שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

רק היום

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־15:55, 16 בפברואר 2016 מאת Maale (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן " == רק היום == [הרב שלמה אבינר] '''שאלה:''' לעיתים קרובות אני מיואש. אני באמת משתדל ומתאמץ לתק...")

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

רק היום

[הרב שלמה אבינר]


שאלה: לעיתים קרובות אני מיואש. אני באמת משתדל ומתאמץ לתקן את מידותי ומעשי אך איני מצליח. אני מסתכל על עברי, חושכות עיני. אני מסתכל על עתידי - אם אני כן עם עצמי, אם אני מציאותי, אני לא רואה תקווה. כל כך הרבה פעמים קמתי ולמחרת נפלתי. היום אני בסדר, אך לא נראה לי שאעמוד בזה. לכן בשביל מה להתאמץ היום?


תשובה: ענית בעצמך: "היום". ריבונו של עולם אינו תובע ממך שתתקן את כל עתידך אלא רק היום. "היום אם בקולו תשמעו". היום. רק היום. יש שיטה לעזור למתמכרים, לא לתבוע מהם תיקון הכל, אלא רק היום. ומחר - נדון שוב.

מרן הרב קוק מסביר לנו זאת (מדבר שור). חכמים אמרו: "שוב יום אחד לפני מיתתך" (אבות ב י). וכששאלו תלמידיו את רבי אליעזר: מי יודע איזה יום ימות - אמר: "וכל שכן ישוב היום שמא ימות למחר" (שתב קנג א). אם כן יגידו בפשטות: ישוב אדם בתשובה כל יום? אלא שזו לא אותה תשובה. אם אדם מתעתד לחיים ארוכים, אז צריך הוא לתכנן את ההווה לגבי העתיד כדי שלא ייכשל שוב. כתוצאה מכך, הוא ירגיש על כתפיו עול גדול, ויתייאש מלעשות תשובה, כי מי יודע אילו ניסיונות מחכים לו.

לכן אנו אומרים לו: תתכונן רק ליום אחד. "ויום אחד יהיה קל לו לעמוד נגד יצרו בניסיונות אפילו אם הורגל ברע חס ושלום, ואחר כך יתחזק עוד יום אחד, עד שתשוב להרגל אצלו ההליכה בדרך הטובה" (מדבר שור פח-פט).

זה סוד הריכוז. אל תתפזר. התרכז במעשה של עכשיו וביום של עכשיו (עיין מוסר אביך ב ב, בכל דרכיך דעהו).

אך קח בחשבון שייתכן שתצטרך להילחם כל חייך על אותן המטרות. גם צה"ל נלחם במסירות נפש נגד האויבים מאז קום המדינה ועדיין יש אויבים. אך הוא ממלא תפקידו וראוי לכל הערכה. ספר התניא נכתב עבור ה"בינוני" שכל ימיו נלחם נגד אותו יצר הרע, וב"ה מנצחו במעשה, דיבור ומחשבה.

יש אגדה יוונית עתיקה על עונש מתַסכל: למלא לנצח מים בחבית מחוררת המתרוקנת במקביל. אך להבדיל, חכמים הביאו משל זה על אדם הלומד ושוכח, בדומה לממלא את החבית החרורה, שלא ידאג שהרי הוא מקבל שכר על כל דלי מים שהוא שופך.

או במילים אחרות: "לפום צערא אגרא". ריבונו של עולם אינו הישגי, אינו דן את האדם על פי התוצאות אלא על פי המאמץ, על פי מיצוי כוחות הנפש.

לאנשים שונים עלי אדמות אין אותם תנאי התחלה ותנאי מאבק. לכן אין דנים על פי ההישג אלא על פי המאבק. ושמא תאמר : אני מרבה והוא ממעיט - אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים" (ברכות יז א).

כתב מרן הרב קוק (שמונה קבצים ח לו): "אל ייפול לבבנו בקרבנו, אם אחרי עמל שנים רבות הננו מוצאים את עצמנו עומדים בראשית הדרישה של אותם התכנים שכל כך עסקנו בהם וסיבבנו את מרכזם" (התעסקנו מסביב), "וביחס המוסר ונטיית הטבע" (דברים יסודיים של מידות טובות); "הננו עומדים לפעמים על אותו המעמד הזעיר" (נשארנו קטנים) "עד שאנו צריכים ליישר את עקמומיותנו בכל אותו הזירוז שבראשית מצעדנו על הככר המוסרי" (אנו זקוקים לכל אורך חיינו לאותו מאמץ כדי להתגבר על בעיות מוסריות פשוטות, כלומר אנו דורכים במקום).

"אחרי כל אלה, יודעים אנו שלא לשווא היה עמלנו, ועושר גדול עשה רוחנו בעמלו" (הרווחנו בעצם המאבק), "וההחשכה הבאה לנו אחרי מהלכים ארוכים ורבים" (העובדה המתסכלת שאחרי כל כך הרבה עבודה אנו עדיין שרויים בחושך), "איננה באה כי אם להורות לנו דרך חיים סלולה" (עובדה זו באה ללמדנו מה רצון ד' לגבינו), "שנהיה תמיד, גם עד זקנה ושיבה, עומדים חמושים בכוחותינו הרוחניים, לעבוד ולשאת" (שכל חיינו נעמול ונעמול, כאותם תלמידי חכמים שאין להם מנוחה. סוף מסכת ברכות), "ולא נאמר בשום פעם כי כבר מלאנו את החק" (אין לנו מכסה שעלינו למלא: 'בקבלנות, גומרים והולכים').

"כי לא להגיע לאיזה מידה ידועה היא מטרתנו הכללית" (ד' לא הציב לנו איזו נקודת סיום), "כי אם להתעלות, וללכת תמיד הלוך ועלה. וכאשר תבא איזה עצלה לבהלנו, ולהרפות ידנו מעבודה (יצר העצלנות יתקוף), "באה מיד האפלה הקודרת, ושמה את כל העמל העבר כאילו לא נשא לנו פרי, וכאילו הננו עומדים במצבי העוני והדכדוך כבראשית ימי התחלת עבודתנו" (בתור תרופה מונעת למכה, באה ההרגשה הקודרת שאנו דורכים במקום, לא כדי לייאשנו חלילה, אלא להעמידנו על תפקידנו ולהזכירנו שעלינו להילחם תדיר), "למען נדע כי לא לרכוש סכומים ידועים בנכסים הרוחניים נקראנו כי אם להרבות פעלים ולעבוד".

"אשרי איש ירא את ד' במצוותיו חפץ מאד, במצוותיו ולא בשכר מצוותיו. ואחר אשר נקבל בחפץ לב גם את המעבר המחשיך, יגיהו לנו אורים חדשים גם ישנים, ד' אורי וישעי ממי אירא" (שמונה קבצים ח לו).