שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

קדושת פרברי ירושלים

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

קדושת פרברי ירושלים

שאלה: בחסדי ד' עלינו, ירושלים הולכת ומתרחבת. האם לירושלים החדשה יש קדושה כקדושת ירושלים שבין החומות?

תשובה:

ירושלים החדשה הינה חלק מירושלים

לאחר מלחמת השחרור, אנשים היו שבורים מכך שלא שיחררו את העיר העתיקה. אמר רבנו הרב צבי יהודה: אין להתייאש, חלק מירושלים בידינו. כמובן, יש דרגות. כתב רבנו הרב צבי יהודה בס' 'לנתיבות ישראל' ח"א במאמר 'והנצח זו ירושלים' בעניין ירושלים החדשה, שירושלים החדשה הינה כירושלים, וז"ל: "חבת קדשה של ירושלים היא כאן, במרחב התפשטותה, כמו שם, במרכז עתיקותה. לא מבחינת המחקר ההסטורי ולא מבחינת ברור ההלכה קובעת החומה הזאת את ערכה של ירושלים. חומה אחרת, שהשלטונות הבריטיים סתמוה וכסוה, כדי לטשטש את טענותינו, הרי נמצאת בתוך הקרקע בסביבת מאה שערים. ענינן של הסמטאות שבעיר העתיקה הוא, שהן יותר קרובות למקום המקדש, להרו ולכתלו, אבל שטח ירושלים בקדושתה ותפארתה כולל את כל זה משם ומכאן. ורובה הגדול הוא בידינו, ברוך השם. גדול הדאבון על נזקי הנפש והרכוש, על הדברים המקודשים לנו בעיר העתיקה, "עזך בשבי ותפארתך ביד צר", ופגיעת מסורת הדורות. אבל מצותנו בדבר ד' היא ירושת הארץ כולה. ומתוך מהלך התקדמותה מופיעה ומתכוננת ירושלים כולה". כלומר, אמנם מכמה בחינות ירושלים החדשה הינה כירושלים שבין החומות, אלא שיש מדרגות בקדושה.

ועוד הסביר רבנו הרב צבי יהודה (שיחות הרב צבי יהודה – ויקרא עמ' 45 ודברים עמ' 137) את הפסוק בישעיהו (מד, כו): "האמר לירושלים תושב, ולערי יהודה תבנינה..." – ירושלים החדשה היא המשך של ירושלים ישנה. על כן "ירושלים תושב" למקומה הישן. לעומת זאת, במרחב יהודה תיבנינה ערים חדשות שלא היו קיימות קודם לכן. יש הבטחה שהתנועה הציונית תבנה ערים חדשות ביהודה. ואכן כך היתה המציאות ההיסטורית.

אכן, בכל ארץ ישראל יש מדרגות, יש צדדים ויש פנים, צריך להגיע לפנים, למרכז, ומתוך כך להתפשט לצדדים. משה רבנו התחנן לפני ד' שיעבירנו את הירדן (דברים ג, כה), על אף שמזרח הירדן גם הוא בארץ ישראל. הירדן נמצא באמצע ארץ ישראל, צדו המזרחי שייך לשבט גד, ראובן וחצי שבט המנשה. משה רבנו קבור בהר נבו (דברים לב, מט-נ) שבנחלת ראובן. אלא, ארץ ישראל שבצדו המערבי של הירדן קדושה יותר מארץ ישראל שבצדו המזרחי. ארץ ישראל אינה קדושה כירושלים, וירושלים אינה כהר הבית. ולמעלה בקודש, בית המקדש, הקודש וקודש הקודשים. יש מדרגות בקדושה. לכן, ירושלים חדשה אינה כשאר ערי ארץ ישראל, ומבחינות רבות דינה כירושלים שבין החומות.

וכן הרב הראשי הג"ר איסר יהודה אונטרמן בשו"ת שבט יהודה (ח"א עמ' תצג-תצד).


כתיבת ירושלים בגיטין

בתוס' במסכת תענית מובא, (טז, א ד"ה הר) שירושלם נקראת כך בעקבות אברהם שאמר בעקדה 'הר ד' יראה' (בראשית כב, יד). העיר נקראה שלם, כדכתיב (שם יד, יח) 'ומלכי צדק מלך שלם'. ירושלם היא חיבור של שני השמות יחדיו. לכן, אין נותנים יו"ד בירושלם בין הלמ"ד למ"ם (מתוך תרנ"ו הפעמים שנזכרת ירושלם במקרא רק שלש פעמים נכתב שלם עם יו"ד).

[והקשה האדמו"ר השני מסטמאר בס' ברך משה (פ' בלק עמ' ריח) לכאורה השם צריך להיות הפוך שמלכי צדק היה קודם אברהם אבינו, א"כ יש לקרוא את הלשום שלום יראה? ותירץ ששם בן נח קרא את המקום של"ם, לרמז כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים, והתורה נקראת שלום, כשאיתא במדרש (במדבר רבה יא, ז) שלום זה תורה, שנאמר (תהלים כט, יא) ד' עוז לעמו יתן ד' יברך את עמו בשלום. ואברהם אבינו קרא שם המקום ירא"ה, להורות כי במקום הזה יושפע יראת שמים בלבות בני ישראל. והנה מקרא מלא דיבר הכתוב (תהלים קיא, י) "ראשית חכמה יראת ד'", וצריך שתהא יראתו קודמת לחכמתו, ולכן הקדים הקב"ה יראה לשלם וקרא שם המקום ירושלים, להורות כי יראת שמים הוא העיקר וצריכה שתקדים לתורה ולכל מעלות ומדות טובות.]

כתב הג"ר יצחק אייזיק הלוי הרצוג בשו"ת היכל יצחק (אה"ע ב, נז) שמשמע שמדובר שם בתוס' (בלי יו"ד) לעניין כתיבת שם המקום בגט, ואין בזה הבדל בין העיר שבתוך החומה, ובין מה שמחוץ לחומה. ואין לבטל הנוסחא הנהוגה, לאחר שגאוני עולם רבנן קדישי דירושלים עיה"ק זצוק"ל נהגו כך מאז ומעולם. אמנם ה'ציץ אליעזר' (יא, פט) דן על כתיבת השם ירושלים מלא עם יו"ד אם הוא כשר בדיעבד, וכתב שיש להקפיד כשהגט נכתב בין החומות בשטח שברור שהוא בשטח ירושלים האמיתית, ככתוב שקורא אותה בשם ירושלם חסר יו"ד, ככתוב ברוב המקראות, אבל אין להקפיד בגט שנכתב מחוץ לבין החומות, מפני שאצל בני האדם, הן בקריאה והן בכתיבה היא נקראת ירושלים ביו"ד. ברם, לכתחילה ודאי אין לשנות, כיון שירושלים החדשה נגררת אחרי העיר העתיקה (ראה עוד שם חי"ז ס' עא וגם בשו"ת דברי יואל אה"ע ס' קכה על כתיבת "דיתבא על מי שלח" בגט שנכתב בירושלים).

כתב הג"ר הרצוג (שם) שמלבד גיטי נשים כותבים את השם ירושלים בכתיב מלא, עם יו"ד. וכן כתבו החזון איש והרב י"י קניבסקי (ס' ארחות רבנו ח"א עמ' שכד) את השם ירושלים (לא בגיטין) עם יו"ד. אמנם הג"ר שלמה זלמן אוירבך כתב באגרותיו ובספריו "ירושלם" בכתיב חסר, ללא האות יו"ד (ס' חכו ממתקים ח"א עמ' ערה), וכן נהג הג"ר י"מ טוקוצינסקי בס' עיר הקודש והמקדש (ועיין מה שכתב הצל"ח על הגמרא [ברכות נח, ב] ש"הנצח זו ירושלים", כי עתה ירושלים חסרה יו"ד, עד שיהיה השם שלם והכסא שלם, ואז תהיה ירושלים מלאה, שכל זה אינו אפשרי עד שיכרת זרעו של עמלק, ככתוב: "כי יד על כס יה" [שמות יז, טז]. כאשר ריחם שאול על אגג אמר לו שמואל, קרע ד' ממלכת ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך וגם נצח ישראל לא ישקר. רצה בזה לומר, כי אף שאתה רחמת על אגג, אעפ"כ נצח ישראל לא ישקר ומחה ימחה את זכר עמלק ע"י רעך הטוב ממך, ועתיד משיח בן דוד לקיים מצוה זו להכרית את זרע עמלק. נמצא שבעניין הכרתת זרע עמלק כתוב "נצח", ואז גם ירושלים תהיה שלמה, ביו"ד).

להלכה, ירושלים החדשה גם היא נקראת ירושלים לשם גיטין, ויש לכותבה בלי יו"ד, אבל בדיעבד גט שנכתב בירושלים החדשה עם יו"ד, הגט כשר, כי אין בה את כל קדושת ירושלים שבין החומות.


הכל מעלין לירושלים

קיים חידוש של הג"ר אוירבך בדין "הכל מעלין לירושלים". פעם נערך דין תורה בין בעל לאשתו בענין "הכל מעלין לירושלים" (הדין אומר שבעל יכול לכוף את אשתו ואשה יכולה לכוף את בעלה לעלות ולהתגורר בירושלים (כתובות קי, ב. שו"ע אבה"ע ס' עה). הדבר התרחש בתקופה בה ירושלים שבין החומות היתה בידי הלגיון הירדני. הגרש"ז נשאל, האם יש דין של "הכל מעלין" – לירושלים החדשה? והשיב בחיוב. לאחר ששוחררה העיר העתיקה, נשאל הגרש"ז האם יש דין "הכל מעלין לירושלים" מהעיר החדשה לעיר העתיקה? והשיב, שגם באופן זה יש את הדין של הכל מעלין לירושלים, זאת משום שהשכונות החדשות הינן פרברי ירושלם, ולא ירושלים גופא (הספד של הג"ר אביגדר נבנצל להגרש"ז "אבי אבי" בשיחות ליום הכפורים עמ' ריד, הליכות שלמה – תפלה פי"א הערה 36 [עיין עוד שם] וחכו ממתקים ח"א עמ' נז).

בראשית ההתיישבות בשכונת רמות בירושלים, גדולי הפוסקים היו חלוקים בדעותיהם לגבי השאלה אימתי נוהג פורים בשכונה זו. דעתו של הג"ר אוירבך היתה שיש לנהוג שם דיני פורים בט"ו. ברם, לאחר שנתפרסמה דעתו של המנחת יצחק, גאב"ד עיה"ק ירושלים, שיש לנהוג דיני פורים בשכונת רמות ביום י"ד, נמנע הגרש"ז מלחוות את דעתו בענין, מפאת כבודו של המרא דאתרא. וכה התבטא בהזדמנות אחת בפני אחד ממקורביו: "לי אמנם נראה, שצריך לנהוג פורים ביום ט"ו. אולם, כיון שהמנחת יצחק הוא הרב של ירושלים, והוא הלא פוסק לקיים את חג הפורים ביום י"ד, לכן איני רוצה שיצא ממני פסק כנגד מרא דאתרא ירושלים, בענין ירושלים". אחר כך הפטיר בסגנונו השנון: "אף על פי, שאליבא דהמנחת יצחק, שפוסק לקיים את הפורים ביום י"ד, אזי לשיטתו רמות אינה ירושלים, וא"כ שוב יכול אני לומר את דעתי, אבלי אני הרי סובר שרמות היא חלק מירושלים, לפי זה, הוא הרי המרא דאתרא גם ברמות, ולכן איני אומר את הפסק" (חכו ממתקים ח"א עמ' שכו-שכז. יש לציין שהיום כבר הסכימו גדולי הוראה שיש לקרוא בט"ו בשכונת רמות וגם בשכונות אחרות בירושלים. עיין ס' מקראי קודש – הלכות פורים מהרב משה בררי עמ' קז-קיג).

עדיפות בנתינת צדקה בירושלים

ובדרך זו יש לילך בעניין עדיפות בנתינת צדקה בירושלים. כתב בשולחן ערוך (יו"ד רנא, ג): "ועניי ביתו קודמין לעניי עירו, ועניי עירו קודמין לעניי עיר אחרת". והוסיף הרמ"א: "ויושבי ארץ ישראל קודמין ליושבי חוצה לארץ". ובשו"ת חתם סופר (ס' רלג-רלד) כתב שבגלל שירושלים מקודשת מכל ערי א"י, ע"כ היא קודמת בצדקה לשאר ערי א"י. גם מרן הרב קוק, כאשר נשאל חזר והדגיש שאין לעשות פירודים, ובוודאי יש לחזק את כל ארץ ישראל, אך יחד עם זה לזכור שירושלים קודמת, שקדושת כל ערי ישראל נמשכת מירושלים (איגרות ראיה א, לד). וכ"כ הג"ר חיים קניבסקי בדרך אמונה (הלכות מתנות עניים פ"ז ס"ק ק"ב) שיש לתרום לעניי ירושלים יותר משאר עניי ארץ ישראל.

ובספר ראש דברך מהרב יצחק דדון (עמ' תקמ) מובא שנשאל הג"ר אברהם שפירא: האם מה שעניי ירושלים קודמים הכוונה גם לירושלים החדשה או רק לעתיקה? ענה הג"ר שפירא: המשנה אמרה שיש לה מעלות בגלל קדושתה, ודבר זה חל גם על החדשה, כי היא נספחת לירושלים העתיקה, כמו לגבי קריאת המגילה, ורק לגבי מעשרות שזו קדושה מהתורה, נאמרה קדושה מיוחדת לירושלים שבין החומות. וכן שמענו בשם הג"ר שלמה זלמן אוירבך.

פעם שאל אחד: האם ישנה עדיפות לתת צדקה לעניי ירושלים שבין החומות מאשר לעניי ירושלים החדשה? ויש לומר, שאמנם הדין שעניי א"י קודמים אינו חידוש, אבל הדין שעניי ירושלים קודמים הינו כבר חידוש, וקשה לחדש עוד. מ"מ, יתכן שישנה עדיפות.

מנהג ירושלים בתזמורת בחתונה

מובא בס' ועלהו לא יבול (ח"א עמ' רד-רו) בשם הגרש"ז אוירבך: "מקור מנהג ירושלים [האשכנזים] לנגן רק בתופים הינו תקנה שהג"ר יוסף חיים זוננפלד אמר בשם הרב מקאליש בעל "אמרי בינה", וזה לא כתוב באף מקום, ואין חילוק בזה בין בתוך העיר העתיקה לבין חוץ לחומת העיר העתיקה". ובס' ירושלים במועדיה (בין המצרים עמ' רלח-רלט) אמר הגר"א נבנצל שהתקנה הינה על בני ירושלים בלבד, מפני שהחורבן נמצא לפני בני ירושלים, והם כמי שמתו מוטל לפניו. ועוד אמר בשם הגרש"ז שהתקנה שייכת גם בירושלים החדשה, אבל זה לא עניין של קדושת ירושלים אלא היכן נתקבל הדבר. בכל מקרה, הדבר נתקבל גם בירושלים החדשה. ובקונטרס פניני 'שבע ברכות' (עמ' מז), נשאל הגרי"ש אלישיב, האם מחוץ לחומת ירושלים העתיקה מותר כלי שיר בשמחת נישואין במלבד תופים? וענה: אסור! וכל השכונות הן בכלל האיסור, הואיל והכל היא עיר אחת (וכתב הג"ר עובדיה יוסף בילקוט יוסף – שובע שמחות א' עמ' קפא-קפג, שמנהג זה לא התקבל אצל הספרדים, וגם הרבה מהאשכנזים לא נהגו בזה, כי אין שמחה אלא בכלי שיר, ומסתפקים במנהג שבירת הכוס [או לאשכנזים גם בהנחת אפר בראש החתנים] זכר לחורבן. עיין עוד בשו"ת ציץ אליעזר טו, לג אות ג).

נפילת אפיים בלי ספר תורה ומעין שבע במנין לא קבוע או בלי ספר תורה

כתב הרמ"א (או"ח קלא, ב), שיש אומרים שאין נפילת אפים אלא במקום שיש שם ארון וספר תורה בתוכו, ואם אין, אומרים תחנה בלא כיסוי פנים, וכן נוהגים. המקור לדין זה מופיע בב"י (שם ד"ה כתב) בשם הרוקח (סי' שכד). וטעם הרוקח (ב"י שם ומ"ב ס"ק יא), משום שמצאנו בקרא רמז שנפילה הינה לפני ארון ד', שנאמר במלחמת העי (יהושע ז, ו): "ויפול על פניו ארצה לפני ארון ד'". וכן מנהג הרוב, שבמקום שאין בו ספר תורה אומרים תחינה בלא כיסוי פנים. אמנם מובא בס' נפש הרב (עמ' קלד) שהגרי"ד סולוביצ'יק היה נופל על פניו לתחנון אפילו במקום שאין שם ס"ת ושלא כהרמ"א (עי' בב"י שם בשם הרא"ש, ובט"ז סק"ה ובכף החיים סק"מ).

אכן נהגו בירושלים לומר תחנון בהטית הראש גם כשאין ס"ת (ספר א"י מהרי"מ טוקצינסקי א, ט). והג"ר משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ג ס' קכט) נותן טעם לזה, שירושלים הינה מקום קדוש ומיוחד לתפילה שגם בלי ס"ת שייך לומר בו נפילת אפיים, וממילא כל אדם הבא לירושלים צריך ליפול על פניו אף כאשר אין ס"ת.

בלוח ארץ ישראל (צום גדליה), כתב הג"ר טוקצינסקי, שבירושלים ת"ו נופלים אפיים בתחנון אף במקום שאין ס"ת, כמובא במנהגי ירושלים. וכוונתו, בעיר העתיקה בין החומות ובירושלים החדשה. וכן כתוב בס' עולת ראיה (ח"א עמ' שב): "וכל עה"ק ירושלים ת"ו חשיבה לזה כמקום שיש ארון וס"ת בתוכו". אמנם, דעתו של הג"ר שלמה זלמן אוירבך הינה, שמה שנופלים אפיים בלי ס"ת, היינו בירושלים העתיקה דווקא, במקום הקדוש לעניין קדשים קלים ומעשר שני, אבל מחוץ לחומות יש ליפול על פנים רק אם יש ס"ת (ועלהו לא יבול ח"א עמ' צו, שמח, רחצ. הליכות שלמה ח"א פרק יא ס' יא. אשי ישראל עמ' רעז הערה לט). ועלהו לא יבול (שם עמ' צו) סיפר הרב נפתלי צבי גלוסקינוס שניגש אל הג"ר אוירבך ואמר לו שאצלם בתלמוד תורה איתרי בירושלים שמחוץ לחומות נהגו ע"פ הג"ר טוקצינסקי ליפול על פניהם למרות שאין להם ס"ת, והוא מבין כעת מהג"ר שראוי שהם ישנו את מנהגם ויפסיקו ליפול על פניהם. אמנם, הג"ר אוירבך אמר לו, שלא ישנו את מנהגם. אמר לו הרב נפתלי, אדרבה, צריך לחנך את התלמידים שאנו נוהגים ע"פ דעת תורה, ואם צריך לשנות, נשנה. ענה לו הג"ר: "יגידו שאני חולק על הרב טוקצינסקי...לא צריך להרבות מחלוקות...", ועמד על כך שלא ישנו את מנהגם שכבר נהגו בו. ובדרך זו הלך הג"ר אוירבך לשיטתו, כפי שהובאה בענין תפילת 'מעין שבע' בליל שבת במנין לא קבוע או בלי ס"ת. באופן פשוט, אומרים ברכת מעין שבע דווקא במקום קבוע לתפלה וגם שיש בו ס"ת (ראה מ"ב רסח ס"ק כד). ובירושלים נהגו לומר ברכת מעין שבע במקום הקבוע לתפלה, גם אם אין בו ס"ת (ספר א"י מהרי"מ טוקצינסקי ה, ג ובן איש חי פ' וירא י). בטעם הדבר, בבן איש חי (שם) מבואר שמנהג זה היה מזמן הרש"ש והוא ע"פ הסוד. ומובא בשם הג"ר שלמה זלמן אוירבך, שאפשר שזה רק בירושלים העתיקה שבין החומות שבגלל קדושתה חשובה כבית כנסת (שמירת שבת כהלכתה פרק סה הערה נח. אשי ישראל פרק לו הערה צה ופרק כה הערה לט. הליכות שלמה יד, ו).

והג"ר משה שטרנבך בשו"ת תשובות והנהגות (ד, מא) לימד זכות על הנוהגים בשאר העיר להקל לומר תחנון בהטית הראש גם כשאין ס"ת, שיש לצדד ולומר, שמה שצריך ארון וס"ת, זה ע"פ הקבלה, כיון שעניין תפילה זו הינו שאדם כביכול מוסר את נפשו, ומה יאמר ומה ידבר מי שאין בכוונתו למסור את נפשו? וכיון שממילא תפילה זו הינה רשות, ע"כ אמרו, שכדי שתהא זכות והצלה לאותם אנשים, לא יאמרו תפילה זו אלא במקום ס"ת וארון או בירושלים אף ללא ארון וס"ת. ברם, מהרמב"ם (הלכות תפילה ה, א. יג), נראה שזה שייך לתפלה, כמו הכריעות ושאר פרטי דיני התפלה, ובתוך דברים אלו מנה הרמב"ם את ההשתחוויה, בתחנון בתור חובה. אם כן, לשיטתו חייבים לומר תחנון אף במקום שאין בו ס"ת (וכן דעתו של הגרי"ד ליפול בלא ס"ת באופן רגיל), אלא, שמ"מ הקילו הפוסקים שבלא ס"ת לא יפול, מהטעם הנזכר, וא"כ כל שיש צד שאין בו קולא זו, כגון כאן בקרבת המקדש אין להקל בזה, ולכן נהגו ליפול בירושלים בכל העיר.

א"כ, אנו רואים שלפי פוסקים רבים דינה של ירושלים החדשה כדינה של ירושלים שבין החומות.

שערי ירושלים עתידין להיות מגיעין עד דמשק

כתוב בילקוט שמעוני (פרשת דברים רמז תשצב) ששערי ירושלים עתידין להיות מגיעין עד דמשק, וב"ה ההבטחה הולכת ומתגשמת.

הבטחה זו מופיעה בהשקפה גם בהלכה. למשל, קיימת שאלה מפורסמת בהגדה של פסח: מדוע גם בארץ ישראל אומרים "השתא הכא, לשנה הבאה בארעא דישראל", הרי אנו נמצאים בארץ ישראל? רבנו הרב צבי יהודה אמר שביטוי זה אינו מכוון דווקא לאדם פרטי, אלא לכלל ישראל (כעין הזכרת ברית ומזון לנשים, עיין שו"ע או"ח קפז, ג ומ"ב ס"ק ט). איננו שוכחים את כלל ישראל. רוב עם ישראל עדיין נמצא, לצערנו, בחוץ לארץ (פירוש על ההגדה, עורך: הרה"ג שלמה אבינר, עמ' 27 ובפירושו על ההגדה של הרה"ג אבינר עמ' 19). וכן נשאל הג"ר חיים קניבסקי (דרך שיחה עמ' רמא), על אמירה זו, וענה: הכוונה הינה שכולם יהיו בארץ ישראל. אמנם הרבי מסטמאר בהגדה של פסח "דברי יואל" פרש את האמירה "השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל" ע"פ מאמרם ז"ל שעתידה ירושלים שתתפשט עד שערי דמשק, ועתידה א"י שתתפשט בכל העולם. אמר הרבי, על זה נאמר 'השתא הכא' - אנו מתפללים שמקום זה שאנו עומדים עליו בחו"ל, יהיה בשנה הבאה בארעא דישראל.

ועוד, הרבה אחרונים דנים על חמי טבריה בהקשר לקרבן פסח, שנאמר בגמ' פסחים (מ"א, א'), "אמר רב חסדא, המבשל בחמי טבריא בשבת פטור, פסח שבשלו בחמי טבריא חייב. מאי שנא בשבת דלא דתולדות אש בעינן וליכא, פסח נמי לאו תולדות אש הוא? אמר רבא מאי חייב דקתני דא עבר משום צלי אש" (שמות י"ב, ט'). כתב בחידושי מראה כהן הנספחים לש"ס ווילנא בשם אביו הרב ישראל משה הכהן שפעם אחת אירע מעשה כשנתכבד בחג הפסח אצל הרב הצדיק אריה ליב ב"ר בער ובתוך הבאים לקבל פניו היה חכם אחד גדול מחכמי ירושלים עה"ק ועמד החכם בתמיהה גדולה איך נמצא דין זה של פסח שבשלו בחמי טבריא, שהרי הפסח אינו נאכל אלא בירושלים, ואם הביאוהו לטבריא כבר נפסל, ועוד הרבה להקשות, ולא תירץ. ויש שתירצו דבר זה ע"י המדרש בילקוט שמעוני ששערי ירושלים עתידין להיות מגיעין עד דמשק, (עיין עוד באגלי טל - מלאכה אופה אות כ"ו, שו"ת משפטי עזיאל מהדורא תניינא או"ח א סד, שו"ת ציץ אליעזר טו ו אות ג, מועדים וזמנים ח"ז ס' רי ותורה תמימה על שמות יב ט אות פט).

[ומובא בספר הליכות שלמה (תפילה פרק י הערה 63), שכתב הג"ר שלמה זלמן אוירבך לשיטתו שצ"ע אם הדין אין נוטלים אילנות בירושלים (כדי שלא תתפשט טומאה) יקיים בעתיד כשתתפשט ירושלים עד דמשק, ואמר שיתכן דהתם ירושלים לאו דווקא אלא הכוונה היא על ארץ ישראל שתתפשט, אבל ירושלים לא תתרחב, ונקט ירושלים בהשאלה על כל א"י.

וראיתי בס' פניני משמר הלוי (עמ' קנט), שדן הג"ר משה מרדכי הלוי שולזינגר על דברי המהרש"א (פסחים נ, א. מגילה ו, ב. ב"ב עה, ב), שמה שאמרו חז"ל שעתידה ירושלים להתפשט בכל ארץ ישראל, הוא לענין אכילת קדשים ומעשר שני, וזה שאמר קרא בזכריה (ב, ח) פרזות תשב ירושלים, שכל הפרזות שבא"י עתידין להיות ירושלים, והא דבעינן חומה לאכילת קדשים קלים ומעשר שני, ולא נראה שתיבנה חומה גדולה כזו בידי אדם, על זה סיים הפסוק שם (בפסוק ט) 'ואני אהיה לה נאום ד' לחומת אש'. וכתב הג"ר שולזינגר על זה: "ושתים זו שמענו מדבריו הקדושים של המהרש"א: א. שבעינן חומה לקדושת המקום לאכילת קדשים קלים ומעשר שני. ב. שה'חומת אש', ששם ד' בפי מביאו זכריה, היא היא החומה הכשרה לזה לעתיד לבוא"].

בקיצור: ב"ה ירושלים הולכת ומתרחבת, ובסוף תגיע עד דמשק. ככל דבר בקדושה, יש מדרגות גם בירושלים, וירושלים החדשה אינה כשאר ערי ארץ ישראל, ומהרבה בחינות דינה כירושלים שבין החומות.

נלקח משאילת שלמה 117