שיעורי הרב שלמה אבינר

ציית לרופא!

[הרב שלמה אבינר]

ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה של הרפואה המודרנית העושה פלאים אשר לא יאמנו. אך גם בזמנים קדמונים, היו רופאים, ואם כי ממש לא היו מומחים, בכל זאת צותה תורה "רפא ירפא" (שמות כא יט), שיש חובה על הרופא לרפא ויש חובה על החולה להתרפא. כידוע, הריפוי אפילו דוחה עבירות, באופנים שונים המוגדרים בהלכה. וזה לא המקום להחמיר.

חולה שצריך לאכול ביום הכיפורים ורוצה להחמיר, עליו נאמר: "אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש" (שו"ע או"ח תריח מ"ב ה). אם אמרו לו רופאים נאמנים לא לקיים מצוה או לעשות עבירה, יעשה כדבריהם ולא יתחכם (שו"ת מנחת יצחק ח"ב קב ב). כי האדם אינו בעלים על גופו, גופו שייך לריבונו של עולם (לאור ההלכה לגרש"י זוין שיח).

כידוע , אם אדם הכה את חברו ופצעו, עליו לשלם דמי טיפול רפואי, כמו שכתוב "ורפא ירפא" (שמות כא יט. בבא קמא פה ב). אך בעל הטורים מחדש: "למעוטי, אם עבר על דברי הרופא", ואז אין הוא חייב לשלם.

מי שמסתכן בניגוד להוראת הרופא , עובר על איסור תורה של "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" ומי שאינו נוהג לפי הכללים הרפואיים של רפואה מונעת, בריאות והגיינה, עובר על מצוות עשה של "והלכת בדרכיו", כדברי הרמב"ם ביחס למידות טובות: "ומצווין אנו ללכת בדרכים האלו הבינוניים [=הדרך הישרה של האמצע] והם הדרכים הטובים והישרים, שנאמר: והלכת בדרכיו" (הלכות דעות א ה). וביניהם: "הואיל והויית הגוף בריא ושלם מדרכי ד' הוא" (שם ד א).

וראה כמה טרחו רבותינו הקדושים בגמרא להביא את הסולת הנקייה מהרפואה בת זמנם כדי לשמור על בריאותנו, ורבנו הגדול הרמב"ם, מלבד הכתבים הרפואיים המרובים שלו, הקדיש פרק שלם על זה בתוך ספר הלכותיו (דעות פרק ד). אך הוא מציין: "וכל המנהגות הטובים האלו שאמרנו, אין ראוי לנהוג בהן אלא הבריא. אבל החולה או מי שאחד מאיבריו חולה או מי שינהג מנהג רע שנים רבות, יש לכל אחד מהם דרכים אחרים והנהגות כפי חוליו, כמו שיתבאר בספרי הרפואות" (שם כא).

זה הכלל, הרפואה היא מצוה גדולה, הן על הרופא והן על החולה לציית לרופא (ועיין עוד שמונה פרקים פרק חמישי, הלכות תשובה לרמב"ם ט א).

כתב החזון איש: "מן החובה על האדם להשתדל ברפואת עצמו כמו שהוא חייב להשתדל ברפואת חברו, ולכן ישתדל נא להתגבר על הרצונות הטבעיים הטבעיים ולמלא אחר פקודת הרופאים, במה שמוציאים לצורך הרפואה" (קובץ אגרות א קלח). כותב הג"ר יחיאל מיכל טוקצינסקי: "הרופא הוא רק שלוחו של הרופא כל בשר, שנתן לו הרשות לעשות שליחותו. אבל כיון שהרופא עשה את שלו, נתן לפניו חוקי הרפואה ותהליכי המזון וההתנהגות - חייב החולה לשמוע לציוויי הרופא, לא פחות אם לא יותר מחוקי השולחן ערוך באיסור והיתר, כמצוה מהתורה מנשמרתם מאד לנפשותיכם" (גשר החיים ח"א פ"א אות ב).

הגאון הרב ישראל סלנטר היה מחמיר מאוד על כל המצוות. "מכאן הוא בא גם אל זהירותו המדוקדקת בענייני בריאותו מטעם החובה 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם'. אמנם, זהירות זו איננה מקובלת בתור הלכה ולא רבים מקפידים בה, אבל ר' ישראל היה תמה מאד על התופעה הזו והיה רגיל לומר: החולה פטור מכל המצוות, פרט למצוה אחת: 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם' והנה בא היצר ומסית לזלזל גם במצוה יחידה זו".

פרופסור אחד בעיר באדן שבגרמניה, היה רגיל תמיד לספר בהשתוממות, שמכל אלפי החולים שביקרו אותו בכל ימי חייו, מצא רק אחד שהתייחס ברצינות גמורה לכל הוראותיו ומילא אחריהן בדייקנות גמורה במאה אחוז, והוא הרב ליפקין מרוסיה".

"פעם נכנסו לחדרו, בימי שבתו בהלברשטט, ומצאוהו עומד לפני ספר גרמני פתוח ועוסק בהתעמלות בדייקנות קפדנית, לפי הכללים והציורים שבאותו ספר, כפי שציוה עליו הרופא".

"ר' ישראל ראה בצו 'ונשמרתם לנפשותיכם' אותה החובה כבמצוה אחרת, ובפקודות אותו הרופא אל הפרופסור, ראה פסקי הלכה גדולים, כמו בפסקי שולחן ערוך בהלכות איסור והיתר, שיש לקיימן בכל פרטיהן ודקדוקיהן. פעם, ראוהו עומד בשעת בין השמשות ומסתכל בשמים, כדי לכוון את זמן צאת הכוכבים. נתברר, שהרופאים פקדו עליו לנוח שלושה ימים מלימודים. ר' ישראל מילא, כמובן אחר פקודתם, ובפנות יום השלישי עמד לכוון בדיוק שעת יציאת היום . הסביר: שאסור לאחר לרגע את הלימוד, משום מצות תלמוד תורה, כך איסור להקדים רגע, משום חובת שמירת הנפש" (ספר תנוער המוסר לרב דב כץ (315-316).

"ויהי האדם לנפש חיה" (בראשית ב ז). "נשמה שנתתי בך, החיֶיהָ" (תענית כב ב).