שיעורי הרב שלמה אבינר

שנאה לעולם איננה מוצדקת

מה בין שנאת חינם לבין שנאה שאינה חינם? אכן יש אדם ששונא חברו, מפני שהזיק לו, הציק לו ופגע בו. אך גם אז אין זו הדרך שבה יש ללכת, אלא יש לפתור את הבעיה: שיחה משותפת, תוכחה, הסברה, ולא לשמור טינה בלב לנצח. על כל פנים אין זה חינם, יש סיבה.

שנאת חינם היא בלי סיבה, אלא מפני שהזולת שונה. אדם חושש מן השונה. הוא מפחד מכל מי שאינו חושב כמותו ואינו פועל כמותו. הוא מתייחס אליו כמי שהורס את המדינה ואת העולם, את ההוויה ואת האנושות. הוא שונא בגלל המרחק האידאולוגי. זה חינם. הוא אינו מכיר אותו כלל, לא דיבר אתו מעולם, אינו יודע מעשיו מידותיו ותכונותיו, אך כיוון שהוא בעל השקפה אחרת וכיוון אחר, הוא שונא אותו.

זה מה שהחריב את ביתנו וממלכתיותנו. אכן היהודים שונים זה מזה, פרצופיהם שונים ודעותיהם שונות, רצונותיהם שונים, רגשותיהם שונים – טבעי הוא הדבר. אין שני בני אדם על פני כדור הארץ המסכימים בכל דבר, וזה מה שעלול לגרום לשנאה עד כדי אלימות. אפילו להסכים עם עצמו, ולחיות באחדות פנימית, אינו דבר המובן מאליו.

אלימות איננה רק פיזית, אלא אף מילולית ואף במחשבה היא אסורה. שנאה אסורה! תשאלו: האם חייבים להסכים, לשתוק, להבליג, כאשר הצד שכנגד הורס כל חלקה טובה?! ודאי שלא. מותר להתווכח, להילחם מלחמת דעות, אך בלי שנאה. יש קווים אדומים. לפני מלחמת השחרור היו חילוקי דעות חריפים. מוסדות היישוב וההגנה סברו ששיתוף פעולה עם האנגלים הוא תנאי להקמת המדינה. לעומתם האצ"ל והלח"י סברו שהאנגלים בוגדים ורשעים ויש להילחם נגדם כדי שתקום מדינה. אכן ויכוח חריף. אך הדברים גלשו לשנאה, לדברי בלע ועלבונות ולמעשים מצערים מאוד. אז יצא רבנו הרב צבי יהודה קוק לראשונה במאמר שפרסם ברבים: את אחי אנוכי מבקש. בל נשכח שאחים אנו. אפשר להתווכח, לתבוע, לבקר, לומר דברו בכל תוקף, אך לא לחצות קווים אדומים. ללא שנאה ללא ביזוי, ללא אלימות.

מלחמת דעות אפשרית אך לא מלחמת לבבות. לא לשנוא, לא להגזים לא להפריז. גם ביקורת קשה אינה מצדיקה הפיכת הזולת לסטראוטיפ, למפלצת, לקריקטורה, תוך שמדביקים בו דברים שאין בו כדי שיהיה נוח יותר להתקפה. אין להסתכל עליו בתמונה מוכנה מראש: הדתיים כך, החילוניים כך, האשכנזים כך והספרדים כך. יש להיות איש אמת!

לא אמרנו שיש לחפות על האמת, אדרבה, יש להיות איש אמת, ולראות את האמת בכללותה. הוי דן את כל האדם לכף זכות. אמר האדמו"ר מגור, בעל דברי אמת: אם תדון את כל האדם, זה יהיה לכף זכות. אל תיתפס לצד אחד בלבד באישיותו, כאילו הוא חזות הכל. הלא אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. אל תסתכל בפירור לכלוך שבו דרך זכוכית מגדלת. ראה גם את הצדדים הטובים שבו.

לא ייתכן שבזרם שכנגדו אתה לוחם אין נקודות טובות. שכן, אם הכל היה רע הוא היה נופל מזמן. הוא מחזיק מעמד בזכות נקודות האמת והצדק שיש בו. גם הקליפות מתקיימות רק בזכות ניצוצות הקדושה השבויות בהן.

ובעיקר יש לזכור שהמשותף רב לאין ערוך מהמפריד: אנו עם ישראל, אנו אחים, אחים לצרה נגד אויבינו, ואחים לשמחה. לא לראות את הצד המשותף, זו שטחיות, הסתכלות חיצוניות, חוסר עמקות, התמוטטות האישיות, יחס מעוות של הכללת השלילה, אבדן אמונה, אבדן אמונה בעם ישראל ובדור שלנו. האינך רואה שדורנו הוא דור גדול? דור מצוין? דור שעשה פלאים ועושה פלאים ויעשה פלאים? כאשר בהירות זו מתמוטטת מגיעים לשנאת חינם. כל מי ששונה מעט מאתנו הופך לאויב.

הנצי"ב כותב בהקדמתו לה"העמק דבר" שכאשר ראו יהודי קצת שונה בסגנון יראת שמים שלו, בצבע כיפתו, אורך זקנו, צורת פאות ואופן הלבוש מיד החליטו: כופר, אפיקורוס. וכך היום, אין סגנון האדם מצדיק הדבקת סטיגמה. זו שטחיות קטנות וחיצוניות!

נזכור שכולנו יהודים, שייכים לאותו עם גדול וקדוש, הנושא את ההיסטוריה העולמית על כתפיו.

מותר להילחם נגד דעות נוגדות, אך כביטוי המוזר של מרן הרב קוק זו "מלחמת אחים", במובן החיובי, מלחמה בין שניים המודעים לכך שהם אחים אוהבים. ראיית המשותף היא עמקות, היא מדעיות אמיתית ומתוך כך מגיעים לאהבת חינם.

נלקח משאילת שלמה 153