שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

רב יכול לטעות?

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־13:19, 23 בפברואר 2016 מאת Maale (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן " == רב יכול לטעות? == [הרב שלמה אבינר] '''שאלה:''' עשרים שנה אני מלמד תורה ומשמש ברבנות, ואני ש...")

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

רב יכול לטעות?

[הרב שלמה אבינר]


שאלה: עשרים שנה אני מלמד תורה ומשמש ברבנות, ואני שייך לסקטור החרדי. הזדמן לי ספר של אחד מתלמידי הראי"ה קוק, קראתי בו מתוך סקרנות וגם כדי להוכיח קבל עם ועדה את טעותו, אך קרה ההפך וראיתי שהוא דובר אמת, וכך למדתי עוד ספרים מבית מדרשו, ובאתי לידי מסקנה ברורה שבמשך כל השנים טעות היתה בידי, ביחס לארץ ישראל ולציונות. שאלה אחת מנקרת בי והיא: איך אוכל ללכת בדרך אחרת מהרב שלי, שאני מלא בחרדת קודש ובאהבה אליו, כי אני חייב לו הכל? יתר על כן, איך אפשר להעלות על הדעת שכל כך הרבה גדולי עולם חרדים טעו? עלי, אני מוכן לומר כן. לא עליהם.


תשובה: יישר כוחו של כבוד תורתו שהוא איש אמת. הלוואי שכולנו נלמד להיות מודים על האמת.

לגופו של עניין, שאלה זו התבררה בכמה ספרים ובין השאר בספר "גאולת ישראל" לרב אברהם יעלין, שהיה גאון לא מפורסם, אבל על ספרו יש הסכמה של האדמו"ר מאוסטרובצה ושל מרן הרב קוק, וכן כולם שמעו על ספרו "ארך אפיים".

הוא כותב: "ויש טוענים שכאשר קבלו מי לרב, והוא התנגד על זה [=עניין ארץ ישראל], מחויבים להורות כמותו מטעם לא תעשה דלא תסור. והוא טעות, דזהו בסנהדרין גדולה" (גאולת ישראל עמ' 15). ואדרבא, אם נראה לתלמיד שרבו טעה, הוא צריך לשאול אותו על כך ולהתווכח אתו עד שרבו יחזור בו (שו"ע יו"ד רמב). ויש דוגמאות לרוב בגמרא ובפוסקים שתלמיד אינו סובר כרבו (עמ' 15).

בעניין מצות ארץ-ישראל עצמה, מצאנו שרבי יהודה שהיה אחד מענקי גאוני וקדושי דורו, הורה שאסור לעלות מבבל לארץ ישראל (כתובות קי א), ותלמידו, רבי זירא, חלק עליו ועלה לארץ (שם) וכן תלמידו, רבי אבא (ברכות כד ב; שם, עמ' 15-16).

הוא מציין בשם רבי עקיבא איגר שבזמנינו אחרי המצאת הדפוס, התפשטו הספרים בעולם, וייתכן תלמיד שלמד מספרים מה שרבו לא למד והוא יודע יותר מרבו (עמ' 16). גם כך הוא מביא בשם המהר"ל מפלאצק שהלכה מסוימת שגאון גדול שבקי בכל התורה כולה אך לא נתייגע בה וקטן ממנו שאינו בקי בכל התורה אך נתייגע בה, יכול לכוון לאמת יותר ממנו שתהיה הלכה כמותו (שו"ת 'משיבת נפש' טז; ושם, עמ' 3).

באשר לתמיהה אם ייתכן שכל כך הרבה גאונים טועים בדבר כל כך פשוט, כתב רבנו הרב צבי יהודה לרב חרדי גדול: "נכאבתי בדברים שנתפרסמו, לפני משך זמן, מאת מעלת כבוד תורתו היקר והנערץ שליט"א ביחס למעשה ד' הגדול והנורא, בבנין עמו ונחלתו ובקיבוץ נדחיו, ולענין הציונות השייך לזה, לאשר ברור שמעלת כבוד תורתו שליט"א טעה בהחלט באותם הדברים הללו, והוא כעין דברי הראב"ד בפרק ג' מהלכות תשובה שכמה גדולים וטובים ממנו הלכו בזאת המחשבה" (להלכות צבור סע' ו). כוונתו לדברי הרמב"ם שהאומר שלקדוש ברוך הוא יש גוף, הינו מין, והראב"ד משיג שדבריו חריפים מדי נגד גדולי ישראל שחשבו כן. הרי לנו שגדולי עולם טעו טעות גדולה.

כמובן, נותרת השאלה: מה גרם לגאונים מישראל לטעות ביחס לתחיית האומה. כותב בעל ספר "גאולת ישראל" שבסיבה הנכונה נמצאת בדברי הגאון הגדול והקדוש המקובל האלהי רבי אליהו גוטמכר מגריידיץ שהיה בעל רוח הקודש, ומן הראשונים לעורר רעיון ישוב חקלאי בארץ ישראל. הוא כתב לגאון הצדיק ר' חיים אלעזר וואקס, על סיבת ההתנגדות: "ויש לראות גודל התכלית בזה שהקליפה גוברת גם בצדיקים הגדולים לבטל הטוב הזה, יען שכל כוח הקליפה תלוי בזה" (מכתב מובא בספר 'נפש חיה'). ובדומה לזה כתב בעל 'חידושי הרי"מ' ביחס לחטא המרגלים ('ספר הזכות', פר' בשלח. וכן 'גאולת ישראל' עמ' 8-9).

הוא מזכיר שלפעמים אפילו נביאים טעו. משה רבנו טעה בשעיר החטאת ועקב זה קצף על אלעזר ואיתמר (ויקרא י'), יהושע בן נון טעה בגבעונים (יהושע ט), שמואל הנביא טעה בבואו למשוח מלך מבני ישי (שמואל א טז), ירבעם בן נבט הרשע הצליח לרמות את הנביא אחיה השילוני ולהחתים אותו על היתר לעבוד עבודה זרה (סנהדרין קב א), ועוד (עמ' 9).

בעניין ישוב הארץ עצמו. "ויאמרו כל העדה לרגום אֹתם באבנים" (במדבר יד). ורש"י פירש: כל העדה - סנהדראות. הם טענו שארץ ישראל תקלקל אותם, כפי שפירש בעל 'חידושי הרי"מ' מגור (שם).

בימי עזרא, רובא דרובא מהגדולים התנגדו לו לעלות בטענה שארץ ישראל תגרום לעבוד עבודה זרה (מדרש רבה על הפסוק: "רחצתי את רגלי איככה אטנפם" שיר השירים ה ג).

"גדולי חסידי עולם מסרו על ספרי הרמב"ם לפני הכומרים ושרפום… הרבה גדולי וחסידי עולם הרבו מחלוקת ורדיפות ושפיכות דמים מרובים לרבנו הרב יהונתן אייבשיץ ולקדוש ד' האלהי רבי משה חיים לוצאטו ומרן הבעל שם טוב" (שם 9).

"והנה שמענו על טעות אחת מגאון וקדוש שכתב, ומפני גדלו של המחבר מתייגעים החרדים להבינו, ואמר על זה הגאון הקדוש רבי מנחם מנדל מקאצק שהיה אוהב אמת מאד, שהאמת בזה שהראו להמחבר שגם הוא רק אדם" (עמ' 9).

כנראה, כוונתו למה שכתב המהר"ל מפראג שיש הבדל בין לשון 'עמו' ללשון 'אתו', ואצל אברהם כתוב ושני נעריו עמו ואצל בלעם כתוב ושני נעריו אתו ('דרך חיים' על אבות ה כג). אבל באמת בתורה הוא להפך. (בראשית כב ג. במדבר כב כג). והמגיד רבי ישראל מקאזניץ כתב לתרץ את הדברים (מודפס ב'באר הגולה' עמ' קנה). אך הרבי מקאצק שהיתה לו הערצה עצומה למהר"ל, אמר שגם גדול עולם יכול לטעות.

מסיים בעל ספר "גאולת ישראל": "הרי לך מכל זה שאף גדול וקדוש יכול לטעות". "האמת בעניני דידן שאף הגדולים מהמתנגדים אין להם שום ידיעה נכונה בזה" (עמ' 9).

לכן, אשרי כבוד תורתו שזה לאמת מפיהם של גדולי עולם שלא טעו והם שלוחיו הנאמנים של מלך מלכי המלכים.