שיעורי הרב שלמה אבינר

[מקורות ע"י הרב מרדכי ציון]

שם ד' בשמות מקומות בארץ ישראל

ש: האם יש לומר 'בית אל' או 'בית קל'?

ת: בספר דרך שיחה (עמ' מ"ז) נשאל הג"ר חיים קנייבסקי, האם מותר לומר "בית אל" עם אל"ף? והשיב, שעל פי דין מותר, אך הוסיף שפעם קיבל מכתב מהישוב הנ"ל, ולא השיב, כי אם יכתוב עם אל"ף, זה עלול להתגלגל בבזיון, ואם יכתוב "קל" - המכתב לא יגיע ליעדו. ומי שאומר עם אל"ף - אמור לו שאסור לומר כך, ואף אם כתוב בית א-ל עם מקף לא ברור שזה מועיל, שהרי ברור שהכוונה לכתוב תיבה אחת. [ואמר לי הגר"א נבנצל שיש לומר "בית קל". – מ"צ]. והג"ר יצחק זילברשטיין כותב בס' עלינו לשבח (שו"ת בסוף בראשית ס' מו) שבוודאי שם הישוב "בית אל" חול הוא, ומן הדין אין בו קדושה, ומותר לומר "בית אל" ואף לזרוק מעטפה הנושאת את שם הישוב. אמנם, בס' אוצר כל מנהגי ישורון (עמוד 343) כתב שהרבה נוהגים לקרוא לאליהו אליע ולאליעזר לייזר, לגדליהו גדליע, ליהודע יודל וכו' משום שבשמות אלו נמצאים שמותיו של הקב"ה ולכן נוהגים בהם כבוד ויקר. לפי זה, יש מקום לנהוג מידת חסידות ולומר 'בית קל'. והרוצה להוציא עצמו מכל חשש יכתוב על המעטפה "ביתאל" בתיבה אחת, ובזה בודאי אין קדושה.

אמנם, הכל תלוי בכוונה: אם הכוונה לבית של האל, אזי המילה 'אל' קודש היא, ויש מקום להחמיר ולומר קל. אך אם הכוונה לשם מקום, או לשמו של אדם, אזי המילה חול (כגון זכריה ז, ב, רש"י וראב"ע שם שם הרי הוא חול), ואין בזה הבדל אם השם נכתב במילה אחת או בשתיים. לכן, פשוט ששמו של הישוב, בכל צורות כתיבתו: ביתאל, בית אל או בית-אל, אין בו קדושה, ואין חובה לגונזו או לבטאו בית קל, וכן שמעתי מפי הג"ר מרדכי אליהו זצ"ל בביקורו בישוב (עיין שו"ת שאילת שלמה ב, רסט). וכן נראה פשוט שהוא הדין למקומות אחרים בארץ שכלול בהם שם השם כגון נתניה, כרמיאל, עתניאל וכו'.

ויש להוסיף על שם מקום כזה בא"י שמובא בס' מועדי הראי"ה (עמ' רכ"ב-רכ"ג) שמרן הרב קוק התרעם על מתן השם מגדיאל למושבה יהודית בא"י, כי כתוב (בראשית לו, מג) שמגדיאל אלוף מבני בניו על עשו ופירש רש"י שהוא רומי (ועיין ברמב"ן). אמנם לא נתקיים השם ונדחק לקרן זווית כקיום רצונו ודברו של מרן הרב קוק, ושם הוד השרון ניתן למקום.

שם אלקים

ש: למה שם אלקים הוא בלשון רבים?

ת: כי הוא בעל כל הכוחות כולם. שו"ע או"ח ו.

שם יהודה

ש: האם מותר למחוק את השם יהודה?

ת: כן. אין זה שם ד'.

[ועיין ס' קסת הסופר לבעל קצשו"ע אם התכוון לכתוב יהודה ושכח הדל"ת או התכוון לכתוב שם ד' ובטעות שם דל"ת. סי' ו אות ב, כ – רשם מ"צ].

שם ד' בזמירות

ש: האם מותר להזכיר את שם השם בזמירות שבת?

ת: בזמר "צור משלו": "צור משלו אכלנו ברכו אמוני כדבר אדני", המילה "אמוני" מתחרזת עם שם השם. הזמר הזה נכתב ע"י רבי אברהם בן עזרא, והוא שיר שבח לרבש"ע. לכן, מותר להזכיר את שם השם. אומרים שהג"ר שלמה זלמן אוירבך היה מזכיר את השמות בזמירות. אמנם, יש שמחמירים. בספר נפש הרב (עמ' קס), מובא בשם הגרי"ד סולוביצ'יק שאביו הג"ר משה לא ביטא את השמות כששר את הזמירות בשבת, אלא אמר "השם" במקומם. נראה שהמקור להנהגה זו הינם דברי הרמ"א בהלכות ברכת המזון (או"ח קפח, ז), שמי ששכח יעלה ויבוא בברכת המזון בר"ח או בחוה"מ, אין לו לחזור ולומר אחר כך כיון שיעלה ויבוא כולל אזכרות. וכן נהג הגרי"ז מבריסק (אעלה בתמר – מתורת בריסק עמ' פד). גם הג"ר בצלאל שטרן כתב בשו"ת בצל החכמה (ד, נב) שלא לומר את השמות בזמן הזה בזמירות. לכן, מן הדין מותר להזכיר את שם השם בזמירות, אבל ראוי להחמיר (עיין שו"ת שאילת שלמה א, קנ לגבי חשיבות אמירת זמירות שבת).

שם המפורש

ש: האם אפשר לתת לרחוב שם הכולל את השם המפורש?

ת: אם הוא ככתיבתו, אסור, כי זה יגרום לביזוי. חז"ל בטלו אזכרת שם ד' בשטרות. ראש השנה יח ב.

כינוי ד': טאטע

ש: האם זה לא זילות לכנות את ד' טאטע, - אבא ביידיש?

ת: לא. רבונו של עולם הוא אבינו – בתנאי שזוכרים שהוא מלכנו. אנו גם בנים גם עבדים. אבל זה זילות לדבר אליו ביידיש, כאילו הוא לא מבין עברית. אך אפשר גם לפנות אליו: מאמע, אמא ביידיש. כי חכמי הרזים מכנים אותו גם אבא גם אמא. הוא מעל אבא ואמא, אך מתגלה גם כאבא גם כאמא.

שם ד' במחשב

ש: אם כתבתי שם ד' במחשב, מותר למחוק?

ת: כן, כי זו לא כתיבה ממש, אלא כתיבה עראית – לא זו הכתיבה שהתורה דיברה עליה (ע' שו"ת אגרות משה יו"ד א קעג. שו"ת שאילת שלמה ד רלז).

שם ד' עם דל"ת

ש: למה הרב כותב את השם: ד'?

ת: על פי רבנו הרב צבי יהודה שנהג כן על פי תרומת הדשן (עיין שו"ת אגרות משה יו"ד ב קלח. גנזי הקודש פ"ז הערה יא בשם הגרי"ש אלשיב).

שם ד' עם חיריק

ש: שמעתי אנשים אומרים שם אדנות עם חיריק תחת הד'. מה המקור?

ת: טעות (עלינו לשבח – שמות תרג בשם הגאון מקוז'קלוב).

שם ד' בתליון

ש: יש לי תליון בו כתוב: ה'. האם עלי להורידו כל פעם שאני נכנסת לשירותים?

ת: לא. זה רק ראשי תיבות (שו"ת שאילת שלמה ד רלז).

אמירת שם ד'

ש: האם מותר לומר צבאות, אל, שדי, או זה כמו שם אדנות?

ת: מותר. כמובן בחרדת קדש (שו"ת שאילת שלמה ג ט).

השם גאד בלעז

ש: מה הדין לגבי השם גאד בלעז?

ת: כתוב בס' נפש הרב (קס-קסא), שמנהג הג"ר משה סולוביצ'יק היה שכאשר נכנס היה לבית הכסא היה מוציא את כל הכסף האמריקאי מכיסו, על פי חומרת הגאונים הדנים על השמות שקוראים בהם הגויים להקב"ה כדין "שמות", והרי על הכסף האמריקאי נדפס (באנגלית) "בד' (גאט) שאנו בוטחים", ובודאי בזיון הוא להכניס את שם ד' לבית הכסא. ברם, בנו הגרי"ד סולוביצ'יק לא היה מחמיר כחומרה זו. הגרי"ד אמר כמה פעמים, שמה שנהגו לכתוב באנגלית ג-ט במקום גאט, הינו "עם הארצות גמורה", הלא בין כה וכה "גאט" איננו שם, אלא רק רמז לשמו של הקב"ה, ואילו היו כותבים ארבעה כוכבים כזה: (****), לרמוז על שם השם, ג"כ היה דינו שוה לגאט. אמנם, בשו"ת אחיעזר (ג, לב) בשם התומים כתב שמן הנכון לחוש לחומרת הגאונים ולכתוב ג-ט בקו מפסיק, וכן נראה שראוי לנהוג.

ש: האם מותר לומר "יא אללה"?

ת: אסור לומר שם לשווא גם בערבית.

שם ד' על לוח

ש: אם נכתב שם ד' על הלוח, מה לעשות, הרי אסור למחוק?

ת: לקלוט שם ד' על נייר סלוטייפ שקוף רחב, ואז להדביק על נייר ולגנוז.

[מעשה אירע במורה חדשה שבאה לישיבת רמב"ם [בבוסטון] ליתן שיעור לדוגמא, ובתוך השיעור הסבירה לתלמידים את הענין של ז' השמות שאינם נמחקים, וכתבתן כולן בגיר על הלוח כדי שיכירום התלמידים כולם ויבינו את הענין על נכון. וכשראה המנהל בדבר, בא ושאל להגרי"ד סולוביצ'יק כדת מה לעשות עם אותו לוח, אם מותר לבקש מהנכרי למחוק את כל אותם השמות. והורה לו הגרי"ד אז שמן הנכון להוריד את הלוח למרתף ולהניחו שמה כמות שהוא (ועיין פתחי תשוה יו"ד רעט סוף ס"ק יט בשם הנודע ביהודה). והוסיף הג"ר צבי שכטר: "ושמעתי שפעם אירע מעשה שכעס אחד על חברו, ובכדי לנקום הימנו כתב שמות הקדושים על כל כליו ועל רהיטי ביתו, והורה בזה הגרש"ז אויערבאך ז"ל, דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו. ושמעתי שפעם אירע מעשה כזה באחת הישיבות, שכתב אחד מהרמי"ם בגיר על הלוח את הפסוק זה קלי ואנוהו - לשם לימוד, ואח"כ נתעוררה השאלה אם מותר למחוק את השם, והורה גאון אחד - על פי פסקו הנ"ל של הגרש"ז אויערבאך – דאף הכי נמי הנהלת הישיבה בודאי לא הרשתה לאותו הר"מ לאסור את הלוח ולהפסידו, ושאף בכהאי גוונא אית לן למימר דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו". מפניני הרב עמ' קצד - מ"צ.]

ראשי תיבות עם שם ד'

ש: האם ישנה קדושה בראשי תיבות הכוללות את שם ד'?

ת: בראשי תיבות אין קדושה. כתב הרמ"א (יו"ד רעו, י): "והשם שכותבין בסדורין ב' יודין ואחד על גביהן, מותר למחקו אם הוא לצורך". כלומר, שלושה יו"דים מותר לזרוק לפח, כי הן ראשי תיבות ולא שם השם. אנשים פחדו לזרוק את הראשי תיבות 'ב"ה', ולכן המציאו 'בס"ד'. זו המצאה חדשה, אך אין בעיה לכתוב ב"ה. אמנם, כלל לא חייבים לכתוב ב"ה או בעז"ה. אצל התימנים היו כותבים לק"י: לישועתך קיויתי ד'. גם את זה אין בעיה לזרוק לפח. כתב בשבט הקהתי (ד, רנו) שמותר למחוק את האות ה' או ד' המרמזת על שם השם, כי האות הינה רמז בעלמא. אנחנו כותבים באות ד' ע"מ לרמוז על שם השם, כי כך כתב מרן הרב קוק. אגב, מותר לזרוק קלטת או דיסק לפח, כי גם שם זה אינו כתוב באופן ברור, אלא בצורת סימנים אלקטרומגנטיים (שו"ת אגרות משה יו"ד א קעג).

[ונשאל הגר"א נבנצל: האם צריך לכתוב בראש כל דף "בס"ד? והשיב: לא מצאתי בראשונים שנהגו כן (משנה ברורה עם ביצחק יקרא ח"ו בסוף עמ' ו) – מ"צ.]

שם ד' בשירותים

ש: האם מותר להכנס בשירותים עם ספר פלוסופיה בה מוזכר שם ד'?

ת: לא. וכן כל ספר (מ"ב מה כג).

שם ד' בלימוד תורה

ש: האם מותר בדרך לימוד לומר: "מי שאוכל תפוח מברך ברוך אתה ד' אלוקינו מלך העולם בורא פרי העץ", תוך כדי הזכרת השם המפורש?

ת: זו תשובת הג"ר עובדיה יוסף בשו"ת יחוה דעת (ג, יג ובשו"ת יביע אומר ח"ג ס' יד). הגר"ע מביא מדברי היעב"ץ בשו"ת שאילת יעב"ץ (א, פא) וז"ל: "וכן מצאנו להגאון יעב"ץ בשו"ת שאילת יעב"ץ חלק א' (סימן פ"א) שכתב, ראיתי למלמדי תינוקות שהיו מקפידים על תלמידיהם שלא יזכירו שם ה' בקריאתו בתוך כדי לימודם בש"ס, מפני שהיו סבורים שיש בזה חשש להזכרת שם ה' לבטלה, ועוברים משום לא תשא את שם ד' אלהיך לשוא, אבל באמת טעות הוא בידם, ומעולם לא ראיתי לרבנן קשישאי שיקפידו על כך, וזכורני כי בהיותי קטן והיינו גורסים בתלמוד בפני מר אבי הגאון (חכם צבי) זצ"ל, וכשהיינו מגיעים לפסוקים שבתלמוד, והיינו קוראים שם ד' בכינוי, ולא כקריאתו, היה גוער הגאון במי שקורא כך, והורה לנו לקרוא שם ד' כקורא בתורה. והביא ראיה לזה מהגמרא (ברכות כ"ב ע"א) הנ"ל, שמבואר בפירוש שדוקא לבעל קרי בזמנם היו אוסרים שיזכיר השם כקריאתו, אבל לשאר בני אדם מותר, ובזמן הזה אף בעל קרי קורא ושונה כדרכו, שדברי תורה אינם מקבלים טומאה וכו'. אם כן הדבר פשוט מאוד שלכל בני אדם מותר להזכיר שם ד' כקריאתו בפסוקים שבתלמוד, ואדרבה צריכים לקרות האזכרות כתקנתן ע"כ". וכן התירו עוד אחרונים רבים. אולם, כל זה אמור בפסוקים שבתלמוד ובמדרשים, אולם בברכות שיש בהם הזכרת ד', אין לקרוא את שם ד' כקריאתו, אלא בכינוי. וכן כתב בספר תשב"ץ (סימן תיט), שרבינו המהר"ם מרוטנבורג כשהיה לומד בתלמוד היה נזהר לומר 'השם' במקום אזכרות של ארבע אותיות, וכן פסק המג"א (רט"ו סק"ה).

אמנם, הגאון היעב"ץ רוח אחרת הייתה עמו, ושיטתו הינה שגם בגריסת מטבע הברכות שבש"ס בדרך לימודו, יש לשנן אותן עם אזכרותיהן.

המשנה ברורה חילק בין ילד למבוגר. שכך מובא בשולחן ערוך (או"ח רטו, ג): "מותר ללמד לתינוקות הברכות כתקנן ואע"פ שהם מברכין לבטלה בשעת הלימוד", וכתב המשנה ברורה (ס"ק יד וכן בפמ"ג ס' תרנז מז סק"א): "ר"ל שלומד הרב עמהם הברכות שלא בזמנן אפ"ה מותר להזכיר שם השם, ואפילו הרב יכול להזכיר השם כדי ללמד להתינוק הברכות, שהרי ע"כ אנו צריכים ללמוד עמהם כדי לחנכם בלימוד התורה ובקיום המצות (וכמו דכתיב ולמדתם אותם את בניכם וגו'), ודוקא עם התינוק מותר להזכיר את השם אבל גדול בשעה שלומד הברכות בגמרא אומר בלא הזכרת השם ורק כשלומד הפסוקים הנזכרים בתלמוד רשאי לאומרן כמו שהם כתובים עם הזכרת השם". והג"ר משה פיינשטיין כותב בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ב ס' נו),שהוא הדין גם לבעלי תשובה שלא למדו ולא שמרו את התורה ומצוותיה, שמותר ללמדם לומר את הברכות בהזכרת השם (עיין פסקי תשובות ח"ב עמ' תתלב-תתלג). לכן, מן הדין מותר להזכיר את שם השם בדרך לימוד, כולל בברכות המובאות בגמרא או ברמב"ם וכו'. ברם, יש שמחמירים מהפחד לשאת את שם השם לשוא, וכן נהג הגרי"י קניבסקי שלא להזכיר את שם השם אפילו כאשר מובא פסוק בשלמותו (ארחות רבנו ח"א עמ' רמ וכ"כ בספרו קריינא דאיגרתא מכתב קלב). לגבי ברכות, המלמד ילדים או בעלי תשובה יש לו להזכיר את האזכרות בכדי לחנכם כראוי (ע"ע בפסקי תשובות רטו אות י)..

תרגום עם שם ד'

ש: האם מותר לקרוא תרגום אונקלוס עם השם המפורש?

ת: כן. זה לא לבטלה (שו"ת יחוה דעת ג יג. פסקי תשובות ב תתלב-תתלג).

חומר מסיונרי

ש: מה לעשות עם חומר מסיונרי עם שם ד'.

ת: לפח. אין קדושה (שו"ת אגרות משה יו"ד ס' קעב).

שם ד'

ש: למה בשם אלהים אומרים אות ק במקום אות ה ולא אות אחרת?

ת: כי הקפידו בכתיבה לכתוב ד במקום ה או לקצר לנקודה או להאריך לכן יצא ק. אבל מה שאומרים צבקות, קל או קה הוא המצאה חדשה.

אמירת חצי פסוק עם שם ד'

ש: האם אמירת חצי פסוק עם שם השם זו הוצאת שם שמים לבטלה?

ת: מן הדין מותר אם יש משמעות לחצי הפסוק, אמנם אם ישנה משמעות אחרת אסור. כל פסוק שלא פסק אותו משה רבינו אסור לך לפוסקו, לא מחשש נשיאת שם ד' לשווא, אלא בגלל חשש להבנה שאינה נכונה בפסוק. למשל, לכאורה אסור היה לומר 'ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה' (בראשית מח, כ). אמנם, כאן הפסוק עצמו התיר, דכתיב: 'בך יברך ישראל לאמר'. ברם, בדרך כלל יש לומר פסוק שלם. הפוסקים העירו על כך שישנה בעיה במה שאנו מתחילים לומר את הקידוש שבליל שבת בתיבות "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי", דכל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן ליה. ובספר 'נפש הרב' (עמ' קנט) מובא, שהגרי"ד סולוביצ'יק סיפר מה שת"ח פלוני אמר סברא להתיר בזה, שהרי בגמרא במסכת מגילה (כב, א) מבואר, שלצורך גדול יש להתיר איסור זה, ובליל שבת זהו צורך גדול, שבמדרש רבה דרשו על תחילת הפסוק הנ"ל, 'וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד', ר"מ אומר, טוב זה החיים, טוב מאוד – זה המוות, וצורך גדול הוא שלא להזכיר מות בקידוש אף שלא בדרך רמז. (עיין בתשובות החתם סופר או"ח ס' י). והג"ר סולוביצ'יק צחק, ומאוד לא היה נח לו בסברא זו. לכן אמר, שדרכו להקפיד ולומר בלחש את תחילת הפסוק - וירא אלהים את כל אשר עשה וגו' (ויש לציין שהגרי"ד סולוביצ'יק גם סיפר איך שהגר"ח והגרמ"ס לא קראו את עשרת הדברות בטעם עליון, דכל פסוקא דלא פסקי' משה וכו' - נפש הרב עמ' קמא). וכן נהג הגרי"י קניבסקי (ארחות רבנו ח"א עמ' קט).

אמירת שם ד'

ש: מה צריך לכוון כאשר אומרים שם ד'?

ת: העיקר לזכור שזה שם ד' ולומר ביראה. עיין סיפור נורא בחיי אדם כלל ה

[ה א. מסופר שם על גדול אחד שנתן דין וחשבון לפני בית דין של מעלה. השיב על השאלות והמלאכים העידו על צדקתו. אבל כששאלוהו: נזהרת מלהוציא שם שמים לבטלה, וידום. חזרו ושאלו, ולא אמר כלום. והכריזו אחר עדות, ובאו גדודים מלאכים לבושים שחורים והעידו. זה אומר: נבראתי ביום פלוני כשהוציא אזכרות כך וכך בתפלה בלא כוונה. וזה אומר כך. אמרו בבי"ד: טפה סרוחה, איך לא יראת? ונגמר דינו: או לבוא לגיהנם או לחזור ולבוא בגלגול. ובחר בגיהנם מבגלגול... – מ"צ].

שם ד' על העור

ש: חבר כתב לי שם ד' עם טוש על היד, מותר לי להתקלח, הרי זה מוחק?

ת: לא. צריך לשים שם מסקינטייפ.

מחיקת השם

ש: תלמיד רצה לכתוב על הלוח יהודה, אך שכח לכתוב אות דל"ת, ויצא שם ד'. מותר למחוק?

ת: כן. הוא לא התכוון לשם ד'. וכן אם אדם כותב יהוה במובן של יהיה, אפשר למחוק

[קסת הסופר להג"ר שלמה גנצפריד יב ב-ז – מ"צ].

שמות עם שם ד'

ש: האם מותר להיכנס לשירותים עם תיק בו כתוב שם כמו נתנאל או מתניה הכולל שם ד'?

ת: כן. אין להם קדושה. אין הכווה לד' אלא לשם של אדם.

ש: האם בכלל מותר לתת שמות כאלה?

ת: כן [פסקי שלמה ב 227-226 – מ"צ].

עוגיה עם שם ד'

ש: מישהו הדפיס על עוגיות שם ד' בדיו הראוי לאכילה. מה לעשות?

ת: אם אפשר, יש להוריד בעדינות שם ד' בלי שיישבר ולגנוז. אם אי אפשר, לגנוז את העוגיה

[ופעם נשאל הרב על מי שכתב שם ד' על הלוח, והוא פסק שיש לקלוט שם ד' על נייר סלוטייפ שקוף רחב, ואז להדביק על נייר ולגנוז. דלא כהגרי"ד סולוביצ'יק שהורה להוריד את הלוח למרתף ולהניחו שמה כמות שהוא. מפניני הרב עמ' קצד - מ"צ].

שם ד' בשיר

ש: האם מותר לומר שם ד' בשיר שהאדם כותב?

ת: יש מתירים בבקשות, תפילות והודאות, שאדם כותב. מג"א. שו"ע הגר"ז. ויש נמנעים ואומרים רק במה שמחוייבים לומר. אבל בעל נגינה יש לו להימנע אפילו אם זה פסוק שלם, אלא אם כן אלו זמירות ופיוטים שכתבו קדמונים, בתנאי שאומרים בחרדת קודש. פסקי תשובות רטו יח.

אדושם

ש: קיצור שולחן ערוך ו ג אוסר לומר אדושם כי אין בכך דרך כבוד כלפי מעלה. כך להלכה?

ת: כיון שרבים נהגו כן, אין בזה גנאי, ומותר. פס"ת רטו 58.