שיעורי הרב שלמה אבינר

ש: כיצד להתייחס לפינוי 15 משפחות משכונת נתיב האבות מהישוב אלעזר?

ת: קודם כל, אין להשתמש במילה העדינה פינוי. זה הרס! חורבן! להרוס 15 בתים בגלל חריגה של כמה עשרות סנטימטר! רשעות שאין לה אח וריע באף מדינה בעולם!

ש: אז צודקים בני הנוער שמגיבים בכח? עין תחת עין!

ת: ודאי לא. לא בגלל שהם רשעים מותר לנו להיות רשעים. יש להשיב עין תחת עין: עין של אור תחת עין של חושך. בני נוער רגמו רכבים ערבים, אך כשניתנת רשות למשחית לחבל, שוב אינו מבחין, וגם רגמו יהודים ונפצעו כמה תינוקות. כמובן, אין גם הצדקה מוסרית לרגום ערבי שלא עשה לך שום דבר.

ש: ולחסום כבישים?

ת: מה אשמים הנוסעים? למה עליהם לסבול?

ש: טענה חוזרת ונשנית מפיהם של אותם בני נוער: אם נגיב בכח, סוף סוף השמאלנים בתל אביב יבינו שזה דבר בלתי נסבל לפגוע בארץ ישראל.

ת: פעם נתתי שיעור לישיבה תיכונית, ונטענה טענה זו. עניתי: מישהו כאן מכיר יהודים מתל אביב? מישהו דיבר פעם עם יהודים מתל אביב? אף אחד לא הרים אצבע. בסוף קם תלמיד ופנה לחבריו: אני מתל אביב ומודיע לכם: אינכם מכירים אנשי תל אביב. אתם חיים בסרט!

אכן האמת הפוכה. הדבר הכי יקר בעיני כל הציבור בארץ, זהו הצבא. לכן, מי שמתנגש עם הצבא, או אפילו מעליב חיילים, מאבד כל מניותיו בעיני העם היושב בציון. אין לך גול עצמי גדול מזה.

ש: אבל אולי על הממשלה זה ישפיע?

ת: להיפך. לא נעים לממשלה לפנות ישובים. זה מביא נזק אלקטורלי. אך אם אותם האנשים מצטיירים בעיני העם כפראי אדם, אז אין לממשלה מה לפחד מדעת הקהל.

ש: ואם זה לא צבא אלא משטרה?

ת: אותו דבר. גם שוטר הוא חייל. וגם חייל הוא שוטר. רק צבע המדים משתנה.

ש: הנוער היקר שלנו אינו מבין את כל הדברים הפשוטים האלה?

ת: הוא אינו אשם. הוא אידאליסט. הוא מאוהב בארץ ישראל. האשמים הוא המבוגרים מפטמים אותו אותם בהבלים, שולחים אותו למשימות מגונות, שבעקבותיהן הוא פעמים רבות מעצר ואחר כך גם סובל מאוד, ואותם מבוגרים נשארים בביתם. זה גם לא מוסרי.

ש: ומה עם עצרת מחאה?

ת: זה בודאי טוב. כמובן בתנאי שמדברים לעניין. כלומר דברים שמחזקים את האומה באהבתה אל ארץ ישראל. כמובן בתנאי שיושבים ועומדים נפרד.

ש: הבג"ץ אינו אוהב את ארץ ישראל?

ת: ודאי אוהב. אך במקרה הטוב הוא חלש. ובמקרה הלא טוב יש לו נטיה אובדנית.

ש: הוא דווקא נראה חזק...

ת: הוא חלש במובן הזה שאינו מעיז לומר כלפי העולם כולו: ארץ ישראל היא שלנו. בגלל הגלות הארוכה הפכנו לפחדנים. "והבאתי מורך בלבבם בארצות אויביהם" (ויקרא כו לו). מרן הרב קוק מסביר שזו קללת הגלות היותר נוראה. הפחד מכל "כפתור נחושת" גידל לנו נפשות דלולות, רצוצות ושבורות. הפחד דלדל את חיינו וברא לנו נשמות חלשות (מאמרי הראיה 504).

ש: ומה זאת נטיה אובדנית?

ת: לא אובדנית אישית אלא אובדנית לאומית. הם חושבים שהדמוקרטיה צריכה להתאבד כדי להוכיח את חיוניותה. פרויד טען שיש לאדם דחף Pulsion למות, טנטוס, Thanatos. כאן יש סוג של יצר מות לאומי.

ש: אבל זה לא רק הבג"ץ, זה השמאל?

ת: דווקא אנו צריכים להחזיק טובה לשמאל. לפני כמה שנים, באו לקלל ונמצאו מברכים. כלומר בזכותם נחקק חוק ההסדרה, שאם בית בנוי על אדמה זרה, לא מחריבים, אלא משלמים ומסדירים.

ש: ובסיכום?

ת: לזכור שאנו כבר לא תחת שלטון הבריטים. חזק ואמץ. הרסו 15 בתים, תמורתם אנו נבנה שם 150 בתים, 1500 בתים.

• פורסם בשאילת שלמה 550

==

==