שיעורי הרב שלמה אבינר

הקרב האחרון

מצב קשה, זמנים רעים, אומרים רבים. כמעט כל יום נרצחים. קשה להחזיק מעמד. אכן ימים רעים.

לא אמרנו תקופה רעה. התקופה טובה מאוד אך יש בה גם ימים רעים. משל לשמים תכולים שטופי שמש אבל יש בהם ענן. הענן הבודד הזה אינו מסלק את תכול השמים, אבל השמים גם אינם מסלקים את הענן. המוות משוטט, מובל על ידי אותם רוצחים, חלאת המין האנושי. המוות עובר מעיר לעיר, מרחוב לרחוב מאדם לאדם. כיצד להחזיק מעמד?

אכן קשה. לעיתים החיים קשים. העולם הזה אינו לונה פרק. כך כתוב בפרק הראשון של ספר מסילת ישרים, שקיימים קשיים בכל מיני רמות - כלכליים, משפחתיים, רגשיים, חברתיים. גם קשיים מוסריים-רוחניים עם היצר הרע שעושק ונושך.

יש קשיים ברמה לאומית: כלכליים, חברתיים, צבאיים וביטחוניים. המלחמה היא קושי גדול. אבל הקושי הכי גדול הכולל את כל הקשיים הוא הגלות. קושי נורא שאי אפשר לתאר אותו. הגלות היא צרה הכוללת כל הצרות: שואה, פוגרומים, רדיפות כלכליות, עוני נורא ואיום.

עכשיו ב"ה איננו בגלות, אך עדיין יש לנו קשיים, אבל לא קשיים של גלות. מלחמה היא דבר קשה, אך כך הוא העולם הזה – מלא מלחמות. בני אדם משוגעים. הורגים איש את רעהו! אלימים. עתה, בחמישים השנים האחרונות, אנו בעת מלחמה. לפני חמישים שנים לא היו מלחמות אלא גרוע לאין ערוך: פוגרומים. כאשר צד אחד לוחם וצד שני אינו יכול לעשות מאומה.

מלחמות לעומת פוגרומים, זו התקדמות מופלאה. חז"ל אומרים שבתקופת ימי המשיח, תהיינה מלחמות (סנהדרין צז א) ורש"י מסביר: בינינו לבין אומות העולם. מלחמת השחרור, מלחמת סיני, מלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים, מלחמת לבנון, מלחמות התשה, מלחמת הטרור, כל מיני מלחמות שהן מלחמה אחת גדולה.

מלחמה היא דבר קשה: הרוגים, פצועים ופצועים בלב. אם אחד נהרג – כמאתים אומללים. משפחה, ידידים.

מלחמה לובשת צורה ופושטת צורה. יש מלחמה מהירה, במכה אחת גדולה, כואבת, ויש מלחמה מתמשכת עם כאבים הולכים ומצטברים. זהו מצבנו עתה, שהוא קשה יותר מבחינה מסוימת ועלינו לבנות לנו מנגנון נפשי של הישרדות. אנו מקווים שמחר הממשלה תחליט לשים קץ לטרור באופן מידי ותמחץ אותו כליל. אין זו בעיה עבור צבאנו, אבל יש צורך בפקודה מיוחלת של שלוש מילים: מחצו את הטרור!

אך בינתיים יש להיכנס לכוננות ספיגה, גם מעשית, של נקיטת אמצעים למניעת פיגועים, וגם כוננות נפשית, של החזקת מעמד במקרה של פיגוע. כמובן, אין זה מהווה הסכמה חלילה.

רבנו הגדול, הרב צבי יהודה הכהן קוק, בשנה האחרונה לפני מותו, כל מוצאי שבת היה חוזר על אותו ביטוי מתוך חיוניות עצומה: אחרי חטא העגל, משה רבינו אינו מתפוצץ, אלא יש לו "עצבים של ברזל". רבנו צפה שתבוא תקופה שבה אנו נצטרך לעצבים של ברזל. ב"ה, יש לנו, בלי צל של ספק. צריך עוד יותר, ודאי.

זאת ועוד, עצבים של ברזל יונקים בעצמם את כוחם מעצבים של נשמה, עצבים של אמונה. אמונה בריבונו של עולם שלא עזב את עמו, אמונה בעם ישראל שהוא עם קדוש, אמונה בדור הזה שהוא דור גדול ומצוין, בעל כוחות אדירים, אמונה בגאולה, אמונה שהקיץ הקץ, שהגאולה השלישית החלה ושאין אחריה גלות (עיין אורות עמ' עז).

אם כן, אנו משתתפים עכשיו בקרב האחרון על גורל המין האנושי. על גורלו של עם ישראל, על גורלם של כל בני האדם עלי אדמות ועל גורלו של גילוי כבוד שם ד' בעולם. זו המלחמה אחרונה.

לכן אין זה פלא ששטנים למיניהם קמים עלינו כדי לעכב ולקלקל. אין פלא שאנו נפגשים עם הפרפורים, הפרכוסים, האחרונים של הרשעה העולמית.

הקרב האחרון, הוא הקרב הקשה ביותר. הקרב המסכם את כל הקרבות.

הרי זה מפחיד! לא כן. לעולם אין הקדוש ברוך הוא נותן נסיון לאדם, אלא אם כן הוא מסוגל לעמוד בו. אנו מסוגלים לעמוד, אנו עומדים ואנו נעמוד.

אם יודעים שזהו הקרב האחרון, מתמלאים גבורה ועוצמה. כמה יהודים היו חולמים להיות שותפים בקרב האחרון! כמה היו משלמים! הרמב"ם ורש"י היו נותנים את כל ההון שבעולם כדי להיות נוכחים בקרב האחרון.

כמה היו משלמים היהודים במחנות ההשמדה כדי להשתתף בקרב האחרון. הם היו גיבורים, יצאו מן התופת מלאי עוז ואמונה ועלו לבנות את הארץ. מסתבר שהשואה עצמה היא חלק מהקרב האחרון. היטלר ימח שמו ראה שעם ישראל קם לתחייה והוא גייס את כל חיילי השטן נגדנו. אך השואה היא כאמור לעיל מלחמה שרק צד אחד לוחם. זו קטסטרופה, בושה וחרפה. עכשיו זהו קרב ראוי לשמו. כאשר מתקיפים אותנו, אנו משיבים.

יש אומרים שאיננו משיבים די. כך נראה. ייתכן שלוקח זמן להבין שזה מוסרי לחלוטין להשיב אש. "כל דבר אשר יבוא באש – תעבירו באש" (במדבר לא כג). ודאי שאנו עם של שלום, אוהב שלום ורודף שלום, ודאי שאנו נוטים לתת אמון בכל אדם, כולל רשעי ארץ, ודאי יתוקן עולם במלכות שדי - אבל לא היום. מסוכן מאד להיות נאיבי ולחלום שהעתיד הנכסף הוא כבר היום, לחלום שרשעים מרושעים כבר הפכו לאנשים טובים. זו נאיביות העולה לנו דם רב. יש להתרגל שמותר להכות בחזרה שוק על ירך.

הידיעה שזהו עתה הקרב האחרון ממלאת אותנו עוז וגבורה. אנו מוכנים לכל. איננו יודעים כמה זמן יימשך קרב זה, האחרון, שכולנו שותפים בו, חיילים ואזרחים, אנשים נשים וטף, חרדים וציוניים. הקרב האחרון! וכל אחינו היהודים בגלות: בואו לארץ, גם לטובתכם בארצנו הטובה, וגם כדי להשתתף בקרב האחרון. היו חיילים בקרב האחרון, וגם אם כבר אינכם בגיל גיוס, הרי אמרנו שבקרב האחרון, כולם שותפים כולל אזרחים כולל תלמידי ישיבות חרדיות שאינם מתגייסים. כמובן, יש מדרגות ברמת הגיוס.

בקרב האחרון צריך עצבים של אמונה, אמונה חזקה מאד, אמונה בתורה, אמונה בעם ישראל, אמונה בגאולה – שכל אלה הם סניפים של האמונה בד'. ד' אחד ושמו אחד, שלא עזב את עמו, והוא אתנו בכל מקום שאנו הולכים. גם בגלות, קל וחומר בקרב האחרון. 

הקרב הזה הוא רב תחומי, גם לוחמים נגדנו בנשק וגם מנסים לטמטם אותנו באמצעים פסיכולוגיים וטוענים: "הארץ הזאת אינה שלכם; גם אם תאמרו שהיא שלכם לא תצליחו להחזיק בה; מה תעשו נגד כל העולם כולו; אתם אבודים, תיכנעו - נציק לכם עד מוות ולבסוף תעשו כרצוננו"…

אנו מכירים סוג זה של נאומים התפורים על היצר הרע. גם הוא נמצא בצד של הלוחמים נגדנו בקרב האחרון. אנו מעדיפים לא לעסוק בקרבות, אבל אם זה הכרחי – עדיף הקרב האחרון.

==

==