שיעורי הרב שלמה אבינר


== שיר הלל למכיניסט ==

[הרב שלמה אבינר]


'''שאלה:''' היצירה החדשה הזו המכונה מכינה קדם-צבאית היא המצאה מן הגרועות שראינו, יש שם חבר'ה מגודלי שיער או לחילופין מגולחי שיער, שישנים כל היום, אינם קמים לתפילה, בקושי לומדים, בקיצור קייטנה של בטלנים מעשני נרגילות. פרי החינוך הבאוש הזה לא מאחר לבוא כאשר בצבא חלק ניכר זורקים את הכיפה. סתם חממה לחפיפניקים לאומיים-דתיים, עם מילים גדולות של קידוש החומר וצבא קדוש. גם חלק מהר"מים אינם נראים כלל כבני תורה.


'''תשובה:''' כל כך הרבה לשון הרע! לשון הרע על אלפים-אלפים בני נוער מצוינים. אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו. אינך יודע כמה מאבקים פנימיים עובר המכיניסט עד שהוא מצליח להתיישב וללמוד תורה למשך שעה. אם היתה לו שאיפה גדולה לתורה ולמצוות היה לומד בישיבת הסדר, ואם היתה לו תשוקה עצומה, היית מוצא אותו בישיבה גדולה. אבל אין לו. הוא כזה. זה עם ישראל. זה מה שיש על המדף. הכל קשה לו. הוא לא יהיה גדול הדור. אמר רבי זושא: עלי להיות זושא…

בהתחשב עם אפשרויותיו ונתוניו, המכיניסט הוא זהב. דע לך שהוא מתאמץ. אולי אתה מתאמץ פחות ממנו, אז אל תשפוט אותו. הנה כותב האדמו"ר הזקן, "בעל התניא":

"עוד זאת ישים אל לבו לקיים מאמר חז"ל: והוי שפל רוח בפני כל האדם. והוי באמת לאמתו לפני כל האדם ממש אפילו בפני קל שבקלים". כמובן, הדבר טעון הסבר, איך אתה, המלא תורה ומצוות, תחוש שפל לעומת אדם ריק ומנוער.

"והיינו על פי מאמר חז"ל: אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו. כי מקומו גורם לו לחטוא, להיות פרנסתו לילך בשוק כל היום ולהיות מיושבי קרנות, ועיניו רואות כל התאוות והעין רואה והלב חומד ויצרו בוער כתנור… מה שאין כן מי שהולך בשוק מעט ורוב היום יושב בביתו". אותו אדם נמצא בתנאים אובייקטיביים קשים ובניסיונות קשים.

יתר על כן, "גם אם הולך כל היום בשוק יכול להיות שאינו מחומם כל כך בטבעו כי אין היצר שוה בכל נפש". אל תדין אותו עד שתגיע למקומו הרוחני הנפשי ועוצמת יצרו. כמובן, אין כאן מתן לגיטימציה לחטוא בגלל תוקף היצר, שהרי אדם מצווה ויכול לנצחו מתוך מלחמה במסירות. אבל אל תדין אותו, כי יתכן שהנך משקיע פחות בעבודת ד' במיצוי כוחות הנפש מאשר אותו אדם.

"הלכך צריך כל אדם לפי מה שהוא מקומו ומדרגתו בעבודת ד' לשקול ולבחון בעצמו אם הוא עובד ד' בערך ובחינת מלחמה עצומה כזו וניסיון כזה בבחינת ועשה טוב כגון בעבודת התפילה בכוונה לשפוך נפשו לפני ד' בכל כחו ממש עד מיצוי הנפש" (תניא פרק ל). ייתכן שהנך מתאמץ הרבה פחות ממנו בעבודת ד' אז איך הנך מעיז לשפוט אותו ולבזות אותו?!

כמובן, חלק גדול מן המצטרפים למכינות הם בחורים חזקים ביראת שמים, אוהבי תורה ושקדנים בתורה. וגם מבין אלו הנכנסים במצב ירוד, חלק גדול מהם יוצאים יראי שמים וצדיקים, אך מי שזורק את הכיפה, אין זה בגלל המכינה. כשהגיע, כבר לא היתה לו כיפה. אולי כיפה על הראש אבל לא כיפה בתוך הראש, ובכל זאת, מרצונו החופשי, הוא עושה ניסיון אחרון ומחפש אמונה גדולה.

אשרי הרבנים שמוסרים נפשם בקרב מאסף שהוא פעמים רבות כפוי טובה. גם בזמן השירות הצבאי ולאחריו הם מספקים סביבה תומכת לתלמידיהם. איפה תמצא מחנכים כאלו? הם תלמידי חכמים צדיקים. וגם אם תמצא שחלק מהם אינם  שגרתיים, הרי גם תלמידיהם אינם שגרתיים. אמר רבי נפתלי מרופשיץ, שכידוע היה גם מחנך לעתים בעזרת מילתא דבדיחותא: "למה הראה הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו. החכמים חשובים אבל למה הדור? אלא שכאשר ראה אותו אדם הראשון ודאי התעלף ואמר: זה רב?! אבל אחרי שראה את הדור, הבין שאני הדל מתאים לדבר הזה".

אך ייאמר ברורות כי בכל זאת - כל הדברים הטובים ששמע מיעוט זורקי הכיפה, נכנסו ללבו ולמוחו, ופועלים פעולה ברוכה, והוא נשאר כל ימיו עם יחס פנימי לקודש.

מעשה בתלמיד מכינה שמראשית השנה לא השתתף באף תפילה ואף שיעור. כאשר פקעה סבלנותם ניגשו אליו ראש המכינה והר"מ שלו ושאלוהו בעדינות איך הוא מרגיש במכינה. השיב: "נפלא! מעולם לא התקדמתי הרבה כל כך. לפני בואי הייתי נער אלים, מכה את אחי, אחיותי והורי. מאז אני כאן נעשיתי עדין, ואני אפילו שוטף כלים. תודה רבה לכם, הצלתם אותי".

דע לך, שמלבד יראת שמים הרגילה, כל אחד כפי מדרגתו, המכיניסט יוצא עם יראת שמים גדולה, מסוג חדש-ישן: יראת שמים של מסירות נפש לצבא, לעם ישראל ולארץ ישראל. נכון שהוא עוד לא חייל על טהרת הקודש, אבל הוא מוסר את הנפש, ואין זה דבר קטן.

כאשר קין רצה להרוג את הבל, הוא לא ידע איפה החור שממנו יוצאת הנשמה, לכן פצע אותו בכל גופו עד שמת. וכן להפך, איננו יודעים איפה החור, מאיפה להכניס יראת שמים, לכן אנו מנסים בכל האישיות. אצל המכיניסט, החור הוא : הצבא. שם נכנסת יראת שמים.

על הצבא והמלחמה הוא אומר: שמע ישראל. הוא יצירה חדשה מופלאה בעם ישראל, שמגיע לה פרס ישראל.  


[[קטגוריה: מאמר]] [[קטגוריה: צה"ל (מאמרים)]] [[קטגוריה: ישיבה (מאמרים)]] [[קטגוריה: המדינה אתחלתא דגאולה (מאמרים)]]