שיעורי הרב שלמה אבינר

רוחניות בגרוש

[הרב שלמה אבינר]

לכל אדם עלי אדמות, בין יהודי בין גוי, יש צימאון רוחני. הסיבה לכך היא שלבד מן הנפש הבהמית השואפת לדברים חומריים שונים, מותרים או אסורים, יש לו גם נפש אלהית, נשמה, צלם אלהים, השואפת לרוחני, כמו שכתוב בספר קהלת על הפסוק: "והנפש לא תימלא". משל לבת מלך שהתחתנה עם עירוני והוא נותן לה כל טוב, אך אין זה ממלא אותה, כי היא בת מלך המתגעגעת לארמון המלוכה. כך הנשמה היא בת אש שמימית ובפחות מרוחניות אין לה מנוחה.

אכן האדם מתנדנד בין חומריות לרוחניות ולעתים נקרע ביניהן, והוא מחפש בכיליון נפש פתרון יציב בין שתי נטיות אלו. אחד הפתרונות הוא 'רוחניות בגרוש', שאינה תובעת רבות מן האדם, ונותנת לנפש הברברית להתפשט ללא מעצור. אותה רוחניות חוויתית זולה לובשת צורה ופושטת צורה, אך אחת היא בכל צורותיה.

האופנה האחרונה של אותה רוחניות בגרוש היא 'העידן החדש', ניו אייג', שהופיע לפני חמישים שנה ברחבי העולם המערבי, כולל ארצנו הקדושה.

העידן החדש בעצמו אינו אחיד, אלא מופיע בצורות שונות ומתחלפות, והצד השווה שבהן הוא בליל תורות ואמונות פסֵידו מדעיות, מין אסופה של דתות ישנות וחדשות, מין דת המתהווה, שילוב של דתות אליליות, מיסטיקה ופילוסופיה, האוהבת לחבור עם העולם האלטרנטיבי: דת אלטרנטיבית, ריפוי אלטרנטיבי, מדע אלטרנטיבי.

העידן החדש מחבב מדיטציה, תקשור רוחני, אנרגיות, רפואה הוליסטית, ישויות, מלאכים, רוחות ושדים, גם חייזרים, שילוב מדע כגון בעזרת פירושים רוחניים בדויים של תורת הקוונטים, קשר מיסטי בין כל הדתות, הקשבה לתחושות ואינטואיציות, מתן ביטוי לפוטנציאל הנפשי האישי, אך היסוד המרכזי הוא תמיד דתות של המזרח הרחוק.

כל הבליל הזה של "רוחניות אישית לפי בקשתך", הוא תוצאה של הפוסט-מודרניזם המוחק את כל ערכי החיים וגורם לאבדן משמעות החיים. כיוון שאין אמת ואין אידיאל, רוצים למלא את החלל הריק בעזרת מסטיות וחצי דעת המבטיחה אושר, מה שיוצר כר נרחב לצמיחת שרלטנות דתית.

כך הרוחניות מצטרפת לתרבות הצריכה הנפוצה במערב. כשם שבקניון מציעים לקונה מגוון רחב של מוצרים להנאתו, כך מציעים לו מבחר חוויות רוחניות על פי טעמו האישי.

אך אנו תלמידי אברהם אבינו ומשה רבנו אומרים שרוחניות היא עבודת ד'. וכבר הקשו חכמינו: כיצד יגיע אדם לדבקות בד', כמו שכתוב 'ולדבקה בו', והלוא אש אוכלה הוא? והשיבו: הידבק במידותיו, מה הוא נקרא רחום, אף אתה היה רחום, מה הוא נקרא חנון, אף אתה היה חנון.

חסידי העידן החדש היהודי-דתי מאוכזבים מדברי חז"ל אלה, הם אינם מחפשים מידות טובות, אלא חוויה של התחברות אל ד', ואף אומרים שדברי חז"ל אלה הנם דרשה ולא פשט הפסוק. אך הם טועים. אמנם בעניינים גשמיים דבקות מושגת על ידי קרבת מקום, כגון הדבקת שני ניירות יחד. אבל בעניינים רוחניים דבקות היא הידמות. הדומים דבקים יחד. המליצות של העידן החדש כגון 'לגעת באור', 'להתחבר אל האלהים', הן מלבבות מאד, אך הן הזיה. זה כן הפשט של הפסוק: להיות רחום, לא להיות אגואיסט. זו התרוממות הגדולה אל ריבונו של עולם.

אבל חסיד העידן החדש, במיוחד בעשרים השנים האחרונות, מרוכז מאוד בעצמו, במין נרקיסיזם רוחני, בו האדם מוצא את כל משאת נפשו בתוך עצמו. לפני כחמישים שנה, העידן החדש עסק בעיקר בשלום ואהבה, רצון טוב עולמי, אורה ושלווה. אבל החלק השני של העידן החדש מתרכז בפיתוח האישי, בהכרת עצמו, בהוצאה לפועל של כשרונות האדם, באיכות חייו ובקיום שאיפותיו, במגע עם הניצוץ האלהי שבו, כדי להגשים את חייו עלי אדמות, ועוד ועוד.

כמובן, ריבונו של עולם אינו שולל את האהבה העצמית, הרי הוא ציווה "ואהבת לרעך כמוך", ואם כך גם האדם עצמו בכלל האהבה. אך דתיות של אהבה עצמית אינה לשמה. חסידי העידן החדש קובלים: אם האדם רק יעבוד את ד' על פי אמות מידה של תורה, הוא יאבד את אושרו ואת סיפוקו הפנימי. כמובן, אין זה נכון. לא לשווא לימדנו רבי מאיר בתחילת פרק קניין תורה, שהעוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה ויש שם רשימה ארוכה. הוא אינו דל וחדל, אלא מלא חיים. אך המגמה שלו עלי אדמות היא לעבוד את ד'.

המובן הזה של עבודת ד' חסר בעידן החדש. ריבונו של עולם לא נתפס כמישהו שעומד מולנו, אלא יותר ככוח חיים הממלא את היקום, ים של אחדות, רוח אין סופית, זרם ראשוני, יסוד אוניברסאלי, מהות אחדותית, אנרגיה קוסמית. חזרנו לפנתיאיזם שמזהה את העולם עם ריבונו של עולם והוא סוג אלילות מהחמורים ביותר. לפיו, ריבונו של עולם אינו מכיר אותי, אינו רואה אותי, אינו מצווה אותי, אינו שופט אותי, אינו מעניש או מתגמל אותי. הוא אנרגיה כללית, שאני סופג ממנה ככל שאני נפתח אליה, ומה שמעניין אותי הוא האל שבתוכי. האל הממלא עולם ומתוך כך - הנמצא בי. אין זה אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא. גם אינו אדון או מלך, אלא אנרגיה הניתנת לחלוקה לכל דורש.

האל הפך למוצר צריכה – התואם את הפגאניות הקדומה. בדומה לקניון המוזכר לעיל שיש בו מוצרים רבים מכל סוג לבחירת הלקוח לפי טעמו ולפי כיסו, כך העידן החדש מציע מגוון של רוחניות מכל סוג ומכל זן, במחיר מבצע ובחצי חינם, ואפילו לגמרי בחינם, ללא השקעה ומאמץ. העיקר הוא החוויה. לא לשם הוויה אלא לשם חוויה.

לכן לקוקטייל הרוחני הזה יש גיוון עצום בנוי לפי מודל גמיש: תיעול ומידע ממקורות עליונים, ריפוי וגדילה אישית, פסֵידו מדע ופסֵידו רפואה, ניאו פגאניות ומיסטיקות שונות, שלווה והרמוניה, שלום ואהבה, הגשמה עצמית ואינדיבידואליזם, צריכת מוצרי פשטות שהם, יחד עם זה, יקרים מאוד, מה שמכונה בורגו-בוהמיות. בשוק הפתוח לרוחניות פוסט-מודרנית תמצא כמעט הכול כדי לרוות את התשוקה הרוחנית. אפילו, סגנון של סיפורים וסרטים כגון מלחמת הכוכבים והארי פוטר, כאשר אלו מנצלים אנרגיות הטוב ואלו אנרגיות הרע שבעולם. זהו כמובן עולם אליטיסטי שבו מנצחים רק אלו שזוכים לאותו אור או לאותו חושך. זהו עולם סגור בעצמו, בלי ריבונו של עולם.

אנו מבינים את אכזבת העולם מן הריקנות הפוסט-מודרנית, אך לא מן הבליל הרוחני הזה של אמונות ודעות ואלהים שבו, תבוא ישועה.

הרוחניות אינה מלאכת תחביב, אינה פיקניק. היא עבודת ד' מתוך מסירות ועמל, והיא היא הנותנת אושר אמתי לאדם. אשרי יושבי ביתך. אשרי העם שככה לו. אשרי תמימי דרך.