שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

שיח נעלבים (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

- שמי יוסף. אינני אוהב שמעליבים אותי. כאשר מישהו פוגע בי, איני נשאר חייב אלא מחזיר לו על המקום בלי ריבית. הבנתי שמותר לי להגן על עצמי, שעל פי ההלכה אם מישהו מכה אותי, אני רשאי להכות אותו בחזרה כדי להציל את עצמי (שו"ע חו"מ תכא יג), כמובן בלי להגזים. וכן אם מביישים אותי מותר לבייש בחזרה כדי להתגונן (רמ"א שם).

- שמי אהרן, אני הייתי שמח שלא להגיב, אך איני מצליח למשול ברוחי, אני לא יכול לשמוע עלבונות ולשתוק (שו"ת הריב"ש רטז). זה מין אונס, ואיך אפשר לתפוס אותי על צערי (ים של שלמה ב"ק פ' המניח), אני יודע שיש אנשים שנעלבים ואינם עולבים, אך לא כל העולם יכולים להיות כמותם (שטמ"ק כתובות יד א). אי אפשר לי להיות כמו אבן שאין לה הופכין, ובוודאי לא צוותה עלי התורה להיות כאבן, שותק למחרפיי (חינוך שלח). זה נגד הטבע שלי (חפץ חיים, פתיחה לאוין ט).

- אם כן אתה נוקם!

- לא. נקמה היא מנה שאוכלים קר, כלומר לאחר זמן מתוך תכנון. אצלי, זה בו במקום ובו בזמן, בגלל שחם לבבי.

- אבל סוף סוף אתה כן מעליב

- התורה רק אסרה להתחיל וליזום עלבון, אבל אם מישהו תוקף אותי לא חייבה אותי לשתוק (חינוך שם). אגב, אם הוריי מעליבים אותי אני כן שותק, אודה שהדבר קשה לי, אך כך גזר עלי מי שאמר והיה העולם (רמב"ם, ממרים ו, ז).

- שמעתי את דברי שניכם, שמי משה, עקרונית אני מסכים שאתם צודקים שמן הדין מותר. אך אני לא משיב, כי איני רוצה לרדת לשפל הזה. כבוד נפשי וטוהר מידותי חשובים לי יותר מאשר ניצחון במילים את הטיפשים (אגרת הרמב"ם לרבי יוסף אבן עקנין). לכן אני מתעלם מעלבונות, כי כבודי יקר לי ולא אחלל אותו (ספר הישר שער ו).

אל תטעו בי, יש לי לשון מאד חדה ואין לי בעיה לחסל כל אחד, אבל אני חש שבמשחק זה, "המנצח הוא המנוצח" (מאירי, חבור התשובה, משיב נפש, מאמר א פ"ה). זה נכון שלכלכו אותי, אבל אני חש שאם אשיב אלכלך את עצמי במו פי, ואהיה "דומה למי שרוחץ פניו מלכלוכו בלכלוכו" (הגר"א משלי, נוספות פ"ל).

- סליחה, אני מתערב בדיונים של יהודים מלומדים, אך אולי תיהנו מנסיוני האישי. שמי ראלף נידר, ואני עורך דין. בשנת תשכ"ה כתבתי ספר בשם "מסוכן בכל מהירות" בו אני מתריע נגד חברות המייצרות מכוניות אמריקאיות שאינן משקיעות בבטיחות ובכך אחראיות למותם ולפציעתם של אלפי אנשים מידי שנה, במיוחד יצאתי נגד דגם מסוים של חברה מסוימת שחששה למוניטין שלה, ולכן שכרה בלשים פרטיים כנגדי כדי לעקוב אחרי ולפגוע באמינותי. אך עקב כך אדרבא, זכיתי למוניטין בתור אדם לוחם צרכנות. באותם המכפישים התקיים הפתגם העממי "זבל מי שמלכלך".

- שמי אליהו, גם אני נוהג להיות מן הנעלבים ואינם עולבים אך מסיבה אחרת לגמרי. פשוט, אני לא מרגיש נפגע כלל. אני לא שם. כך למדתי מרבי אליהו די וידאל: "הנאחז בעולם עליון, לא ירגיש חרפה בעולם הזה" (ראשית חכמה, ענווה, ג).

- איני חושב כמוך, שמי צבי יהודה מישיבת מרכז הרב. מרן הרב קוק מסביר שרגש העלבון הוא רגש טבעי, והתורה לא באה לדכא את החיים. אם כדבריך, היה צריך להיות כתוב "שאינם נעלבים ואינם עולבים" אבל כתוב "נעלבים", חשים עלבון. היה צריך להיות כתוב "אינם שומעים חרפתם ואינם משיבים" אבל כתוב "שומעים חרפתם" ומבינים היטב. כאשר מעליבים אותי אני רואה, אך איני משיב דווקא מסיבה זו, כדי לא להכאיב לזולת. מרן הרב קוק לימד שצריך לאהוב את כל עם ישראל, כולל את אלה שמתנהגים בדרך לא ישרה כלפיך (עין איה שבת פרק תשיעי אות פג)

- הרב קוק אמרת? אני דוקא ראיתי אותו דבר בחזון איש! שמי אפרים פישל ואני מבני ברק. כך כתב שהמתאוה להטיב לזולתו, לא נפגע, כי לבו מלא אהבה שתכסה על כל הפשעים, והוא מוכן לקבל באהבה פצעים, כי הוא יודע שאין רוב בני אדם אצילי מידות, לכן רוחש להם כבוד (אמונה וביטחון א, יא).

- שמי ישראל ואני חסיד, ואינני מתייחס לעלבונות כאל פצעים, אלא אדרבה, כאל סוג של תרופות שבאות לכפר על עוונות, כך כתוב בצוואת צדיק אחד, מתלמידי הבעל שם טוב: "זהו כלל גדול, בקשו ענווה; שיבקש בכל פעולותיו וישתדל להיות נבזה, ויהיה זה מגמת פניו ויאמר בלבו: הלואי שיבזוני ויחרפוני כדי שאהיה נבזה ונמאס בעיני ובעיני הכל כדי שיכפר לי על עוונותי, וכאשר יתן זאת אל לבו, לא אכפת לו שיחרפוהו, ואדרבה ישמח כי זה רצונו"" (מובא בספר ארך אפיים ג, ח).

אני לא הגעתי למדרגה זו, לבקש עלבונות, אך אם הם מגיעים, אני מקבל אותם באהבה, כי אני מאמין שהכל הוא מד', ואם ד' גזר עלי, יש סיבה לדבר, ואותו אדם שהעליב אותי, אינו אלא שבט אפו של ריבונו של עולם, שכמובן אין זה משחרר אותו מאחריות, אבל אני לא צריך להפנות חציי כלפיו בחזרה. כך נהג דוד המלך, כאשר שמעי בן גרא היה מקלל ומסקל אותו, ואבישי בן צרויה רצה לעשות בו שפטים. דוד ביקש ממנו להניח לו ונימק "הניחו לו ויקלל כי אמר לו ד' " (שמואל ב' טז יא) כלומר מד' יצא הדבר (ספר החינוך מצוה רמא).

- יותר מזה, לדעתי! שמי נחמן ואני חסיד ברסלב. רבנו מסביר ששפיכות דמים של בזיונו נצרכת לאדם, בגלל הדם שחלל השמאלי של הלב, ששם מדור היצר הרע, שעדיין הוא בתוקפו, ובשביל זה באים על האדם בזיונות ושפיכות דמים ותיקן לזה שיהפוך דם לדום, שיהיה מן השומעים חרפתם ואינם משיבים ולא ידרדר אל ביזיון כבודו, וכשמקיים דום לד', אז הקב"ה מפיל לו חללים חללים, כמו שכתבו : דום לד' והתחולל לו, והוא יפיל לך חללים (עיין גיטין ז א) והיינו ולבי חלל בקרבי, היינו על ידי זה, נתמעט הדם שבחלל השמאלי, וזה בחינת זביחת היצר הרע" (לקיוטי מוהרן ו)

- ואני הקטן שמי מושיק, די לי להיות כקוני, כי כמו שכותב הרמ"ק, רבי משה קורדוברו, על "היות הקדוש ברוך הוא מלך נעלב, סובל עלבון מה שלא יכילהו רעיון", שהרי גם באותו רגע ממש שאדם חוטא נגדו יתברך, ד' ממשיך להשפיע לו חיים וכוח, והחוטא משתמש באותה חיות כדי להעליב את ריבונו. "ועל זה קוראים מלאכי השרת להקב"ה מלך עלוב". והוא מסיים שגם אנחנו צריכים לילך בדרכי ד' "הרי זו מידה שצריך האדם להתנהג בה, רצונו הסבלנות, וכן היותו נעלב אפילו למדרגה זו ועל כל זה לא יאמץ טובתו מן המקבל" (תומר דבורה, פרק ראשון).

-הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתן ואינן משיבין, עושין מאהבה ושמחין בייסורין, עליהן הכתוב אומר: ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" (יומא כג א. שבת פח, ב. גיטין לו ב)

אלקי נצור לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה ונפשי כעפר לכל תהיה

פתח לבי בתורתך... (סוף תפילת שמונה עשרה)

מאמר