שיעורי הרב שלמה אבינר

בבגדים של איש גדרי צניעות פחות חמור משל אישה. אבל קיימים. משנה ברורה אומר בסימן ב' שללבוש את הגרבים תחת השמיכה. אמנם יש חולקים עליו שזה לא דין, אלא מידת חסידות. הסברא שלו היא שצניעות הלבוש אפילו שניה אחת אסור להתחמק מזה. כמובן מדובר במדינות שהוכלים עם גרביים. מדינת ישראל הולכים בלי גרבים ולא צריך להשימם תחת השמיכה ובכלל לא צריך ללבוש. אך כל בגד שלובשים אותו ע"פ המשנה ברורה צריך ללובשו מתחת לשמיכה כדי לא להיות מגולה. מה שנהוג באותו מקום. אבל לא נהוג ללכת עם גופיה אז אי אפשר להסתובב בלי גופיה. אני לא מדבר על המקלחת בה זה מותר. וכן על שפת הים. הכל כפי מידת המקום, כמובן שאלו בני אדם נורמאלים ולא פראי אדם. חלק מענייני הצניעות זה עניין עצמי וחלק מהעניינים הם דברים שהם כפי מנג המקום. 

והוא הדין לבגד שלא צריך למשוך עין. לא צריך ללכת עם בגד בצבע זהב, או כסף או חולצה שכתוב עליה שהישיבה שלנו היא הישיבה הכי הכי.. צריך בגדים נורמאלים ולא כל מיני כיתובים. גם בעיה להתפלל מאחוריו ולראות את כל הכיתובים האלו.

גם בגדים צמודים לגוף זה לא צנוע. צריך בגדים רחבים. כי גוף האדם זה הגוף שלו. אפילו החרימו מי שאהלך בלי מעיל. ברור שמעיל זה יותר צנוע מבלי מעיל, אבל גם הרבה אנשים מכובדים הולכים בלי מעיל. אבל ברור שבגד צמוד זה לא צנוע. אני לא יודע מאיפה באה האופנה לאנשים- אופנת השכבות. אבל זה המצאה מבריקה. זה מנהג של הצועניות. וזה הגיע אלינו, אבל אין בזה חוקות הגויים, אדרבה זה טוב האופנת השכבות. יראות שמים הולכים עם בגדים צמודים לגוף וזה אסור. אסור שהבגד יהיה צמוד לגוף באף תנועה שהאישה עושה. וק"ו לאיברים צנועים, אבל זה אסור בכל הגוף.

בכל פעם יש קלקול אחר. פעם זה עם צבעים מוזרים, ופעם זה צמוד לגוף. גם נשים בהריון צריכות להיות עם בגדים מרווחים. ונשים לא בהריון כמה שיותר מרווח.

זה לא שעכשיו כל אברך יחזור לבית עם מקל, אלא שאם היא רוצה לדעת אז הנה, זה מה שהמותר וזה מה שאסור. ואם היא רוצה מקורות זה מובא בספר שלי.

לא צמוד, לא צבע מרעיש, לא גיזרה מוזרה כמו לא תלאי על גבי תלאי ולא ללבוש בגדים של נשים תימניות, כי פה זה לא תימן אלא שזה מוזר. 

אדם יש לו תאווה, תאווה לאכול, תאווה להיות חשוב ויש לו תאוות גילוי הגוף. תאווה שישימו לב. דווקא אתמול בהקשר אחר הזכרתי את האופנה החדשה ב25 השנים האחרונות להיות מיוחד. אדם צריך להיות מיוחד. ולמה אדם צריך להיות מיוחד? כי זה משחרר אותו מן החובה להיות נורמאלי, ולמה שיהיה נורמאלי? שהרי זה תובע מהאדם מאמץ להיות נורמאלי ולכן הוא מיוחד והולך עם חולצה מיוחדת- "אני אוהב לאכול שולחנות".. צריך להיות משונה, המכונה בישיבות "משונדיק". צריך להיות רגיל. כתבתי השבוע מאמר "הרב הרגיל,. הרב הרגיל הוא משעמם, אבל זה לא נכון זה בסדר להיות רגיל. אדם רוצה להבליט לפחות בלבוש שלו שהוא מיחד. זה אופנה היום להיות מיוחד.

אגב, 99.9% מהאוכלוסיה הם לא מיוחדים, וזה בסדר גמור לא כולם צריכים להיות מיוחדים, אבל יש תאווה כזאת, למשוך תשומת הלב. זו גאווה, ועיין במוסר אביך שאחד מסוגי הגאווה זה שישימו לב אליו. ובשביל מה זה? זו הנאה דמיונית. זה הבל ושווא. 

חולצה שכתוב עליה משהו זה בעייתי כל הזמן או בגלל התפילה? גם וגם. גם חולצות של ישיבות וכאלו? כן.בנוהג שבעולם לא מפרסמים פירסומות על גבי החולצות.

בדים צבעונים כתוב בשו"ע שאסור להתפלל ממול, דברים שרגילים אז זה בסדר, אך עם כיתוב וכו' זה מושך את העין וזה מפריע לתפילה. אבל גם כל הזמן, זה מושך את תשומת הלב, לכך זה נועד. הם חושבים שזה מה שיעזור שיחשבו שהסניף שלך הוא הכי טוב. ילדים קטנים בגיל 1-3 אז יש לו איזה חולצה עם דובי מחייך, טוב.

יש עוד אופנה- חזרה לילדות. או בגלל סיבות פסיכולוגיות, שהוא לא זכה להיות ילד או סיבות אחרות. הוא 
שם חולצה עם דובי וכן הלאה. כמו ילד שעושה כל דבר מתי שהוא רוצה ואיך שהוא רוצה, וכך האדם 
המבוגר מתנהג כמו ילד, כן עכשיו לא עכשיו... זה אידאולוגיה להיות ילד, אנחנו לא נגד ילדים. אז יכול להיות שיש לו חסך, שההורים היו קשוחים איתו והוא לא הספיק לטעום מן הילדות אז הוא משלים. או בגלל סיבות פסיכולוגיות שזו חזרה אל הילדות של האנושות, שחוזרים אל האליליות. שעושה מה שהוא רוצה מתי ואיך שהוא רוצה. זו הילדות המין האנושי. כי הוא עובר תוך כמה שנים מה שהמיןם האנושי עובר באלפי שנים. גם זו מין ילדותיות, על חשבון הלבוש.

יש דברים שכן צריכים לשמור מן הילדות ועיין בקונטרס המובא בתניא- שצריך לשמור על תום הילדות "גם כי יזקין לא יסור ממנה" שצריך לשמור על תום הילדות. וכן המאמר במאמרי הראיה על ת"ת ברחובות. אבל לא צריך לשמור על ההבל הזה שהזכרנו. 

[[קטגוריה: מאמר]] [[קטגוריה: צניעות (מאמרים)]]