני עמים?

ת: זה באמת חריג לעומת מה שצרפת אמרה במהלך שנים ארוכות, אך יתכן שאם אישיות כל כך בכירה אומרת זאת ,יש לו שיקולים כבדים.


ש: מה יכולים להיות השיקולים? הרי ארץ שייכת לעם שלה ולא עם אחר?!

ת: בודאי שאין זה צודק. אבל לפעמים אומרים: אל תהיה צודק, תהיה חכם. משל למה הדבר דומה? לאדם יש דירה יפה של עשרה חדרים ושכן פולש כל הזמן בתוך חדר אחד, בטענה שאין לו איפה לגור. בודאי שאין זו טענה קבילה. אבל יתכן שבעל הבית ישקול שהוא מעדיף תשעה חדרים בשקט ובשלווה מאשר עשרה חדרים עם מריבות מתמידות.


ש: ואם נרצה להמשיך את המשל – מה יהיה עם הילד שגר בחדר הזה בו הפולש חודר?

ת: הוריו יסבירו לו באהבה, שהם מבקשים ממנו לוותר לטובת כל המשפחה ושלוותה. לפעמים היחיד מוותר עבור הרבים. כמובן אין לזרוק אותו מחדרו בגסות אלא לקחת כל הזמן הנצרך כדי לשכנעו, וגם לתת לו חדר אחר שלא יורד מערכו מחדרו הקודם ויחד עם זה לפייסו ולפצותו.


ש: אבל האם אין סיכון שכניעה לסחטנות תגרור סחטנות נוספת, וכך שלב אחר שלב המדינה תפסיד את הכל?

ת: זה תלוי מי היריב, - האם הוא אדם מן הישוב, או פרא אדם. למשל הנאצים אמרו לפולנים: תנו לנו את העיר דנציג – בפולנית גדנקסק – או נצא למלחמה. השיב ראש ממשלת פולניה: היטלר אינו רוצה דנציג, הוא רוצה וורשא, ומתחיל את הקרב על וורשא בדנציג. לכן אנו נצא למלחמה על וורשא בדנציג. כל אחד יודע את ההמשך. אבל הצרפתים והאנגלית אחרי מפלת הצרפתים בווטרלו, חתמו הסכם שלום, ומאז יש ביניהם יחסים טובים, ובמלחמה עולם השניה, האנגלים באו להצלת הצרפתים. הכל תלוי במציאות, - מי היריב.


ש: בנדון דידן, היריב הוא אדם מן הישוב או פרא אדם?

ת: לי הוא נראה פרא אדם, אבל מה זה נוגע לנו, ומה לנו להתערב בעניינים של הצרפתים, הם מספיק גדולים להחליט בעצמם כיצד לנהל עניניהם.


ש: אבל לא מדובר בענייניהם אלא בענייננו...

ת: איך זה ענייננו אם הם רוצים לחלק את צרפת לשנים?


ש: לא צרפת! הוא מדבר על מדינת ישראל – לחלקה לשנים!

ת: מדינת ישראל?! מה זה נוגע לו? מה הוא מתערב במתן עצות? חשבתי שהוא מדבר על צרפת.


ש: על צרפת? מה פתאום לחלקה?

ת: יש שם הרבה ערבים. יש אומרים 8 מיליון תושבים חוקיים ועוד 4 מיליון לא חוקיים. 12 מיליון זה הרבה! אז חשבתי שהוא שוקל לתת להם מדינה כדי להיפטר מהם.


ש: למה להיפטר מהם? הם אינם מהווים מטרד כמו הערבים אצלנו?

ת: יותר חמור לאין ערוך. הערבים שם אינם עובדים וכיון שכל מי שנולד בצרפת כחוק זכאי לאזרחות צרפתית, אז הערבים מקבלים עשרות אלפים בביטוח לאומי ומרוששים קופת המדינה, כאשר עקב זה החוב שלה עולה בכל יום במיליארד יורו. הם אנשים אלימים, נכנסים כדיירים לבית, מפריעים, מלכלכים ומרעישים, כך שהצרפתים עוזבים למקום אחר, וכך הם משתלטים שכונה אחר שכונה. ילדיהם מתנהגים בצורה קשה בבית הספר, כך שהצרפתים מוציאים משם את ילדיהם ומכניסים אותם לבתי ספר פרטיים. ככלל 99% של הנוער העבריין בבתי כלא הוא ערבי.


ש: למה הצרפתים שותקים ולא פועלים נגד זה?

ת: אינם יכולים כל כך. חלק גדול מהיצוא הוא למדינות ערב והם חוששים מחרם. גם בכל משפחה בורגנית של אנשים בעלי ההחלטות במדינה יש חתן ערבי או כלה ערביה, כך שהם מנועים מלדבר, ורק בבורגנות הגבוהה אין תופעה כזו. נחחזור לענייננו, יש בערים שכונות ערביות מאוד מסוכנות, בהן המשטרה מפחדת להיכנס, אלא בלית ברירה ובכוחות מוגברים. למשל בעיד הדרומית מרסי, יש שדרה מפורסמת, לה קנביארLA CANNEBIERRE , בצד אחד יש צרפתים, ובצד שני ערבים, וכאמור אפילו המשטרה מפחדת. פעם הייתי שם בשליחות עליה, אמר לי צרפתי אחד: "אדוני, ראה מה קורה לעירנו. אבותי הגיעו בה לפני 700 שנה, ועתה איני יכול להסתובב בה חופשי. לך, יש ארץ אחרת לאין להגיע. לי אין...". גרוע מזה, אם כל הערבים מרוכזים בשכונה אחת, אז יש תמיד אפשרות תיאורטית להביא צבא ולחסום. אך ברוב המקומות, הם מפוזרים בכל מרחב העיר. ואם יארגנו הפגנה אלימה של 100,000 ערבים או יותר, המשטרה תהיה חסרת אונים.


ש: שמעתי שפעם ראש ממשלת צרפת אמר שאם הערבים יעשו פוגרום ביהודים, לא תהיה לו אפשרות להגן עליהם.

ת: נכון, ואז הרב הראשי לצרפת אמר: אם כך אקרא ליהודים לעלות לארץ. הגיב ראש הממשלה: לא, כי זה יזרע פניקה. הקיצור ,מצב הצרפתים עם הערבים הוא לאין ערוך יותר חמור משלנו. לכן אם שר החוץ פביוס רוצה לחצות צרפת לשנים, זה עניינו.


ש: זה עומד על הפרק?

ת: בודאי לא! כל עם עלי אדמות מוסר נפשו על ארצו. הצרפתים נלחמו במסירות נפש על אזור אלזס לוראן שהגרמנים כבשו או חמדו.


ש: אז אפשר להשיב למר פביוס: קודם תקימו שתי מדינות בצרפת ואז תפנו אלינו שוב.

ת: ודאי לא. גם אם יעלה על הדעת שהצרפתים יעשו זאת, אנו לעולם לא נעשה. יחסנו לארצנו אינו כיחס אל דירה שניתנת לחלוקה אלא כיחס איש אל אשתו שלא ניתנת לחלוקה. זה המשל המקביל. שכן מטריד בלי סוף אשה נשואה, האם נייעץ לבעל: אל תהיה צודק, תהיה חכם, תן לו את אשתך יום בשבוע, ובשאר הימים היא תהיה שלך בשקט ובשלווה?!

ש: איפה כתוב שיחסנו לארצנו הוא כיחס איש אל אשתו?

ת: "כי לך יקרא חפצי בה ולארצך בעולה, כי חפץ ד' בך וארצך תבעל. כי יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך" (ישעיה סב ד-ה).


ש: ובסיכום?

ת: אנו לא מתערבים בעניינים של צרפת, שהם לא יתערבו בענייננו.


*פורסם בשאילת שלמה 394

[[קטגוריה: מאמר]] [[קטגוריה: סכסוך ישראלי - ערבי (מאמרים)]] [[קטגוריה: מוסריות מדינית (מאמרים)]] [[קטגוריה: אקטואליה (מאמרים)]] [[קטגוריה: המדינות ואומות העולם (מאמרים)]]