שיעורי הרב שלמה אבינר

ראשית הגז

ש: מה טעם מצות ראשית הגז?

ת: כדי להשתמש כבגדים לכהנים (רמב"ם, ביכורים י ד). רבנו הרב צבי יהודה היה אומר שהכסף שהוא מקבל ככהן בפדיון הבן, הוא בעבורו הכסף הכשר ביותר, שכן התורה היא שהקנתה לו אותו. ובשתיים מאיגרותיו, משנת תרצ"ז, כותב רבנו כי השתמש בכסף זה לתיקון כריכות ספרים. ובספר 'שבחי הראי"ה' (עמ' רפח) מובא שמרן הרב קוק קנה ספרים בכסף שקיבל בפדיון הבן (עיין רבנו עמ' 125). והצמר מראשית הגז מעלה נוספת, כי שם קונים עם הכסף וכאן הבגד הוא מהצמר עצמו.

ש: מתי ואיפה נוהג מצות ראשית הגז?

ת: רק בארץ ישראל בין בפני הבית בין שלא בפני הבית. הרמ"א כותב שמן התורה גם בחו"ל אלא שלא נהגו כן (שו"ע יו"ד שלג א). מצות ראשית הגז היא בסימן של"ג – "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו אם יאדימו כתולע כצמר" (ישיעהו א יח).

ש: באלו בעלי חיים חייבים?

ת: רק בכבשים ולא בעיזים בין זכר בין נקבה (שם ב).

ש: כמה צאן יהיו לו ויהיו חייבות בראשית הגז?

ת: 5 כבשים כל אחד אין פחות ממשקל י"ב סלעים = 60 סלעים (שם ט).

ש: אם צמר קשה גם חייב?

ת: אם אינו ראוי ללבישה פטור (שם ב).

ש: מה הדין אם הפריש באמצע הגז או בסוף הגז?

ת: לכתחילה יש לתת מראשית הגז כלשון הפסוק "וראשית גז צאנך תתן לו" (דברים יח ד), אך יצא ידי חובה באמצע או בסוף (שו"ע שם יא).

ש: האם שותפים חייבים לתת?

ת: כן בתנאי שיהיה שבחלק כל אחד שיעור, אבל חמשה צאן בלבד של שני שותפים פטורים (שם י).

ש: למי יתן?

ת: לכהן. ומותר גם לתת לכהנת נשואה לישראל משום שראשית הגז חולין לכל דבר. ולכן אדם נשוי לבת כהן פטור מלתת (שם יד). גם לא יתן ללוי, ולוי חייב בראשית הגז כמו ישראל ואינו דומה דבר זה למחנות כהונה (רמב"ם, ביכורים י א ושם בכ"מ ובב"ח על הטור).

ש: מותר לחלק את ראשית הגז בין כהנים?

ת: מותר. מן התורה אין שיעור, והחכמים קבעו 60\1 (ש"ך שם סק"י), ולמעשה לא יתן לכל אחד פחות ממשקל 5 סלעים, כלומר 100 גרם. וזה דומה לפדיון הבן שצריך לתת 5 סלעים.

ש: המשקל הוא בצמר נקי או כמו שהוא?

ת: כמו שהוא. לכן יש לתת 200 גר' (שו"ע שם יג).

ש: האם מברכים על ראשית הגז?

ת: מחלוקת ראשונים. יש אומרים שיש לברך כי על כל המצות שהן חובות וגזרות צריך לברך (רוקח סי' שסו). ויש אומרים שאין לברך כי זו לא מצות הפרשה כמו תרומות ומעשרות אלא מתנות כהונה ואינו נותן משלו אלא ד' זכה אותם לכהן ושולחן גבוה קזכו (שו"ת הרשב"א סי' יח). בפאת השולחן מאריך להוכיח שיש לברך (פה"ש הלכות ארץ ישראל ג כ. בית ישראל שם). אך למעשה נהגו לא לברך (ספר ארץ ישראל להגרי"מ טוקצינסקי עמ' קנז).

ש: הנותן ראשית הגז לפעם הראשונה, האם יברך שהחיינו?

ת: שנינו בגמרא ברכות (לז א. וגם מנחות עה ב): "היה עומד ומקריב מנחות בירושלים אומר ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה", ופירש רש"י: "אם לא הביא מנחות זה ימים רבים". אמנם התוספות פירשו אחרת, שמדובר בכוהן שיש לו שתי משמרות בשנה, ואם כן, זו מצווה הבאה מזמן לזמן. הרמב"ם (פ"ז מה' תמידין ומוספין הי"ח) כתב ש"כל המקריב מנחה מן החדש תחילה, מברך שהחיינו". גם בספר 'הרוקח הגדול' (ה' ברכות, ירושלים תש"ע, עמ' רנח) כתב: "היה עומד ומקריב מנחות בירושלים אומר שהחיינו, שנתחנך לעבודת הזמן". סוף שו"ת אורח משפט (עמ' רסח-רסט), רבנו הרב צבי יהודה פירט את כל הראשונים והאחרונים הסוברים שיש לברך כשמקיים מצווה בפעם הראשונה. כשהאדמו"ר מגור (הג"ר אברהם מרדכי אלתר המכונה ה'אמרי אמת') ביקר בארץ וקנה חטים לפסח למצה שמורה וזכה לקיים מצוות הפרשת תרומות ומעשרות, העיר לו מרן הרב קוק שהואיל וזו לו הפעם הראשונה שהגיע לקיים המצווה, הוא צריך לברך 'שהחיינו', והוסיף כי שמחת בואו לארץ ישראל אף היא מצטרפת לשמחת קיום המצווה בפעם הראשונה, והריהו יכול לברך 'שהחיינו' ברווח. אחרי משא ומתן בנושא, אמר האדמו"ר מגור: "אם מרא דאתרא, רבה של ירושלים, פוסק שצריך לברך שהחיינו, מקבל אני את דעתו", וברוב שמחה ברך ברכת הזמן בשם ומלכות, הפריש תרומות ונעשרות ונתן חלק מן התרומה למרן הרב וחלק לבעל האכסניא [הר"ר ר' דוד לייב ז"ל] שאף הוא היה כוהן (חיי הראי"ה עמ' קיז-קיט. מועדי הראי"ה עמ' רטו-ריז. ליקוטי הראי"ה ח"ב עמ' קמ).

מס על ראשית הגז

ש: האם כהן צריך להצהיר למס הכנסה על ראשית הגז?

ת: לא. זו מתנה. והיא נדירה ומועטת. כמו שכהן לא צריך להצהיר על כסף שמקבל מפדיון הבן (וכדומה, כתוב בשו"ת רבבות אפרים [ו שפט] שבספר ובחרת בחיים [עמ' סח] מהרב חיים ראזעבערג מביא שהגר"ח קריסווירטה בהספידו על הגר"י קמנצקי דבר בשבחו שנהג להפריש מס אף ממשלוח מנות, והוא מס ממשלה. אלא זו מדת חסידות ולא חייבים, כי הכמות שמקבלים במשלוח מנות היא זניחה).

ש: האם מותר לגדל בהמה דקה בימנו בארץ ישראל?

ת: כתוב במשנה בבא קמא (ז ז) שאסור לגדל בהמה דקה, כגון עיזים וכבשים, בארץ ישראל משחיתים את השדות. נפסק בשולחן ערוך (חו"מ תט א) שהואיל ואין מצויים בארץ ישראל שדות של יהודים, מותר לגדל בארץ בהמות דקות. ב"ה היום זכינו שארץ ישראל מלאה שדות של יהודים. יש אומרים שכיוון שהיום ישנן שדות שעלולות להינזק מן הבהמות, ממילא הגזירה חוזרת לתוקפה (שו"ת יביע אומר ג חו"מ ז. שו"ת שבט הלוי ד רכז). יש אומרים משום שבמשך הגלות בטלה הגזירה, פג תוקפה, ואין כיום כל איסור לגדל בהמות דקות בארץ (הערות הר צבי לטור חו"מ שם. וכן בשו"ת ציץ אליעזר ז כד-כה). לכן מותר אם שמור מאה אחוז (עמוד הימיני ס' כג. שו"ת ציץ אליעזר שם).

חג הגז

וכתב הגרי"מ טוקצינסקי: לפני תקופתנו, תקופת מדינת ישראל, היו שייכים כל הכבשים לערבים. אולם בזמננו שהכבשים במדינת ישראל רובם ככולם בידי יהודים ונוהגים יום אחד בשנה לאסוף כל הכבשים ולערוך יום "חג הגז" - נחוץ שרבני ישראל ומשרד הדת ינהיגו להפריש מהם משקל חמשה סלעים ולתתם לכהן או לשלם להם דמיהם (ספר ארץ ישראל עמ' קנז).

• פורסם בשאילת שלמה 336