שיעורי הרב שלמה אבינר

שידוך - זו מלאכה

[הרב שלמה אבינר]

שאלה: לא פעם רווקים רבים מוצאים את עצמם ממורמרים על אותם אנשים שביכולתם לשדך אך אינם מנסים אפילו לשדך, וגם על השדכנים, שאמנם מנסים לשדך אך נראה שחלקם אינם משקיעים מחשבה רבה ומנסים להתאים "כל כיפה לכל חצאית".

המציאות מראה שעסקי השידוכים בציבור ה"חרדי" מתנהלים בצורה טובה יותר מהתנהלות הציבור שלנו. נדמה שאחת הסיבות העיקריות לכך היא שהשדכנים שם מקבלים שכר הולם על פועלם, וממילא הם נמרצים ופועלים בצרוה רצינית יותר. מדוע שרבני הציבור הדת"ל לא יתקנו תקנה המחייבת לתת סכום הולם לכל שדכן, ואז אנשים רבים ינסו לשדך בצורה טובה ורצינית?

תשובה: אכן יש להקדיש מחשבה רבה לפני שמציעים שידוך כי הצעה לא לעניין גורמת עוגמת נפש ותסכול. יתר על כן, יש ללוות את בני הזוג אחרי שנפגשו כדי לעזור להם בהחלטתם לכאן או לכאן. לעיתים קרובות בני הזוג נרתעים בגלל כל מיני פרטים לא חשובים. הם שוכחים שאדם אינו מלאך, אלא יש לדון אותו על פי רובו, כדברי הרמב"ם בהלכות תשובה: רובו זכויות - צדיק. די לנו בצדיק כזה. לא פעם מחליטים להיפרד, אך אחרי שיחות ארוכות עם השדכן הם מסכימים להיפגש שוב ולבסוף מתחתנים ומקימים בית נאמן בישראל.

השדכן, בין שהוא קבוע או מזדמן, צריך עצבים של ברזל ועליו להיות מוכן לספוג ביקורת. לא פעם יש לבני הזוג בעיות אחרות לבד מההתאמה ביניהם, והם מוצאים בשדכן אוזן קשבת, לתנות בפניו את מצוקותיהם ולבקש ממנו עצה טובה ותמיכה. עמל גדול הוא לשכנע את בני הזוג לראות את הדברים בפרופורציה נכונה ולא להסתכל בזכוכית מגדלת בחסרונות קטנים. דוגמא של חסרון זניח: מעשה באדם שבא אצל רב ושאלו על עצמו: נכרי ועבד הבא על בת ישראל, מה דינו של הנולד ממנה? אמר לו רב: כשר. אמר לו אותו אדם: אם כך אתה סבור, תן לי את בתך לאשה. השיב לו: לא אתן לך. הקשה ר' שימי בר חייא על רב בעזרת פתגם עממי: הרב אומר תיאורטית שהאדם כשר אבל למעשה מסרב לתת לו את בתו כשזה בא למבחן המציאות. אמר רב: גם אם היה השואל גדול כיהושע בן נון, איני נותן לו את בתי, זה חשבון שלי. אמר לו ר' שימי בר חייא: אם אותו אדם היה כיהושע בן נון, היה מוצא שידוך בקלות, אבל הרי הרב פוסק שהוא כשר ואם הוא לא רוצה לתת לו את בתו, מי ייתן לו? מכל מקום הוא סירב. כאשר באה שאלה דומה בפני רב יהודה, הוא נתן עצה: לך התחבא, כלומר הסתר זהותך או שא אשה שנולדה כמוך. וכן רבא יעץ: גלה למקום שאין מכירים אותך (יבמות מה א, תרגום עם הרחבה).

שאלה הנשאלת: כיצד מותר לרמות אנשים ולהסתיר פגם כה חמור, האם אין כאן הונאה? תירץ בעל 'קהילות יעקב': "גבי שידוכין אשר קשה לזווגם כקריעת ים סוף וכשהצדדים מסכימים להינשא מחשב (=נחשב) אצלם שמחה גדולה ולא יסכימו להינשא לאדם סתם אלא למי שבוחרין בהם ומוצא חן בעיניהם, ומשום הכי (=כך) סתם ריעותא (=חסרון) שיש בהם לא חשיב מום לבטל קידושין אלא אם כן הוא מום גמור אשר ידוע שמחמת כן לא היו מתרצים בשום אופן" (קהילות יעקב, יבמות סימן לח).

אם כן, אבא גוי, אין זה מום גמור, אין להתחשב בזה, אך ברור לנו כמה עמל היה צריך שדכן להשקיע כדי לשכנע שאכן כך הוא. לכן ברור שיש לשלם לשדכן, בין שהוא קבוע בין שהוא מזדמן, כנהוג אצל החרדים, בין שביקשו ממנו בין שבא מיוזמתו. יש לשלם מראש כמה מאות שקלים כדי לכסות טלפונים והשקעת זמן, ואם זה מצליח, לשלם גם אלפי שקלים - ולא להצטער. כל אלה סכומים פעוטים לעומת הוצאות החתונה, ובוודאי לעומת אושר גדול של הנישואים.

באותה הזדמנות נפרסם שנפתחו שני אתרים לשדכנים. לא המועמד נרשם אלא השדכן, והוא רושם את פרטי המועמד בעילום שמו. אחר כך הוא סוקר את הרשימות באתר, מזהה את מי שמתאים למועמד שלו ומתקשר לשדכן שלו, ושניהם יחד עמלים להצלחת השידוך.