שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה אחרונה מ־14:55, 20 ביוני 2019

זה שיר הלל לאשה הצנועה

שמכסה את עצמה מכף רגל עד ראש

מקרסול עד צוואר

וכל שערות ראשה

ולא בגד צמוד אלא רחב

ולא צבע רועש אלא שקט

לא צבע מושך אלא אפרורי.

היא לא למדה הלכות אלה

היא אינה זקוקה להן

זה אצלה נורמלי, טבעי

חלק מן הענווה

מחוסר עניין למשוך עין

מסלידה מלמשוך עין

מלהציג לעין כל את יופייה.

שקר החן והבל היופי.

יופייה הוא רק עבור בעלה

אם הוא אוהב אותה

זה סימן שבעיניו היא יפה

ודי לה בכך.

יופייה אינו מלהיב אותה.

ומה מלהיב אותה?

אשה יראת ד' היא תתהלל.

היא רוצה להיות

כמו אמותיה הצנועות

של כל הדורות.

היא לא מרגישה שמפסידה משהו

היא מאושרת להיות לבושה כהלכה

היא שמחה לעשות רצון ד' אלוה

היא מתענגת להיות צנועה.

היא גם אינה זקוקה לשיר הלל

לכן את השיר הזה כתבנו

לא בשבילה אלא בשבילנו.

• פורסם בשאילת שלמה 583

==

==