שיעורי הרב שלמה אבינר

שומרים שתיקה

[ראיין: הרב מרדכי ציון]

ש: יש ארגון "שוברים שתיקה" אשר מטרתו לפרסם מקרים בהם חיילי צה"ל פועלים בצורה לא מוסרית בפלסטינאים בשטחים, כל מיני עוולות, התעללויות, ביזה, השחתת רכוש, ירי לא חוקי. כיצד להתייחס? הרי בודאי עלינו להיות מוסריים גם כלפי ערבים?

ת: בודאי שיש להיות מוסריים, גם כאשר חייבים להילחם. הפסוק "והיה מחניך קדוש", נאמר דווקא על הצבא, על אף שהוא שייך לכל חיים, ורבי אברהם אבן עזרא מסביר שמלחמה גוררת שחיתות מכל סוג, ועלינו להישמר מאוד, ולהישאר עם קדוש גם אז.

ש: טוהר הנשק?

ת: כן הנצי"ב מזכיר שלוש פעמים שיש מאוד להיזהר לא להיגרר לאכזריות, ביחס לעיר נידחת (העמק דבר דברים יג טז-יח), מעשה פינחס (שם במדבר כה יב) ועקידת יצחק (שם בראשית כב טז-יח).

ש: אז "שוברים שתיקה" צודקים?

ת: אם היתה טענתם שיש להיות מוסרי, אז היו צודקים, אבל כאשר בודקים את כל מכלול דרכם, אז מגיעים למסקנה שטוב היו עושים לו קיימו בעצמם "שומרים שתיקה" ו"סייג לחכמה שתיקה".

ש: אם הם דוברים אמת, אז למה להשתיק אותם? כדי לתקן, יש לדעת?

ת: ודאי. אך יש לברר כמה נקודות:

א. האם העובדות שהם מציגים הן אמת?

ב. גם אם הן אמת, אולי הן ניתקו מן ההקשר?

ג. אם ההצגה הינה שלמה, שמא אלה הם מקרי יוצאי דופן הבטלים בשישים ואפילו באלף ,ולכן יש כאן הכללה לא ישרה.

ד. גם אם זו בעיה כוללת, יש לבחון אם זו הדרך לפרסם בעולם כולו, או שיש לתקן מבפנים.

ש: נדון בשאלה ראשונה. כיצד אפשר לדעת אם הם דוברים אמת? כיצד אפשר לסתור דבריהם?

ת: הפוך. עליהם חובת ההוכחה. המוציא מחברו עליו הראיה. כיון שרוב החיילים שהם מצטטים הם אנונימיים, אין שום אפשרות לחקור. כלל גדול בכל טענה, שהיא צריכה להיות פתוחה לבירור נגדי, לחקירה אדברסלית. "שמוע בין אחיכם". אין ערך להשמצה אנונימית. בכלל, ארגון המדבר בשם זכויות האדם, צריך שהתומכים בו יהיה להם אומץ לעמוד מאחורי טענותיהם ולא להתחבא מאחורי אנונימיות.

ש: זאת אומרת שיש להתייחס לכל העובדות שהם מביאים כשקר?

ת: לא. אך יש גם לבדוק את הנקודה השניה: ניתוק עובדות מן ההקשר, גם מן ההקשר הנקודתי וגם מן ההקשר הכוללני. למשל התעלמות ממערכת רחבה של טרוריסטים מתאבדים. לפעמים יש כותרת מגמתית כגון "יריתי על אמבולנס" ורק בגוף הסיפור כתוב שהיו בו מחבלים, ולצערנו אנשים מתרשמים מן הכותרת ולא בודקים את הכתוב. בכלל, יש לדעת שמלחמה הוא דבר איום ונורא, ולפעמים יש הצדקה מוסרית להרתעה, וזה נושא ארוך ומסובך שחורג מענייננו (עיין בספר של הרב "מחיל אל חיל", בפרק "מלחמה ומוסר" עמ' 132-117. "טוהר הנשק" עמ' 143-133. "תוקף הסכמים בין-לאומיים בעתות מלחמה" עמ' 166-146).

ש: אבל האם יש גם מקרים בהם אנו מתנהגים בצורה לא מוסרית?

ת: בודאי. אני בעצמי שמעתי מעדי ראיה הנאמנים . אך מה נעשה, צה"ל היא מערכת ענקית, העוסקת בעבודה כחנית, וצפוי מראש שיהיו גם מעשים בלתי מוסריים ובלתי מוצדקים נגד ערבים. ואפילו נגד אוכלוסיה אזרחית שאינה מהווה סיכון. וזה מעבר למה שמעסיק את הארגון "שוברים שתיקה", כלומר מה שקורה ביהודה ושומרון מאז האינתיפאדה השניה. אלא הבעיות האלה היו מאז קום המדינה ואפילו לפני כן בארגוני לחימה שלנו. צבא זה לא בית-כנסת או בית-מדרש בו הכל סטרילי. איך כותב מרן הרב קוק: "בכל אופן היותר רצוי שבחיי החברה, אי אפשר לה לרשות הרבים שתלקט במלקט וברהיטני (=כלים עדינים), ואי אפשר לחברה לאומית שלמה בלא עקמומיות שבלב, שעולה כאבק ומקלקלת את חלקי המכונה הכללית ומעלה עליהם חלודה" (עין איה שבת פ"ב רלא). כך הוא במדינה בכללה, וקל וחומר בצבא.

ש: זה מתן לגיטימציה לחוסר מוסריות בציבור?

ת: חלילה. זו רק קביעת עובדה, שבצבא הכולל מאות אלפי חיילים, אי אפשר לחסום לגמרי חריגות בלתי מוסריות, ובמוכן יש לטפל בהן. אי אפשר למנוע לגמרי, אך יש להעניש הנוהגים כן. לכן אם אותו ארגון אסף סך הכל כששים מקרים, אדרבה, זו תעודת יושר לחיילנו. הרי כנגד כל העובדות שהם הביאו, אפשר להביא פי עשר או פי מאה או פי אלף עובדות, איך חיילנו התנהגו בצורה מוסרית להפליא, ואף הסתכנו ואף נהרגו כדי לא לפגוע באוכלוסיה אזרחית. ידוע שדו"ח גולדסטון שהכפיש את צבאנו, חזר בו. באוניברסיטה נכתב מחקר שחיילנו מעולם לא העיזו לאנוס ערביה ואף לעשות פחות מזה ,הן במלחמה הן במאבק נגד הטרור.

ש: אשת יפת תואר?

ת: כן. כבר כתוב ב"משך חכמה" שאין דין זה נוהג בזמננו. כותב אותו מחקר הסיק שזה בגלל שאנו גזענים. הבל, זה בגלל שאנו מוסריים. כבר כתב ההומוריסט מאיר עוזיאל: "בתחרות מיס מוסריות, מדינת ישראל תמיד מגיעה בסוף הרשימה, כאשר היא היחידה מכל המדינות להתייצב בתחרות...". פעמים רבות, חיילים שאלוני תוך כדי פעולה צבאית,אם הם השתמשו בנייר בית שימוש בבית של ערבי, או בחשמל כדי למלא סלולרי (איני יודע איך היה מותר להם להחזיק סלולרי) – אם עליהם להשאיר כסף!

ש: אז יש כן מקרים לא מוסריים ולא מוצדקים?

ת: בוודאי שיש. ויש להילחם נגדם. גם במלחמה עלינו להישאר בני אדם. אבל אין לעשות הכללות. אין להתמקד על מקרי קיצון.

ש: מכאן לשאלה הרביעית: כיצד לטפל ביוצאים מן הכלל האלה?

ת: בוודאי לא על ידי הפצתם בעולם כולו. שמירת הלשון! במיוחד בעת מלחמה! זה מסוכן. הדו"ח של אותו ארגון אומץ על ידי החמאס שהשתמש בו נגדנו. וכן הוא הוצג בתקשורת האיראנית. הם נפגשו עם הבית הלבן, והוא צוטט באו"ם. הם קיימו תערוכה בשווייץ ותכננו תערוכה בגרמניה ועוד ועוד. עיין בספר חפץ חיים, שכדי להתיר לשון הרע, יש לכך הרבה תנאים. יש למצות את הדין בתוך המסגרות הפנימיות של צה"ל. הרי פעמים רבות שמענו איך חיילים, קצינים ואף קצינים גבוהים נענשו קשות בעניינים אלה.

ש: באמת למה ארגון זה פועל ככה?

ת: איני יודע. יש טוענים שמגמתם אינה הצדק והיושר אלא מאבק נגד התיישבות ביהודה ושומרון. דוגמה לכך היא הביטוי שהמתנחלים הם יודו-נאצים. אולי זאת הסיבה. אולי הסיבה היא שהם מקבלים את הכסף לפעילותם מחו"ל אז יש להם מחוייבות לדווח להם, כגון ממשלות בריטניה, ספרד והולנד, ומקרנות מדנמרק ובריטניה, וגם מארגון ערבי מרמאללה וארגון פלסטיני. יש גם שני ארגונים בחו"ל שהתנו תרומותיהם בכמות מינימלית של עדויות על בלתי מוסריות. אך אין זה משנה,ודאי אסור.

ש: ובסיכום?

ת: כביסה מכבסים בפנים.

ש: ובנימה אופטימית?

ת: עברנו דברים קשים מאלו והתגברנו. גם הפעם נתגבר ב"ה.

נלקח משאילת שלמה 427