שיעורי הרב שלמה אבינר

מטרת תפלה

ש: מה מטרת התפלה?

ת: עבודת ד' ברגש. ולעבדו בכל לבבכם (עיין הקדמת תפילת עמך א 15-7).

מידותיו יתברך

ש: איך מבקשים בתפילה שיכבושו רחמיך את כעסך? האם אין בזה חירוף וגירוף והקטנה כלפי מעלה?

ת: אכן, בלימוד, אסור לומר כן, כי זו עבודת ד' שבשכל. אבל בתפילה, הותר לנו הדבר, כי זו עבודת ד' שברגש, וכך אנו מרגישים בלב טהור (עי' הקדמת תפלת עמך).

אלהא דמאיר ענני

ש: כשרבי מאיר אמר לשומר: "אימא אלהא דמאיר ענני ומתצלת" (גמרא עבודה זרה יח, א), האם היא אמירה ותפילה דווקא לשומר או לכל אחד ואחד?

ת: נראה שזה לכולם.

[עיין שדי חמד אסיפת דינים, מערכת ארץ ישראל אות ו, שיש לומר דווקא כלשון הגמרא "אלהא דמאיר ענני" ולא "אלהא דרבי מאיר ענני". ומנהגו של הגר"ע יוסף היה לומר בסליחות את הנוסח: עננו אלהא "דמאיר", ולא אומרים עננו אלהא "דרבי מאיר" (הליכות עולם ח"ח עמ' נג. פאר הדור עמ' נח) – רשם מ"צ.]

הכל נגזר ביום הכיפורים

ש: למה להתפלל אם כבר הכל נגזר ביום הכיפורים?

ת: תפלה מועילה גם אחר גזרה. ראש השנה יז.

מחלה

ש: למה אני מתפלל ומתפלל, וד' לא מרפא אותי ממחלתי?

ת: איננו יודעים. אבל השאלה היא הפוכה: למה מיד בעבירה הראשונה אנו לא נענשים בשיתוק איברים, כדברי הרמ"ק בתומר דבורה על מי אל כמוך.

תפלה תמיד מועיל

ש: התפללתי לשידוך מסויים והוא לא התקיים. לאן הלכו כל התפילות?

ת: תפלה פועלת, אך אינה קסם, ורבונו של עולם מחליט לאן להפנותה לברכה, ולא דווקא על פי שיקולנו אנו.

[פעם נשאל הסטייפלר, האם יש להתפלל על חולה שבדרך הטבע אין כל רפואה למכתו. והשיב הסטייפלר, שתפילה עוזרת תמיד. לפעמים לענין המבוקש ולפעמים לענין אחר, פעמים שמורה עבורו התפלה לעת הדין למעלה, ולפעמים היא שמורה עבורו לגלגול אחר. כל תפלה עוזרת, ולכל תפלה יש זמן. כשהוא מתפלל עבור חולה, אמר, הריהו מכוין שהקב"ה יקח את התפלה ויעשה בה מה שטוב לחולה. אשכבתיה דרבי ח"א עמ' קנו – רשם מ"צ.]

תפילת צדיק בן צדיק או צדיק בן רשע

ש: למה "אינה דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע" (יבמות סד א. המובא ברש"י על בראשית כה כא), הרי נראה שצריך להיות הפוך, ש"במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים" (ברכות לד, ב)?

ת: תפילת צדיק בן צדיק עדיפה מתפילת צדיק בן רשע, כי בדרך כלל ילדים מורדים בהוריהם, והצדיק בן רשע נוהג כמידותיו, אך הצדיק בן צדיק מעביר על מידותיו ונעשה כמו אביו, לכן הוא עדיף.

[הט"ז (או"ח נג סק"ג) מביא את המהרש"ל הסובר שכאשר עומדים בתפילה שני אנשים השווים בכל תכונותיהם וההבדל היחיד ביניהם הוא שהאחד מיוחס והשני לא, אזי המיוחס קודם, משום מה שכתוב בגמרא במסכת יבמות ש"אינה דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע". אך הט"ז חולק עליו וסובר שמי שאינו מיוחס עדיף, שהרי נאמר "שלום שלום אמר ד' לרחוק ולקרוב ורפאתיו" (ישעיהו נז יט), קודם לרחוק ואחר כך לקרוב (על פי דברי הרא"ש).

הקשו על הט"ז, כיצד יסביר את דברי הגמרא ביבמות ש"אינה דומה תפלת צדיק בן צדיק" וכו'? תירץ התורה תמימה (בראשית שם אות יד) מי שהוא בעל מידות טובות, אע"פ שהוא צדיק בן רשע בכ"ז ראוי לבכר אותו על פני צדיק בן צדיק שאין בו מידות טובות. ונראה ראיה לזה ממסכת תענית (כה ב): "מעשה בר' אליעזר שירד לפני התיבה ואמר עשרים וארבע ברכות ולא נענה, ירד רבי עקיבא אחריו ואמר 'אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה אבינו מלכנו למענך רחם עלינו' וירדו גשמים. הוו מרנני רבנן יצתה בת קול ואמרה 'לא מפני שזה גדול מזה אלא שזה מעביר על מדותיו וזה אינו מעביר על מדותיו'". והנה ידוע הוא דר"ע היה בן גרים, וא"כ היה ר"א לגביה בערך צדיק בן צדיק ובכ"ז נענה ר"ע מפני המדה טובה שהיתה בו יתרה על ר"א (עיין פירוש חכמת מנוח על הגמרא הזאת, שדן בכוונת 'מעביר על מידותיו': "שמעתי כי בספר בית אלהים מקשה אם כן מטעם שמעביר על מדותיו גדול ממנו ולמה אמר לא שזה גדול מזה? ומתרץ שכל המצות שעשה ר"ע עשה ר"א כמוהו אלא שר"א היה בטבע ובתאוה מוכן לעשות צדקה ולא הצטער על עשיית המצות ועשה כפי מדותיו אבל ר"ע בטבעו ובתאוותו היה נוטה שלא לעשות המצות והוא כבש את יצרו ועשה על כרחו ונצטער במה שעשה הפך ממדותיו [המוחלטים מאביו], ולכך נקרא מעביר על מדותיו, עכ"ל. וי"ל שר"א קיים כל התורה כולה כמו ר"ע אלא שר"ע הורגל לעשות כמה דברים לפנים משורת הדין עם שאיננו חובה ולא מנהג מ"מ לעשותן יתרה עשה, ולכך נקרא העביר על מדותיו, לשון העברה ולשון מפעיל. כלומר שהמדה היא פחותה ממה שעשה הוא דרך משל כמודד ומוסיף על מדת הארץ או מדת הלח והיבש, ואמר לא שזה גדול מזה מצד שזה קיים כל התורה וזה לא קיים הכל אלא כל אחד קיים הכל אלא שזה מעביר כו' ר"ל שזה עשה יותר ממה שנצטווה").

ותירץ הג"ר יצחק זלברשטיין בס' עלינו לשבח (בראשית עמ' שלא) ש'אינה דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע' זה רק כשמתפלל על צרכי עצמו, משום שזכותו של האדם אינה מועילה לו בעולם הזה, רק זכות אבותיו. אך המתפלל בעד אחרים ועל אחת כמה וכמה בעד הכלל כולו, אזי מי שהוא צדיק בן רשע כוחו גדול יותר, שהרי הניח מעשי אבותיו הרעים ואחז מעשי הצדיקים, והכל בכוחות עצמו – רשם מ"צ.]

תפילת מגמגם

ש: האם יש ערך לתפילת אדם שמגמגם או אינו מצליח לבטא נכון את האותיות?

ת: בודאי. עיין ספר חסידים יח (ועיין מגילה כד ב. שי כהן של הג"ר שאר ישוב כהן א).

תפילה שלא מתמלאה

ש: למה אני מתפלל וד' אינו ממלא תפילתי?

ת: לא מתפללים כמי שדורש דבר המגיע לו, אלא כמו עני שמתחנן. תפילה לדוד הטה ד' אזנך ענני כי עני ואביון אני. שו"ע או"ח צג ג (מ"ב שם ח. ביה"ל ד"ה יתפלל. כה"ח שם – מ"צ).