שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

רבנו הרב צבי יהודה צדק!

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־17:02, 20 במרץ 2016 מאת Maale (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן " == רבנו הרב צבי יהודה צדק! == [הרב שלמה אבינר] רבנו הרב צבי יהודה צדק! כידוע הוא לא כפה סדרי...")

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

רבנו הרב צבי יהודה צדק!

[הרב שלמה אבינר]

רבנו הרב צבי יהודה צדק! כידוע הוא לא כפה סדרי לימוד בישיבת מרכז הרב. כמובן שהיו סדרים, אך הוא לא כפה, אלא התאזר בסבלנות. יוצא מן הכלל האחד: כל יום בין השעות 12.45 - 13.15 לימוד חפץ חיים ושמירת הלשון! על זה הוא לא ויתר. כאשר חובה קדושה זו לא התמלאה, רבנו הגיב בתוקף: ביטל את כל השיעורים שלו. לפעמים היה יושב בבית, מתענה ובוכה על כך, עד שהמצב תוקן.

בוודאי הוא צדק. עינינו רואות שגם אנשים יראי שמים המקפידים על קלה כחמורה נוהגים כאן בהפקרות. ולא תופעה חדשה היא זו. כבר בגמרא כתבו: "כולם באבק לשון הרע" (בבא בתרא קסה א), והרמח"ל מסביר שאנשים מורים היתר לעצמם, מרמים את עצמם ומשכנעים את עצמם שמותר, בכל מיני סברות ותואנות (מסילת ישרים פרק יא).

החפץ חיים פתח סדק דקיק - מתי מותר לפעמים, באופן יוצא מן הכלל, לדבר לשון הרע. העיר רבנו הרב צבי יהודה, שהוא מצטער מאוד על כך, כי באו אנשים, הרחיבו את הסדק והכניסו בו הרים של דיבה ושל רשע.

וכן באו להוטי הרכילות והתירו לעצמם לדבר לשון הרע בעניינים ציבוריים, כאילו "לשון הרע הותרה בציבור". אדרבה, זה חמור יותר, כפי שאומר הגר"א, ב'אמונה והשגחה', והנצי"ב בהקדמתו לחומש 'העמק דבר', שזה מה שגרם לחורבן בית שני, כלומר התופעה שאדם שופך דמו של השני בהשמצות שונות. אך במקום אחר הוא אומר שזה התחיל בשפיכות דמים בדיבור ונגמר בשפיכות דמים ממש (שו"ת משיב דבר א מד).

אכן כבר אמרו חז"ל שלשון הרע שקולה כנגד שפיכות דמים עבודה זרה וגילוי עריות (ערכין טו ב) וכן אמרו שהמספר לשון הרע שקול ככופר בעיקר כלומר אתאיסט (שם).

גם הגויים שלאו דווקא חותרים אחרי טהרה וקדושה הבינו שלשון הרע היא חורבן חברתי. ברומא העתיקה מוציא דיבה היה נענש בהגליה ועבודת פרך. וכן בימינו לשון הרע נאסר בחוק הבין לאומי. בשוויץ אפשר לקבל על כך שלוש שנים בבית סוהר. גם בארצנו יש חוק איסור לשון הרע: "דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם, לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסות לו". ואפשר לקבל על כך שנת מאסר. החוק אוסר לשון הרע גם כלפי אישי ציבור, ואדרבה יש בזה גם חומרה נוספת, כיוון ששמו הטוב ודמותו בעיני הציבור היא הנכס היקר לו ביותר, היא עצם חייו. ואם אישי ציבור יהיו חשופים לדיבת כל זב וכל מצורע - אנשים איכותיים יירתעו מלקבל על עצמם תפקידים ציבוריים כי מה להם ולצרה הזאת.

אכן, אם אדם מדבר לשון הרע הריהו מצורע, וכידוע ריבונו של עולם מעניש מדַבּרי לשון הרע בצרעת. בזה אתה עסוק?! בהפצת שערוריות וסקנדלים של האשמות פומביות?! בשמחה לאיד?! אמר שלמה המלך "שמח לאיד לא יינקה" (משלי יז ה)! ואפילו הפילוסוף שופנהאור אמר: "להרגיש שמחה לאיד – זה שטני". מה אתה מחטט בשל אחרים?! חטט בשלך!

שים לב: חם נענש קשות מפני שהפיץ ברבים את קלונו של נוח, אך נוח עצמו לא נענש. הסיפור חמור מן החטא.

אין לך דרך אחרת לעורר עניין, אלא ברכילות?! כאותו רוכל עם מרכולתו הבזויה?!

"לא תלך רכיל בעמך" (ויקרא יט טז) וההמשך הוא "לא תעמוד על דם רעך". אכן זהו ההמשך. זה מתחיל בדיבור ומסתיים בשפיכות דם.

אתה מקפיד על כל כך הרבה דברים ועל לשון הרע אינך מקפיד. ובל תחשוב ששמירת הלשון היא חומרה. החפץ חיים מונה בפתיחה לספרו 17 לאווין מן התורה ו-14 עשין שאדם עלול לעבור, כלומר 31 איסורי תורה, אבל הוא עובר בכל פעם על שמונה איסורי תורה לפחות. ומלבד זאת הוא עובר על שמונה ארורים. כגון "ארור מכה רעהו בסתר" (דברים כז כב).

אולי אתה עושה כל זה כביכול לשם שמים למען כלל ישראל, אבל החפץ חיים כותב בהקדמה שלו שאדרבא, המדבר לשון הרע מעורר את המקטרג הגדול על כלל ישראל, ומטמא את כוח הדיבור, לא רק שלו, אלא של כלל ישראל. לכן אותו גאון וקדוש נשלח כשליח אלהי מיוחד לטהר את כוח הדיבור של עם ישראל. כך דחפה אותו רוח ממרום.

אם עדיין אתה מדבר לשון הרע, אתה זקוק לטיפול דחוף, לכן עד שתגמור את הספרים הללו, קרא מהר קיצור שולחן ערוך פרק ל, או לפחות הלכות דעות לרמב"ם פרק ז. ובינתיים יש אפילו חיוג מקוצר: מה ששנאוי עליך אל תעשה לחברך.

אל תטעה: שמירת הלשון אינה חומרה בעלמא. היא דין גמור וחמור. כך הוכיח החפץ חיים בספרו, כאשר ראה את הצרה הנוראה באומה, שלשון הרע נעשית הפקר, לכן כתב שני ספרים על כך. הקורא 'חפץ חיים', יודע את הלכות לשון הרע, והקורא 'שמירת הלשון' כל כך נגעל ונסלד שכבר אינו מסוגל לדבר לשון הרע.

היזהר! גם מילה אחת של לשון הרע היא אסורה. אפילו אבק לשון הרע, כגון: יותר טוב שלא נדבר על פלוני. אפילו רמז של לשון הרע, אפילו עקימת אף כמו שדרשו על הפסוק: "כי באפם הרגו איש" (בראשית מט ו). יש אנשים שמקפידים מאוד שלא לאכול חרק אחד, תולעת אחת, ולכן הם בודקים ובודקים, והם צודקים. אך אינם נרתעים מלאכול אדם חי בארס אשר בפיהם, על זה אמר דוד המלך: אנכי תולעת ולא איש – אל תאכלו אותי!

גם אל תחשוב רע על חברך. אם לא תחשוב, ממילא לא תדבר. זו לא חומרה אלא דין גמור של תורה לדון לכף זכות: "בצדק תשפוט עמיתך" (ויקרא יט טו), וכן הזכיר זכריה הנביא: "ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם" (זכריה ח יז).

ראה כמה צרות גרם יוסף הצדיק מפני שהביא דיבת אחיו. אך אחר כך עשה תשובה ולא סיפר לאביו דבר ולא חצי דבר על אודות המכירה. גם בנימין שתק ולא סיפר ליעקב אבינו, לכן אומרים חז"ל שהאבן שלו בחושן היא ישפה, כלומר: יש פה, יש לו פה על מה לדבר, אך הוא נמנע. וגם דוד, על אף הלינץ' הציבורי שבית שאול ואחרים עשו לו, נמנע מלהוציא מילה אחת רעה על שאול ולספר על כך שרוח רעה פוקדת אותו.

היזהר מאוד! ברח מכל התירוצים! זכור כל יום את אשר עשה ד' למרים שעל אף קדושתה וטהרתה וגדולתה ונבואתה נענשה על לשון הרע (במדבר יב). אל תפגע באנשים "ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלוהיך כי אני ד' אלהיכם" (ויקרא כה יז). לא בדיבור, וקל וחומר לא באינטרנט. אל תפסול אנשים, כי הפוסל במומו פוסל. כל המדבר לשון הרע, ראוי להשליכו לכלבים (מכות כג א).

אדרבה, דבר בעדינות, דבר באהבה, דבר במתינות, דבר בהערכה. זהו קידוש השם הגדול של מי שלומד תורה, כדברי רבותינו סוף יומא. דיבור בנחת, דיבור בכבוד, דיבור בקדושה, דיבור בטהרה.