שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה אחרונה מ־14:26, 16 באוגוסט 2018

א. הזיהוי הראשון

מה שמצאו כיום את התכלת זהו זיהוי השלישי. הזיהוי הראשון היה של האדמו"ר מראדזין, שחיפש את התכלת. הוא סיפר שהיה בנאפולי שבאיטליה וראה שם בית מזכוכית מלא מים כשבפנים היו דגים. בין השאר היה שם דג הנקרא דיוּנון שממנה האדמו"ר הפיק דיו ועשה ממנו צבע וצבע בו ציצית שטען שהוא התכלת.

וכך נהגו כל חסידי ראדזין אחרי רבם. גם חסידי ברסלב נוהגים להטיל בציציותיהם את תכלת הזה, בגלל שהרב נתן, תלמידו של רבי נחמן מברסלב, נפגש עם האדמו"ר מראדזין וקיבל את דעתו. אבל מלבד האדמו"ר מראדזין ורבי נתן, המהרנ"ת, אף אחד מגדולי הדור לא השתכנע ולא קיבל את הזיהוי הזה. הם אף אסרו ללכת עם התכלת הזה בציציות. אמנם האדמו"ר מראדזין אמר, "מה איכפת לכם? לכל הפחות אם תחמירו לא הפסדתם כלום". אך גם את זה הם לא קיבלו.

ב. הזיהוי השני

אחר כך בא הרב הרצוג והוכיח שהזיהוי הראשון לא נכון. זה לא שינה הרבה, וחסידי ראדזין ממשיכים לנהוג על פי רבם. הרב הרצוג כתב על זה את הדוקטוראט שלו, וכל גדולי המדע התפלאו מזה. הוא שלח למעבדה את התכלת של האדמו"ר מראדזין והוכיחו, הוא והמעבדה, שהתכלת הזה בא מחומר לא אורגני, אלא שזה צבע מינראלי רגיל הנקרא "כחול פרוסי". מאיפה זה בא? כשעושים את הדיו מוסיפים כל מיני חומרים והכחול נובע מכל החומרים המוספים חוץ מאיזה משהו קטן אורגני שמגיע מהדג הזה, הדיוּנון. אבל אפשר היה לקחת את זה מכל דג בעולם ומכל חומר אורגני בעולם. כלומר, זה נכון שהאדמו"ר מראדזין הצליח להוציא צבע כחול מהדיוּנון הזה עם כל העיבודים, אבל אילו היה לוקח חתיכת בשר תרנגול ומוסיף להם את אותם חומרים - גם מזה היה יוצא אותו הצבע. לכן הרב הרצוג אמר שדג התכלת זה סוג אחר של דגים, - ההינטינה. הרב הרצוג באמת היה תלמיד חכם גדול, אבל גדולי הדור לא קיבלו את הוראתו והמשיכו להטיל בציציותיהם רק חוטי לבן.

ג. זיהוי השלישי

עכשיו יש זיהוי שלישי, ארגמון קהה קוצים. יש סוגים של הארגמון שיוצא מהם ארגמן ויש סוגים מהם שיוצאים מהם תכלת. המזהים הסתמכו על הוכחות מדעיות וכל מיני מחקרים ארכיאולוגיים. הם מצאו כל מיני קונכיות של הארגמון בצומת צידון שגם חז"ל מדברים עליו בתור אזור של התכלת. הקונכיות שמצאו שם נפצעו ובלולות בדיו. וגם מצאו כל מיני בגדים צבועים בתכלת הזה. בקיצור: הרבה הוכחות.

ד. מחכים לזיהוי הרביעי

אבל גדולי הדור גם לא קיבלו את הזיהוי הזה. למה? כי יתכן ויבוא זיהוי הרביעי, וכמו ששני הזיהויים הראשונים נפלו גם הזיהוי השלישי ייפול. אנחנו לא נגד המדע, אבל כל מה שהמדע מגיש הוא לא קבוע ובגדר ספק. כל השערה מדעית היא רק השערה הבנויה על ידיעות העכשוויות. כל השערה מדעית נאמרת בענווה במסגרת מכלול הבנוי על הידיעות שיש לנו עתה וכשיתרחבו הידיעות יכול להיות שתשתנה ההשערה. לעומת זאת, אתם יודעים איזה רמה של הוכחות צריך בכדי לשנות עניין הלכתי? אפשר לפתוח כל דף גמרא ולראות איזה רמה גבוה של הוכחות נדרשת. זו רמה גבוהה ממה שמצריך המדע והארכיאולוגיה. אנחנו צריכים הוכחות הרבה יותר חזקות. לכן גדולי ישראל לא קיבלו את כל זה.

ה. למה לא להחמיר

מן הדין אתה לא חייב אבל אפילו לחומרה לא קיבלו, במיוחד שיש צדדים שיהיה חומרה שבא על ידי זה קולא. חז"ל אמרו שאף על פי שציצית יכול להיות צבוע, אבל אם הציצית היא כעין הכנף – כלומר באותו צבע. באופן תיאורטי, מי שיש לו כנף צהוב צריך לשים ציצית צהובה, מי שיש לו בגד שחור, ציצית שחורה, וכן הלאה. חוץ מצבע אחד, אמרו חז"ל, שפוסל את הכל, "קלא אילן" (ראה בבא מציעא סא ב, ומנחות מ א ,מג א). מה זה "קלא אילן"? זה צבע כחול שהוא לא תכלת. זה פוסל. אז הם אמרו, אם התכלת הוא לא תכלת אז אולי זה פוסל את כל הטלית מדין "קלא אילן". הם גם לא השתכנעו שלשים את הצבע הזה בכלל נחשב להחמיר. כשאדם מחמיר- הוא נוהג מנהג שבטוח יותר טוב ממי שלא מחמיר. אבל אם לא בטוחים שהמנהג הזה יותר טוב זה לא נקרא חומרה. לכן לא קיבלו.

ו. אל תתייהר

עוד נימוק שלא להחמיר הוא ש"לא להוציא לעז על הראשונים". הראשונים לא לבשו את התכלת הזה. וכי אתה יותר צדיק מהם?! וגם הראשונים לפני מאה שנה או חמישים שנה ידעו על כל המחקרים אבל לא דחו את האדמו"ר מראדזין או את הרב הרצוג דחייה מכוח וודאי, הם לא אמרו שזה בטוח שזה לא זה, אלא הם אמרו שלא בטוח שזה זה והם לא לבשו.

יש תלמיד חכם אחד ששאל את מרן הרב קוק בעניין. הוא לא שאל אותו אם ללכת עם תכלת. אלא הוא קבע ואמר שהוא לובש תכלת בטלית הקטן שתחת בגדַיו. אלא הוא שאל האם לשים גם על הטלית הגדול. ענה לו מרן הרב קוק: לא, כשהטלית היא על בגדיו זה יֵרָאֶה הוצאת לעז על הראשונים שלא לבשו. בתוך המכנסיים אף אחד לא רואה, "אתהלך בתם לבבי בקרב ביתי" (תהלים קא, ב), אבל שלא ילך איתן בחוץ. אם מישהו לובש תכלת אי-אפשר לצעוק עליו, כי בכל זאת יש לו על מי לסמוך, על האדמו"ר מראדזין או אם הוא לובש את התכלת של הרב הרצוג. גם על הרב שמצא את הארגמון הזה אפשר לסמוך. אבל מי שבא ושואל, אנחנו אומרים לו: אל תתייהר. אל תפגין ראוותנות דתית יותר מרבותיך ויותר מגדולי הדור בדין חדש.

הרי, הדבר הזה הוא דין חדש. אם יש דין מפורש ורבותינו לא קיימו אותו, אז אי-אפשר לאסור ולא נוכל לוותר על דין מפורש. לא נוכל להגיד: "איך אתה עולה לארץ והרב הגדול הזה לא עולה לארץ?" כי מה אנו יכולים לעשות, אנחנו הולכים אחר רב יותר גדול, משה רבינו, שאמר לעלות. אנו אנוסים. כך גם לא נשאל: "למה אתה לא מעשן? הרב שלך מעשן ואתה אומר אסור לעשן?!" כי זה פשוט שאסור לעשן. אבל תכלת זה חדש לגמרי. לכן אי אפשר להתייהר יותר מגדולי הדור.

מסופר במסכת בבא קמא (פא, ב) בסוגיה של עשרת התנאים שניתקנו בימי יהושע, שמסתלקים לצדי הדרכים מפני יתדות הדרכים. כלומר, כשהכביש מלא בוץ, אם דורכים על הכביש זה עושה חורים ובליטות, אחר כך כשזה מתייבש מאוד קשה ללכת שם וזה נקרא יתדות הדרכים. לכן תקנו , מתקנת יהושע, שמותר לדרוך בצדי הכביש אף על פי שזה השדה של מישהו.

מסופר שם בגמרא שפעם חכמים הלכו בצד וראו תלמיד אחד שהוא הולך באמצע, בתוך היתדות. אמר אחד לשני: "מי זה? צריך להחרים אותו על המקום. איך הוא מעיז להחמיר בפני רבותיו?!" אבל בדקו ומצאו שזה רבי יהודה בן קנוסא, והוא באמת צדיק, ועושה הכל לשם שמים. אז צדיק גדול כמו רבי יהודה בן קנוסא, שכל מה שהוא עושה לשם שמים, אף פעם לא עשה דבר לא לשם שמים זה מקרה מיוחד. אבל כשתלמידי חכמים, גדולי הדור, הולכים עם לבן ואנו נחמיר כנגדם?! וכי אנחנו יותר צדיקים מהם?! וכי אנו יודעים יותר על התכלת מהרב אברהם שפירא?! או מהרב שלמה זלמן אויערבך?!

ז. סיכום

יש מי שאומר שלא פוסקים שזה התכלת מתוך פחדנות כמו שמתוך פחדנות לא פסקו שצריך לעלות לארץ. אבל הזיהוי של התכלת מסופק אבל הזיהוי של ארץ ישראל הוא בטוח. לעלות לארץ זה בסדר, האם רחוב הגאי זה הגבול בין יהודה לבנימין, בזה אני לא בטוח, אבל שפה שזה ארץ ישראל זה בטוח. זה אחד מהזיהויים הבטוחים.

בקיצור: צריך להמשיך את המחקרים על הדבר הזה ולחקור ולחקור, אבל מכאן ועד לפסוק, הדרך ארוכה. אמנם הלב כואב, אבל אנחנו נחכה. ובינתיים נלבש לבן, "כלו הפך לבן, לבן טהור הוא" (ויקרא יג,יג ).

==

==