שיעורי הרב שלמה אבינר

שיטת ר' שלמה קרליבך לקירוב רחוקים

[שיחת הרב אבינר בישיבה בארוחת צהרים]

שאלו על הדרך של ר' שלמה קרליבך, שהרבה חכמים מחאו עליה, שקירב יהודים ליהדות ע"י פריצת הלכות הצניעות.

כשר' שלמה היה צעיר הוא היה חב"דניק לכל דבר והיה עוסק בקירוב אנשים לתורה יחד עם חב"ד. גם נוער רחוק מתורה, גם נוער שקוע בסמים וכן הלאה. אט אט פרש מחב"ד, עקב הרבה מחשבות והרהורים.

יום אחד שאל את הרבי מלובביץ: אם אני נותן שיעור, שר ומנגן מגיעים מאה אנשים לשיעור, ואז אני אומר בבקשה לשבת נשים בצד אחד וגברים בצד שני אז 90 אחוז יוצאים ונישארים רק עשר, אח"כ אני אומר אנא לשיר איתי רק גברים ולא נשים יוצאים עוד תשע ונישאר רק אחד. יכולתי לקרב לתורה מאה אנשים, במקום זאת אני נשאר עם אדיוט אחד. אם כך מה אתה מייעץ לעשות שאלתי אותו, הוא אמר לי תעשה מה שאתה רוצה, אבל לא בשמי, אנו לא עושים דברים כאלה.

יום אחד בחורה שחילץ מסמים, באה להודות לו כשהיה בישיבה. הוא עמד בחדר הכניסה לישיבה והיא באה אליו עם חיוך וידיים פשוטות, הוא ראה את זה ולא ידע מה לעשות עם עצמו וברח לדלת ממול. כשראתה כיצד הגיב, העצב על פניה חזר ולבסוף נודע לו שהיא חזרה לסמים.

בסופו של דבר הוא פרש מהדרך של חב"ד ופרץ את גדרי הצניעות כדי לקרב: לשיר יחד בנים בנות, לשבת יחד, לתת יד חמה, לחבק וכו'.

האמת היא שגם הוא התלבט כל חייו האם הוא צודק בדרכו או לא. מה שאני מספר נודע לי מתלמידים שלו שסיפרו לי. לפעמים שאלו אותי, האם להוציא חוברות של דבריו או שזה אסור, אמרתי שאפשר להוציא, הוא כתב דברים יפים, אז למה לא?

הוא עצמו התלבט האם דרכו טובה, והחליט להמשיך בדרכו בגלל שלוש סיבות:

א. כל פעם שהוא רצה להפסיק החליט כמעט להפסיק היה מקבל פניה או טלפון תודה רבה הצלת אותי מסמים או מכפירה וראה בזה חיזוק.

ב. היה לומד כל היום סיפרי מוסר, רק ספרי מוסר. כשהיה טס ממקום למקום היה מגיע עם מזוודה ענקית מלאה רק בספרי מוסר, כדי שח"ו לא יחליק ויעשה טעות.

ג. הוא נזהר מאוד מאוד. הוא לא סתם נתן יד לאישה, סיפרו לי שפעם אחת הגיע אישה סתם כדי לבדוק, היא הושיטה לו יד והוא נתן לה ומיד החזיר את היד, הוא הרגיש שזה לא אמיתי.

כיצד אנו יודעים שבאמת הוא היה אדם ישר וטוב? מכיון שהאדם נודע בשלושה דברים, ואחד מהם "בכיסו".

הוא היה עושה מופע, מרוויח עשרות אלפי דולרים ולמחרת לא היה לו גרוש בכיס, הכל חילק. בהלוויה שלו תלמידי אספו תרומות כדי לממן את ההלוויה. לא נשאר לו גרוש כדי שיוכלו לממן מזה את הלוויתו. אשתו ומשפחתו כעסו עליו שהוא מחלק את כל כסף לאחרים.

אם כן אנו רואים שהוא היה בסדר גמור, אך שיטתו לא נכונה. לא עושים מצווה על ידי עבירה, ואם משום כך לא תהיה מצווה, אז לא תהיה מצווה. זה מבואר בספר אורות, שלפעמים בונים דבר טוב על יסוד דבר לא טוב ואח"כ הכל קורס, אנשים מצטערים על כך אך זה בסדר שהדבר הלא טוב קרס.

ברור שר' שלמה קרליבך ידע את כל מה שאמרתי עכשיו, הוא ידע את זה יותר טוב ממני כי בוודאי הרבה רבנים העירו לו על כך.

יש אפילו תשובה של הג"ר משה פיינשטיין (שו"ת אגרות משה, אה"ע א, צו): האם מותר לשמוע שירים של אדם שמקרב ליהדות בנים ובנות יחד? השם של ר' שלמה קרליבך לא מופיע שם אך ברור שהוא הנושא.

למרות שידע כל זאת ר' שלמה קרליבך התיר זאת משום "הוראת שעה". לא עושים מצווה על ידי עבירה, אבל הוראת שעה כן עושים. למשל, אליהו הנביא הקריב קרבנות בהר הכרמל, למרות שהיה קיים איסור להקריב קורבנות מחוץ להר הבית, לו היה מותר משום "הוראת שעה".

אך לא כל אחד יכול להחליט על הוראת שעה. יש שני מצבים של הוראת שעה:

א. על פי נביא, סנהדרין או מלך.

ב. להציל את כלל ישראל. - יעל אשת חבר הקיני וסיסרא זה היה הוראת שעה. כיצד יעל עברה עבירה כדי להרוג את סיסרא ללא הוראה מפי סנהדרין נביא או מלך? מכיון שזאת הייתה "הוראת שעה", סיסרא היה כמו היטלר ולכן היה חובה להרוג אותו. יש על זה תשובה של מרן הרב קוק (שו"ת משפט כהן ס' קמג) שדבר שהוא הצלת כלל ישראל לא צריך לשאול לא נביא, לא סנהדרין ולא מלך.

אבל פה אין נביא סנהדרין או מלך, ולא מדובר בהצלת כל כלל ישראל אלא על יהודי יקר, עוד יהודי יקר, עוד אחד וכו'.

לר' שלמה קרליבך היה חידוש שהוראת שעה מותרת גם כדי להציל אדם אחד. הוא למד את החידוש הזה מהאדמו"ר מאיזביצה שמוכיח באריכות בספרו "מי השילוח" על פרשת פנחס שזמרי בן סלוא לא היה חייב מיתה, אם כן מדוע פנחס הרגו? משום "הוראת שעה", וע"פ זה הוא בונה יסוד שהוראת שעה מותרת גם בשביל אדם אחד.

למרות זאת הוא טעה, מה שאמר האדמו"ר מאיזביצה זה לא נכון, ודאי הוא היה גאון גדול, גאון בהלכה, וגאון באמונה אך זה לא נפסק באף מקום. אפילו תלמידו של ר' צדוק הכהן מלבולין שבהתחלה היה מתנגד וכשפגש את האדמו"ר מאיזביצה נעשה חסיד, והיה לתלמידו, ולמד ממנו כארבעים שנה, ולאחר מכן היה לתלמיד של תלמידו של האדמו"ר מאיזביצה, ר' לייב איגר. אם כן, אפילו ר' צדוק הכהן מלובלין שהיה תלמידו מזכיר את הרעיון הזה בספרו צדקת הצדיק, וסותר אותו "לא כמו שיש אומרים ככה...", הוא לא מזכיר את בעל הסברא, אך הוא הביא את זה מרבו. לכן, ה"יסוד" הזה לא נכון להלכה.

פעם רבנו הרב צבי יהודה שאל את ר' שלמה קרליבך: מה אתה מלמד לנוער כדי לחלץ אותו מסמים? הוא ענה: אני מלמד את האדמו"ר מאיזביצה ור' נחמן. אמר לו הרב צבי יהודה: זה בעצמו סמים. לא סמים במובן שזה מסמם את האדם, אלא סמים שעלולים לשבש לאנשים את המוח.

לכן, הדרך הזאת לא נכונה, אך בלי ספק הוא היה אדם עם מסירות נפש גדולה מאוד לעם ישראל, אהבת ישראל גדולה מאוד, והוא היה משוכנע שמה שהוא עושה זה נכון, אם כי התלבט בכך כל חייו. גם תלמידיו של ר' שלמה קרליבך התלבטו בכך בחייו וגם לאחר מותו. יש תלמידים צדיקים שהמשיכו את שיטתו ללא פריצת גדרי הצניעות, אך היו גם תלמידים שפרצו לגמרי את גדרי הצניעות. לכן, אפילו אם אדם מחליט שהוא אדם גדול הוא לא יכול לפלס לעצמו דרך שמתירה דברים, מכיון שבסופו של דבר זה ישמש לכולם. מותר לפלס לו דרכים מיוחדים בחומרות, מידת חסידות ופרישות, אבל לא בקולות.

הרב ריסקין, בספרו ציוני דרך מספר על כל מיני דברים שהוא עשה בחייו וכיצד הרבנים הגיבו למעשיו. תמיד היו ביקורות נגדו. הוא מתאר מפגש אחד בינו לבין הג"ר יעקב קמנצקי שהיה אחד מגאוני אמריקה. הג"ר קמנצקי שאלו כיצד הוא עושה דברים מסויימים והוא הסביר לו. הג"ר קמנצקי אמר: בסדר, אבל אנחנו נמשיך למחות כדי שאחרים לא יעשו כך.

אבל מרן הרב קוק ורבנו הרב צבי יהודה לא סברו ככה, מה שאסור, אסור. כתוב בפנקסי הראיה (בתחילת ח"ג), שהגאון מווילנא אמר שגדולי עולם לא צריכים לפלס לעצמם נתיבים משלהם, הם צריכים להיות בתוך האומה. אמנם יש חסידים שמתירים לעצמם כל מיני חריגות להתפלל מאוחר וכדו' אך יש בכך מחלוקת בין החסידים, ויש חסידים שמאוד מחמירים ולא מרשים שום חריגה בשום דבר, כמו חסידי גור.

אנחנו צריכים סבלנות לקרב אנשים, ולא לפרוץ גדרים כדי להחזירם. כאמור ר' שלמה קרליבך פרש מחב"ד, הרבי מלובבי'ץ אמר לו שאנחנו לא עושים את זה. לרבי יש סבלנות. פעם באה מלכת היופי של מדינת ישראל להתברך אצלו, הוא ברך אותה ונתן לה דולר, לאחר מכן אמר לה: "שקר החן והבל היופי, אשה יראת ד' היא תתהלל", הוא לא הרביץ אותה, הייתה לו סבלנות.

לר' שלמה קרלביך יש הרבה זכויות, אבל יש לחב"ד יותר. הם מחזירים בתשובה אבל לא עוברים עבירות. אי אפשר לומר מה עדיף - לא להחזיר בתשובה או להחזיר עם עבירות.

אם זו השאלה, אז אל תחזיר בתשובה. אבל אין זו שאלה, אנו רואים שאפשר להחזיר יהודים בתשובה גם בלי עבירות, חב"ד עושים את זה כל הזמן.

לכן השיטה הזאת לא נכונה, וגם אדם גדול לא צריך לפרוץ לו דרך. הוא היה באמת אדם מסור, אדם חשוב, אדם טוב, אבל הדרך הזאת לא דרך נכונה, אסור ללכת בדרך הזאת. יש להבחין בין האיש ובין השיטה.

==

==