שיעורי הרב שלמה אבינר

שעת רצון

[מ"ראש יהודי"]

שעת השיחה האידאלית היא בזמן ההשכבה, לפני השינה. לא תמיד הדבר ניתן. לפעמים הילד כל-כך עייף, שהוא נרדם תיכף ומיד. משוחחים אתו שיחה שקטה שהלוּז שלה עדין ונעים: "אתה ילד אהוב שלי". תוך כדי שנוטלים את ידו בתוך שלנו: "היה לך נעים היום בגן?", "מה היה לך הדבר הכי נעים היום?", והוא מספר, חוזר באוזנינו על אותה נעימות. הוא מתחלק! "ומה היה לך היום הכי לא נעים?", ומגיבים: "נכון, באמת זה לא נעים". חשוב מאוד שיירדם בתחושת נעימות, שאם לא כן, הוא עלול לחלום חלום בלהות. לסלק לגמרי חלומות כאלה אי-אפשר, וגם אין בכך אסון אם מדי פעם יש איזה חלום בלהות, אבל טוב מאוד שיירדם באווירה נעימה. אם את ברוגז אתו, צריך לעשות הכל כדי להשלים לפני השינה, אחרת הוא נרדם במחשבה העגומה הקשה: "אמא שלי ברוגז", והוא דואג וחרד מזה. לפני השינה מכבירים עליו דיבורים טובים: "יישר כוח. עשית היום מעשה טוב, ירבו כמותך, יפה מאוד". זו שעת רצון. זה הזמן האידאלי. מן הראוי לפנות לו שעה קלה בכל יום לפני השינה. ישנן אמהות האומרות: "אין לנו זמן". זו שטות וטעות כפולה: ראשית, משום שאחר-כך תצטרכי לרוץ פי-עשר. למשל: אין לך זמן לצחצח שיניים? אחר-כך תבלי זמן ארוך עשרת-מונים בתור לרופא השיניים, ותפזרי כספים פי-שבע. שנית, אין דבר כזה שאין זמן. מוכרחים למצוא זמן, יותר נכון – לארגן לכך זמן באופן טבעי. את מקפלת כביסה – קחי ילד; את מבשלת, שוטפת כלים – קחי ילד; את נוסעת לקנות משהו – קחי אחד. יש ליצור מציאות של הזדמנויות, ודרושה לכך מוּדעות, תשומת-לב. יש לארוב להזדמנויות כדי להיות עם הילד ביחידות. אז, כשרק שניכם לבד, אפשר לדבר אתו בשקט על קשייו, על מצוקותיו ועל כל הדברים שאינם כשורה.

• פורסם בשאילת שלמה 305