שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

קריאה גדולה - לחזור ולהחזיר בתשובה

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

קריאה גדולה לצעירים ולצעירות לחזור ולהחזיר בתשובה

[הרב שלמה אבינר]


קריאה גדולה

לצעירים ולצעירות לחזור ולהחזיר בתשובה

אשרינו שזכינו לאור הגדול של התורה ומצוותיה. אך האור הזה אינו רק שלנו, אלא שייך לאומה כולה. לכן אנו מצווים לטרוח ולעמול ולהחזיר את אחינו בתשובה.

שמא תאמרו: איזו גאווה! איזו התנשאות! לפני שנחזיר את הזולת בתשובה, שמא נחזיר את עצמנו? וכי כבר הגענו לשלמות? וכי אין לנו מה לתקן?

ודאי, אך אין סתירה. עלינו לתקן את עצמנו, אבל ברכוש הרוחני שלנו, בתורה, בלימודה ובקיומה, עלינו להתחלק עם אלו שעדיין רחוקים. במקביל, גם אנו נלמד מהם מעשים טובים ומידות טובות, שאיפת חירות ובירור פנימי, חכמה ואידיאלים, ככל שנוכל. נעשה תחרות מי יספוג הכי הרבה טוב מהזולת. תחרות טהורה.

לא מדובר בהידברות. את השלב הזה כבר עברנו מזמן. אנו, יראי ד' השייכים לתחיית האומה בארצה ולתקומת המדינה. כבר שנים הננו מקושרים ומחוברים בלב ונפש עם המכונים חילוניים, הולכים יחד לצבא, שוכבים יחד במארבים, סופגים יחד פגזים. אנו מחוברים במשפחה, בעבודה ובאוניברסיטה. דיברנו ודיברנו די והותר. לא די בכך. יש להחזיר בתשובה את החילוניים על גוניהם השונים, כולל המסורתיים הרחוקים.

שמא תאמר: להחזיר בתשובה, יש לזה ריח חרדי! – קודם כל איננו נגד חרדים, אנו בעד ללמוד מהם שכל אחד חייל למען קירוב רחוקים. רבנו הגדול מרן הרב קוק, עסק בתשובה, קרא לתשובה וכתב על עצמו בהקדמת ספר התשובה: "רוח חזקה דוחפת אותי לדבר על דבר התשובה וכל רעיונותי רק בה הם מרוכזים… הנני מוצא את עצמי נוטה לחשוב ולדבר תמיד רק אודותיה". אנו תלמידי תלמידיו, חייבים אנו להתהלך במסילתו: להחזיר בתשובה, מתוך אהבת ישראל, כבוד ישראל, מסירות נפש על עם ישראל. מעיני הישועה, הישועה הרוחנית, צריכים לזרום לאומה כולה.

שמא תאמר: לא ראוי אני, עוד צעיר לימים אני? ועוד תאמר: לא ראיתי את רבותַי בישיבה עוסקים בזה? שתי השאלות מתרצות זו את זו: רבותינו הגדולים מגדלים תלמידי חכמים ובונים את השִדרה הפנימית, ואנו, הקטנים, נפנה החוצה ונעסוק בפעילות של צעירים.

שמא תשאל: מי אומר שאני ראוי? אדרבא, אולי אֶפָּגע רוחנית? אדרבא, מתוך שתחזק אחרים תתחזק בעצמך, שאל רבך והוא יגיד לך.

שמא תאמר: בלימודי בישיבה או ביני לבין עצמי, אשפיע יותר בהשפעה סגולית ולא על ידי השפעה מעשית! לא כן. צריך שניהם. לא די בזה בלי זה.

כיצד נעשה זאת? חבורות של "מעיני הישועה" נקים בכל מקום, בעיר ובכפר, בכל עיירה ובכל שכונה, בכל ישיבה, בכל מכללה, בכל אוניברסיטה ובכל מוסד של צעירים וצעירות כבני עשרים עד שלושים. כל חבורה תהיה אחראית להזרים את מעיני הישועה במקומה. באופנים שונים:

- שיעורי אמונה

- סמינריוני אמונה

- דוכני הסברה

- שיחות אישיות

- משפחות מאמצות

- קבלות שבת

- מרכז רוחני (כדוגמת בית הקפה של "ראש יהודי" בתל-אביב)

כל זה מתוך ענווה, מתוך עדינות, מתוך כבוד, מתוך הערכה, מתוך אהבה, שפע של אהבה, ושפע של אמונה בריבונו של עולם ובעם ישראל.

זוהי התוכנית: ביזור, דצנטרליזציה. כל חבורה אחראית על סגנון פעילותה, על גיוס משאביה, על ארגון כוחותיה. כל חבר יתרום כפי כוחו: זה יתן שיעור וזה יארגן שיעור, זה יהיה חברותא וזה ייזום חוגי בית, זה יגייס כספים וזה יעמוד בקשר עם המוסדות המקומיים, זה יחזיק דוכן הסברה וזה יחלק חוברות, זה ימכור ספרים וזה יחלק דפים, זה יפנה לרווקים וזו לרווקות, זה לאקדמאים וזה למשפחות, זה יעניין חברו למילואים: לך לשיעור – כדאי, וזו תעניין שכנתה – לכי לסמינריון – כדאי. זה יניח תפילין לכל עובר ושב וזו תחלק נרות שבת, זה יארגן קבלת שבת וזה יארגן סעודת שבת (באותה הזדמנות אפשר יהיה להקים סניפים נוספים של "מכון מאיר" ברחבי הארץ שהרי הרב דב ביגון הוא החלוץ הגדול בתחום).

חבורה חבורה וסגנונה, איש איש וסגנונו. כולם אהובים, כולם ברורים, וכולם נרתמים למלאכה.

הצד השווה: אהבת ישראל, אמונה בנשמה של כל אחד מישראל. הצד השווה: מסירות למען עם ישראל. הצד השווה: מתן "מעשר זמן" למען המטרה הקדושה של החזרה בתשובה – ומי שאינו יכול לעשות, שיתרום מעשר כספים. כמובן, הצד השווה הוא שאנו עצמנו נחזור בתשובה ואשרינו אם נקרא ספר "מסילת ישרים" מאה פעמים.

כל חבורה תדווח לועד המרכזי. כולנו נלמד מכולנו ומידי פעם נקיים כנסים. כולנו מגויסים למען ריבונו של עולם. כמובן, לשם שמים, שלא על מנת לקבל פרס – כאשר כל אחד ימשיך במהלך חייו, עבודתו, ומשפחתו.

בילדותי שמעתי סיפור דמיוני. אמר נפוליאון: אנו מיליון חיילים צרפתים נגד מיליון חיילים רוסים, אם כל אחד יהרוג אחד, ניצחנו. העמיד את כולם במסדר ענק, ובעוברם לפניו, כל חייל הצדיע והבטיח: אהרוג אחד. כאשר עבר לפני הקיסר חייל ענק, אמר הלה: אהרוג שניים. נפוליאון התרגש: יישר כוח! לידו עמד חייל קטן וחלש שהצטדק: הוא יהרוג את שלי. –לא! אמר הקיסר, אתה תהרוג קטן.

אנו לא נהרוג אף אחד חלילה, אדרבה, אנו נחייה את אחינו, בתורת חיים ובמצוות שהם חיינו ואורך ימינו. כי כולנו עם אחד ומאוחד, נשמה אחת. נרַשת את כל מלוא הארץ בחבורות חבורות, וכל אחד יפעל כפי יכולתו, איש על מחנהו ואיש על דגלו. ועיקר הכל - אמונה באחינו, ידידות אמת ולבביות אמת.