שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

רוח גוש קטיף

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

רוח גוש קטיף

[הרב שלמה אבינר]


ביום החורבן, תשעה באב, אמר לי רכז הביטחון של הגוש, עמי שקד: "עד עכשיו הגוש היה חומר, מעתה הוא יהיה רוח". אמרתי לעצמי: "אני רואה אותו, אני רואה נצח".

מובן מאליו שאין זה מבטל את החורבן הנורא. הרי יש לנו מצות יישוב הארץ ולא רק מצות יישוב הרוח. מצוות ד' צריכות להתקיים בתחתיות ארץ וכל שכן מצוות ארץ ישראל. אבל גם כאשר נפל החומר, נותרה הרוח, אשר כינוה "רוח גוש קטיף".

אכן אנשים יצאו בראש זקוף. אחד מהם אפילו אמר: "לפני צאתי אני עושה סעודת הודיה על כל השנים הטובות שחייתי".

למה הדבר דומה? לחורבן ביתר, שהיה חורבן נורא (גיטין נז). כל מרד בר כוכבא ירד לטמיון בתשעה באב נוסף (רמב"ם תעניות ה ג). ובכל זאת לאחר זמן, חכמינו זכרונם לברכה תיקנו ברכה מיוחדת בברכת המזון כאשר הרוגי ביתר ניתנו לקבורה: "הטוב והמיטיב". הטוב - שלא הסריחו, והמטיב - שניתנו לקבורה (ברכות מח).

אכן הרוח אינה מסריחה. יש אומרים שבר כוכבא טעה, אבל לא כן סובר מרן הרב קוק. בר כוכבא צדק! אמנם הוא נכשל במאבק אבל רוח המאבק נשארה לנצח ובזכותה יילחמו בעתיד וינצחו במלחמת השחרור (מאמרי הראיה 202 - 203).

אנשי הגוש לא הסריחו. הם 'ניתנו לקבורה' ויקומו לתחייה. הם עוררו את הלאומיות הישראלית בדבקותם בארץ ובאמונתם הגדולה.

איש מהם לא רץ לקבל פיצויים ולא עזב כדי לקבלם. כולם אמרו: זה מקומנו, זו מצוותנו, ואנו לא הולכים לשום מקום.

רק בלית ברירה התחילו לארוז. יש שהתחילו מאוחר, יש שהתחילו מאוחר עוד יותר, יש שלא ארזו כלל. כולם פעלו מאה אחוז, כל אחד בדרכו. ויש שהחמירו עוד יותר. הצד השווה שבהם: לשם שמים! וזה נשאר לנצח! אותה אמונה בד', אותה מסירות ואותה גבורה, הן נשארות לנצח! מה שהוביל במאבק זו התורה, הרוח והאמונה. אנשי תורה רוח ואמונה, ובראשם תלמידי חכמים.

היישובים נחרבו, אך כוח האמונה לא נחרב. לא נפל ממנו צרור ארצה. הצד החומרי נפל. כולם בזו לפיצויים - וקיבלו אותם רק למען יוכלו לבנות שוב במקום אחר.

לא קל לחיות בתנאֵי אי ודאות, כאשר אין יודעים מה יהיה מחר. לשם כך צריך אמונה גדולה.

אך צריך ענווה. נסתרות דרכי ד'. אנו יכולים להכין סעודה גדולה וד' יטאטא אותה לים. וכן בכיוון השני: אני מחצתי ואני ארפא.

אנשי גוש קטיף עשו את שלהם, את חובתם והרבה מעבר לחובתם, במשך עשרות שנות בניין וגם בשנת החורבן. וריבונו של עולם עשה את שלו, בין שאנו מבינים ובין שאיננו מבינים.

גם אברהם אבינו כאשר הגיע לארץ, היה בה רעב, וכן את יצחק אבינו גירשו מגרר.

ובמלחמת השחרור, כאשר נפלו הרבה קצינים וחיילים, אמרו חברי ההגנה: "אנחנו מוכרחים להמשיך להילחם. אם ניתן לצער לנצח, לא נוכל להילחם".

אנו נמשיך להילחם בגבורה, בשמחה ובאמונה, והאמת תורה דרכה.