שיעורי הרב שלמה אבינר

[הרב שלמה אבינר]

שאלה: בגיליון הקודם התברר שרפואה בלתי מקובלת ומוסכמת, תיקרא רפואה משלימה ולא רפואה חלופית. עתה נשאלת השאלה האם מותר להשתמש בשיטות פרא-רפואיות שונות אלטרנטיביות מיסטיות למחצה, כגון רייקי והילינג, הבנויות על אנרגיות, פתיחת מרכזי אנרגיה, ספיגת אנרגיה, שחרור אנרגיה וכדומה.

האם זוהי עבודה זרה, כישוף, או "דרכי האמורי"?

תשובה:

א. ברור שאין זו עבודה זרה. אף אחד אינו עובד שם לאל זר או מאמין באל זר. לאנרגיות האלו יש פירוש חילוני. נכון שכל הטכניקות הרפואיות האלה, מוצאן מעמים עתיקים מהמזרח הרחוק, והן היו מעורבבות בעבודה זרה. אבל, באותה תקופה כל המדע היה מעורב בעבודה זרה אצל אומות העולם. דת, מדע, פילוסופיה, היוו בליל אחד. כל הרפואה העתיקה אצל הגויים היתה מעורבת בעבודה זרה, האם משום כך נצטרך לפסול את כל הרכוש הרפואי העתיק?! אלא שהדברים עברו חילון, נוקו מעבודה זרה וקיבלו פירוש של חול. האנרגיות האלה אינן נתפסות יותר כאֶלים, אף אחד אינו עובד לאלים. לדידם, זו סתם אנרגיה, בדומה לאנרגיה אלקטרומגנטית או גרביטציונית.

יודעים אנו שדתות המזרח הרחוק מבוססת על אנרגיה אלוהית הממלאה את כל היקום ויש לסופגה. זו עבודה זרה ממש. במקום ריבונו של עולם יש - אנרגיה, מעורפלת דיפוזית המקיפה את כל היש וחודרת בכל דבר. זו עבודה זרה באופן מוחלט. אך כאמור, אנרגיה זו עברה חילון, תורגמה למושגים של חול. מי שעוסק ברייקי אינו עוסק בעבודה זרה, ואינו מתכוון לעבודה זרה.

ב. האם זהו כישוף? איך נגדיר כישוף? לכאורה תופעה על-טבעית. אך שמא היא טבעית, אך אינך יודע להסבירה. הגאון רבי יעקב עטלינגר נשאל בדבר היפנוזה שנראית כמו כישוף: בעזרת תנועות ואמירת מילים נעשה המטופל משועבד למטפל. כותב בעל "ערוך לנר": אמנם שאלתי מלומדים באוניברסיטה ולא ידעו לתת הסבר מדעי, אך לא כל דבר חסר הסבר מדעי הנו בהכרח כישוף. הוא מכריע שאין כאן כישוף ומתיר את הדבר (שו"ת בניין ציון סז).

כישוף הנו שימוש בכוחות הטומאה. אין כאן מקום להיכנס לדיון אם כישוף מותר במקרה של פיקוח נפש. מחלוקת זו מובאת בשולחן ערוך ומפרשיו. יש אומרים שכישוף קשור לעבודה זרה וצריך לברוח ממנו בכל מצב (שו"ע יו"ד קעט). אמנם אמרנו שבמקרה של פיקוח נפש צריך להשתמש אך ורק ברפואה רגילה מוסכמת. רפואה לא מוסכמת מותרת רק בתור תוספת, לכן היה מקום לדון אם כישוף מותר. אך כל השיטות האלו אינן כישוף, ואף אחד העסוק בזה אינו מכשף.

ג. אך יש כאן עבירה של "דרכי האמורי", כלומר, אמונות טפלות. הגדר של "דרכי האמורי" הוא כל מיני דרכים ללא מבוא שכלי או נסיוני. אין הוכחה תיאורטית וגם הניסיון לא אישר. "דרכי האמורי" אסורים איסור תורה משום "חוקות הגויים".

אלא שיש יוצא מן הכלל. אומרים חז"ל: "דרכי האמורי" מותרים לצורך רפואי (שבת סז א. שו"ע או"ח שא כז). אם אנשים עושים זאת לצורך רפואי, מאמינים שיש בזה תועלת רפואית, מצטטים מקרים שזה עזר לטענתם - אף-על-פי שאין הוכחה מדעית ראויה לשמה, בכל זאת מותר הדבר.

אמנם רש"י מחמיר שצריך שיהיה ניכר מעצם הטיפול שזה רפואי, אך להלכה אם זה לצורך רפואי ואנשים מספרים שזה מועיל, די בכך כדי להתיר (עיין משנה ברורה שם ס"ק קה). רבותינו לא חסמו לגמרי את השער, כיון שהאדם מאמין בזה וכמובן חייו יקרים לו מאוד.

יש על כך שלוש תשובות ארוכות של הרשב"א, (רבי שלמה בן אדרת, והוא מתבסס על דברי הרמב"ן (שו"ת הרשב"א קסו. תיג. תתכה). ולמעלה בקודש משנה במסכת שבת: "יוצאין בביצת החרגול ובשן שועל ובמסמר מן הצלוב" (שבת שם). וכי אלו באמת מרפאים?! אך אנשים מאמינים בזה ומצטטים סיפורים על ריפוי מופלא - לכן מותר.

לכן כל השיטות האלה המיסטיות למחצה, אינן באות במקום הטיפול המקובל, אלא כמשלימות, או במקרה שאין בו פיקוח נפש - הנן מותרות, על אף היותן "דרכי האמורי", על אף שלא נחקרו ולא הוכחו כמועילות. אמנם הן אמונות תפלות של הבל ותוהו, אך כיוון שהן לרפואה, לא נאסר הדבר.

תמיד יותר טוב לילך לרופאים רגילים, אשר שיטותיהם נחקרו. גם ברפואה הרגילה יש טעויות ושינויים. כמו בכל מדע, היא בודקת את עצמה בלי הרף.

ועוד יותר טוב להיות בריאים ולא להיזקק לא לאלה ולא לאלה.

רפאנו ד' ונרפא.