שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה אחרונה מ־09:00, 2 באפריל 2019

בחור עם נטיות הפוכות הוא באמת מסכן. וכן, כמובן, בחורה, אלא אנו כותבים בחור מפני שגרת הלשון, אבל הכל מתייחס גם לבחורה, שהרי כמו שאסור לאיש להתחתן עם איש, כך אסור לאשה להתחתן עם אשה (שו"ע אה"ע כ ב. ועיין ביאור הגר"א שם).

אם בחור זה עבר טיפול ועתה הוא ככל בחור והוא נשוי באושר עם אשה, הרי הבעיה נפתרה בחסדי ד'. אבל בינתיים קשה לו. וגם לפעמים הטיפול לא עזר, וקשה לו. ולפעמים אין לו כסף לשלם טיפול, וקשה לו. אבל הוא מקיים "איזה גיבור, הכובש את יצרו" (אבות ד א). אשריו. אמנם קשה לו, אבל הוא צדיק אמיתי. וכגון זה, עוד אמרו חז"ל: "ישב ולא עבר עבירה, נותנים לו שכר כעושה מצוה... כגון שבא דבר עבירה לידו וניצול הימנה" (קידושין לט ב). "וכפה יצרו ולא עבר, אין מצוה יתירה מזו" (קידושין שם).

כמובן, הבחור עם נטיות הפוכות הוא אינו היחיד, שעליו להיות גיבור במיוחד בימינו, כל רווק טהור הוא גיבור, כדברי חז"ל: "שלושה מכריז עליהן הקדוש ברוך הוא בכל יום : על רווק הדר בכרך ואינו חוטא..." (פסחים קיג א). ועוד אמרו: "הדודאים נתנו ריחם – אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא" (עירובין כא ב). אבל לבחור בעל נטיות הפוכות, זה על פי רוב יותר קשה, במקרה שאין לו פתרון, וזה עבורו קרב לכל החיים והוא לא רק גיבור אלא גיבור גדול וגבור תמידי.

אכן יש מצבים שאדם מוצב בפני אותה מלחמת היצר כל ימי חייו, אך זהו תפקידו עלי אדמות, כמו שכותב מרן הרב קוק: "אל ייפול לבבנו בקרבנו, אם אחרי עמל שנים רבות, הננו מוצאים את עצמנו עומדים בראשית הדרישה של אותם התוכנים שכל כך עסקנו בהם וסבבנו את מרכזם, וביחש המוסר ונטיית הטבע הננו עומדים לפעמים על אותו המעמד הזעיר, עד שאנו צריכים לישר את עקמימותנו בכל אותו הזירוז שבראשית מצעדנו על הככר המוסרי. אחרי כל אלה יודעים אנו שלא לשוא היה עמלנו, ועושר גדול עשה רוחנו בעמלו... תמיד, גם עד זקנה ושיבה, עומדים חמושים בכחותינו הרוחניים לעבוד ולמשא" (שמונה קבצים ח לו).

לצערנו,כל זה אינו מתאים לרוח החולשה המודרנית הטוענת בעד העצלנות המוסרית: "ככה נבראתי, ככה אני, קבל אותי כמו שאני וכולי". חסד עשה ד' עם אומתו, שאדם מישראל נכנס לצה"ל עצלן ובטלן ואנוכי ומפונק, ויוצא משם בן אדם וגיבור.

כמובן, אפשר לשאול למה ד' לא עשה את עולמו כך שהכל יהיה קל ולא יהיו כחות חיכוך הדורשים מאמץ תמידי. והתשובה פשוטה: לפום צערא אגרא (אבות סוף פרק ה). השכר לפי המאמץ.

והנה סיפור קטן הדומה קצת לנדון. בהיותי תלמיד ישיבה בשיעור ב, פנו אליי חברים בישיבה.

- יש בחוץ אדם עם בעיה מדעית. הרי למדת מדע, רק אתה יכול לעזור לו.

- אבל עכשיו אני לומד תורה ולא מדע.

- נכון. אך זה פיקוח נפש. הוא נשאב בבעיה מדעית, בכל זמנו וכל כספו ,והרס את משפחתו, אשתו וילדיו. אתה מהנדס, רק אתה תוכל לעזור לו. לך.

יצאתי החוצה.

- שלום אדוני, במה אוכל לעזור?

- מצאתי מכונת פֶּרְפֶּטוּאוּם מוֹבִּילָה (תנועה נצחית, מתמדת).

- אדוני, זה לא קיים, זה בלתי אפשרי.

- זה אפשרי! מצאתי!

- אדוני הנכבד, הרבה טענו שמצאו וזה לא פעל, כגון סְטֶבינוס, יעקב שטרד ועוד. אמנם אורפיריאוס יצר מכונה שפעלה, אבל בסוף התגלה שזו הייתה רמיה.

- כל זה ידוע לי, קראתי הכל, אבל שלי באמת תפעל.

- זה לא יתכן, אדוני, זה סותר את חוקי המדע.

- אתה לא יודע מדע יותר טוב משני פרופסורים במכון ויצמן, שאישרו לי שזה פועל.

בלית ברירה, נסעתי איתו למכון ויצמן, הרי זה הצלת נפשות.

- אדוני הפרופסור, אתה אישרת לאדון הזה שפרפרטואום מובילה שלו פועל.

- איני זוכר כלל שדיברנו יחד.

ניגשנו לפרופסור השני. הוא השיב באדיבות:

- לא אמרתי שזה פועל. רק אמרתי לו שזה רעיון מעניין.

אחר שיצאנו, החזרתי לו את כל הניירות שלו:

- אתה רואה, אדוני, זה אי אפשר מבחינה מדעית.

- גם הם טועים, כולם טועים, הממסד המדעי טועה.

- שלום, אדוני, ד' יברך אותך.

חזרתי לישיבה. שאלו אותי:

- איך היה?

- לא היה ולא נברא. אך הוא עשקן.

- אבל תסביר לנו: למה אי אפשר מכשיר תנועה נצחית?

- כי יש חיכוך, לכן צריך כל הזמן אנרגיה מחודשת.

- ולמה ד' ברא חיכוך?

- אינינו יודעים, עניתי, אבל בלי חיכוך, שום דבר לא היה יציב. המסמר היה יוצא מן הקיר והמדף הזה היה נופל לנו על הראש, וכן היינו מחליקים על הרצפה כל הזמן, כמו בהחלקה על הקרח.

- שמע, אמרו לי, זה רעיון גדול, גם בעולם הרוחני כן הוא. אם לא היה חיכוך, הכל היה זורם בלי מאמץ, בלי מאבק ולא היו לנו זכויות.

- ניחמתוני חבריי, תורה רבה, לו נסעתי לשם רק כדי להבין זאת, היה כדאי.

• פורסם בשאילת שלמה 563

==

==