שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה אחרונה מ־10:11, 19 ביולי 2016

רפואה משלימה

[הרב שלמה אבינר]

שאלה: האם מותר להיעזר בשיטות פרא-רפואיות שונות, בלתי מקובלות, כגון אקופונקטורה (מחטים), אקופרסורה (נקודות לחץ), רפלקסולוגיה (טיפול באמצעות כף הרגל), אירידיולוגיה (אבחון דרך הסתכלות בעין), הומיאופתיה (שימוש בתמיסה מהולה עם ריכוז אפסי) וכדומה? ומה דין שימוש באנרגיות?

תשובה: מבחינה הלכתית יש להשתמש רק ברפואה מקובלת ומוסכמת אצל רופאי אותה תקופה. אנו סומכים על הרופאים ועל הרפואה. אין זאת אומרת שלא תיתכן טעות, הרי הרפואה משתנה מדור לדור. מרן הרב קוק מוכיח שמבחינה הלכתית הרפואה אינה ודאית אלא בגדר ספק (שו"ת דעת כהן סי' קמ), ובכל זאת התורה צוותה ללכת אל הרופאים, כמו שכתוב "ורפא ירפא" - מכאן שניתנה רשות לרופא לרפא.

לכאורה, האין זה מובן מאליו שמותר לרופא לרפא, להציל אנשים ולהקל על סבלם? לא. הרמב"ן מסביר (ספר תורת-האדם, שער הסכנה) כי יש חשש להזיק לחולה. כיוון שכן, יש צורך ברשות מריבונו של עולם, והחכמה תעז לחכם - אך בתנאי שהרופא בקיא ומומחה.

אין לילך אחרי כל שיטה שבדה אדם מלבו, אלא הכל חייב להיחקר בדרכים מדעיות, בעזרת ניסויים ותצפיות, ולא בדרך של אנקדוטות, של סיפורים על פלוני שהתרפא בטיפול מסוים. אין זה מהווה שום הוכחה, כי יתכן שיש סיבה אחרת להחלמתו. הרי קיימים הרבה מקרים של רפואה עצמונית, ספונטנית. גם יתכן שהטיפול המקובל שהאדם עשה לפני כן, לפני שעבר לטיפול בלתי מקובל, הוא שהועיל.

אלו עניינים חמורים מכדי שהאדם יתהלך בהם על פי מראה עיניו ומשמע אוזניו. יש צורך בתצפיות מדוקדקות ובהשוואות סטטיסטיות בין קבוצות גדולות, כולל מתן תרופות שלא מדעת וגם תרופות דמה, כדי לנטרל תופעות פסיכוסומטיות.

הרפואה שנחקרה ונבדקה בעזרת כל הכלים המדעיים שבתקופה, היא היא הרפואה המקובלת והמוסכמת.

המדע אינו מואס בשום דבר, וגם כל רפואת-סבתא נחקרת. לא המקור קובע, אולי זהו דבר שהניסיון מוכיחו והא נמסר מפה לאוזן. המדע אינו דוחה שום דבר על הסף, אך אינו מקבל שום דבר בלי הוכחה. כיוון שאיש מוזר בשם מישל דה נוטר דם, המכונה נוסטרדמוס, טען בימי הביניים שגילה תרופה נגד דֶבֶר, ישבו חוקרי מכון פסטר בפריס והחלו לבדוק את הנושא בדלתיים סגורות.

לכן הרפואה החלופית-אלטרנטיבית, אינה קיימת על-פי ההלכה' אלא יש לכנותה רפואה משלימה. לא בִּמקום אלא בנוסף. או שמדובר בעניין של איכות חיים, בו אין חשש נפשות. אם אדם מצונן ינסה רפואה בלתי מקובלת ללא הצלחה, אין בכך אסון. אכן על רוב הטיפולים המשלימים נאמר: אם לא יועיל לא יזיק, מלבד נזק כספי, אך זהו חשבון אחר. רק במקרה של מחלה רצינית, עלול להיגרם נזק עקב הזנחת הטיפול הרגיל ודרכי האבחון הרגילים.

על כן, שמה ייקרא "רפואה משלימה", כלומר, בנוסף לטיפול המוסכם, או במקומו רק במקרה שאין בו נגיעה של פיקוח נפש, אלא לאיכות חיים. אמנם זהו גם תפקיד הרפואה להילחם נגד הסבל, אך בזה אין סיכון על פי רוב. לכן כל אחד רשאי לנהוג כחכמתו, אפילו בגישה רפואית שהיא חסרת הוכחות ליעילותה.

סיפורים בודדים על פלוני או אלמוני שנתרפא בדרך זו אינם מוכיחים כלום. מעשה ביהודי ששאל את רבי עקיבא: אני יודע שעבודה זרה היא הבל, אך לא אמנע מלשאול: אדם מפורק לגמרי מבחינה גופנית נכנס לבית עבודה זרה, מקבל כל מיני טיפולים, ויוצא משם בריא; זאת עובדה שאי אפשר להכחיש! אמר לו הרב: משל לאדם נאמן שהיו מפקידים אצלו כסף ללא עדים, מלבד אדם אחד שלא סמך עליו ותמיד הביא עדים. ויהי היום ואותו מפקיד חשדן שכח להביא עדים. אמרה אשתו של בעל הבנק: אל תחזיר לו את כספו! השיב לאשתו: באמת כך מגיע לו, אך לא בגלל ששוטה זה עושה שלא כהוגן, אנו נאבד את נאמנותנו. כך, כאשר ריבונו של עולם שולח מחלה לאדם, נקבע מתי המחלה תסתלק, על-פי טיב המחלה, המצב הגופני וחשבונות רוחניים. הנה הגיע היום שהמחלה צריכה להסתלק, ובדיוק אז, החולה פונה לרופא אליל. לכן המחלה "מתלבטת": אם אצא עתה, יתלו את הריפוי באותו רופא אליל, - שמא אשאר? אך היא מחליטה: לא בגלל שוטה זה אאבד את נאמנותי. ובלב כבד המחלה יוצאת כמו שכתוב: "חליים רעים ונאמנים" (דברים כח נט) - נאמנים בשליחותם (ע"ז נה א). וכך כותב רב האי גאון ביחס לאנשים הפונים אל מכשפים ומתרפאים (אוצר הגאונים חגיגה יד). הם לא נרפאו בזכות המכשף, אלא הגיע היום שהמחלה תמה.

ד' ברא את האדם בחכמה, והרבה מחלות נרפאות מעצמן. לפעמים ההבדל בין טיפול מועיל לבין טיפול חסר ערך הוא עשרה אחוז, וזהו הבדל שאי-אפשר לבחון בלי כלים סטטיסטיים. זאת ועוד, את סיפורי הצלחת הרפואה הבלתי מוסכמת מפרסמים בחצוצרות ואת סיפורי הכשלונות אין מספרים. לעומת זאת, את כשלונות הרפואה הרגילה מדגישים ואת ההצלחות שוכחים.

אחת השיטות הבלתי-מוסכמות הנפוצה מאוד היא הומיאופתיה - טיפול בתמיסה שנמהלה עשרות פעמים. מבחינה מדעית אין לכך כל הסבר מתקבל על הדעת שהרי החומר הנותר הוא אפסי וליתר דיוק - לא קיים כלל. שעתה הגדולה של ההומיאופתיה היתה לפני מאה וחמישים שנה בלונדון, בפרוץ מגפת הכולרה. בבתי חולים הומיאופתיים היתה תמותה של שמונה-עשר אחוז ובבתי חולים רגילים - חמישים אחוז. אלא שההסבר לכך הוא שבבתי חולים רגילים השתמשו בהקזת דם ובהקאות מה שלא הועיל מאומה ואדרבא, הוסיף נזק. אלא שבימינו בבתי חולים הומיאופתיים התמותה נשארה שמונה-עשר אחוז ובבתי חולים רגילים היא קרובה לאפס. נמצאת למד - שגם במחקרים מדעיים יש להיזהר מליקויים מתודולוגיים.

ועל ריפוי באנרגיה, בע"ה בשבוע הבא.

יהי רצון שד' ישלח רפואה שלמה לכל חולי עמו ישראל.