שיעורי הרב שלמה אבינר

ציונים בבית ספר

שאלה: האם לתת ציונים לילדים בבית ספר?

תשובה: ציונים זה לא טוב. כמובן שלא נשנה את כל המערכת הישראלית, אך יש לברוח מזה כמה שאפשר. יש ילד מוכשר ויש ילד שאינו מוכשר ואין זה ישר להשוותם זה לזה. ילד שאינו מוכשר עובד ארבע שעות על שיעורי בית ומקבל ציון חמש ולעומתו ילד מוכשר עובד חמש דקות על אותו דבר ומקבל ציון עשר, הדבר הזה אינו בסדר. בנוסף לכך יש כאלה שיש להם קשיי קשב וריכוז ולכן ההשוואה בין כולם אינה מתאימה.

הציונים צריכים להינתן ביחס לתלמיד. לכל אחד יש ניסיונות משלו וכל אחד צריך להימדד יחסית לעצמו וליכולתיו.

איך נותנים ציון על פי היכולת?

השיטה של החינוך האנגלו-סאקסי בארה"ב בנויה על זה שלכל ילד יש משימות אחרות. בשיעור הראשון המורה לוקח את רשימת השמות ויושב עם כל תלמיד בנפרד. הוא יושב עם הילד, שואל לשלומו, מתעניין במשפחתו, בחייו, בבית הספר, בהצלחות ובכישלונות שלו, מברר את רמתו הנפשית והלימודית.

כך המורה מכיר כל תלמיד ועל פי היכרות זו הוא מכין כרטיסיות לימוד אישיות לכל תלמיד על פי רמתו במקצועות השונים. כך כל אחד לומד עם כרטיס המותאם לרמתו ולא נוצר מצב שתלמיד לומד דברים קלים מידי ומשתעמם או דברים קשים מידי ונהיה מתוסכל. בשיטה זו הוא מתקדם לפי מדרגתו, וככל שהוא משתפר הוא מקבל כרטיס ברמה יותר גבוהה. מידי פעם המורה נותן שיעור כמו בישיבה, “שיעור כללי", אך רוב הזמן הוא מסתובב בין התלמידים. כך אני למדתי כשהייתי קטן, המורה התיישבה לידי ועזרה לי במה שהתקשיתי, וכך היא עברה בין כל התלמידים.

השיטה הזאת התפתחה דווקא בארה"ב כיוון שלא הייתה להם אפשרות אחרת. היה כפר קטן עם מעט תלמידים והיו צריכים לשים את כל התלמידים בכיתה אחת, עם כרטיסיות. מידי פעם היה שיעור מגבש אולם רוב הזמן למדו על פי הכרטיסיות. התלמידים המבוגרים עזרו לחלשים וכך נבנתה הכיתה. וושינגטון, נשיא ארה"ב, למד כך. הוא אמר שזה כמו שבמשפחה יש הרבה ילדים בגילאים שונים ומסתדרים.

השיטה הזאת נקראת "החינוך החדש”. שיטת החינוך הישנה הייתה קיימת באירופה מיסודם של תלמידי האפיפיור, שמסודרים כמו כת צבאית היררכית. הם בנו חינוך קשה עם עונשים לתלמידים, מכות וצינוק. הם יצאו מנקודת הנחה שהשטן נמצא בתוך הילד וצריך להוציא אותו ממנו. כך היה בנוי החינוך הזה, קשה ואכזרי, עד שהופיע החינוך החדש שהוא פרי מחשבתם של פילוסופים צרפתים כגון רוסו.

בחינוך הישן ההצלחה היא כמות הידיעות ואיכות הידיעות. המורה מלמד המון דברים איכותיים, מדוייקים ומסודרים. בחינוך החדש המטרה היא שיתוף התלמיד בתהליך הקניית הידיעות והקניית כלים שיעזרו לתלמיד להשיג מידע בעצמו. כך בנויות הישיבות, יש מידי פעם שיעור אך העיקר זה העמל של התלמיד.

בארץ החינוך הוא עדיין החינוך הישן חוץ מגן ילדים, ששם משתמשים בחינוך החדש. גן ילדים נקרא “גן” משום שזה תרגום מגרמנית של "קינדר גרדן", כי עבודת המחנך דומה לעבודת הגנן. הגנן מכבד את הקצב העצמי של העץ, מספק לו תנאים מיטביים לצמוח: מים, אויר, שמש. (מאמר "התרבות הישראלית" של רבנו הרב צבי יהודה בהתחלת לנתיבות ישראל ח"א).

בארה"ב יש הרבה שלומדים על פי החינוך החדש. ג'ון דיואי, מחנך חשוב בארה"ב, מספר שהלך לנגר על מנת לקנות שולחן לבית הספר, ראה הרבה שולחנות ולא מצא את שחיפש. לבסוף אמר לו הנגר: "אתה מחפש שולחן שבו הילד יהיה פעיל ועושה, אין לנו שולחנות כאלה, השולחנות שלנו מותאמים לילד שיושב מרותק לכיסא”.

אז מה עושים? איננו יכולים לעשות כבר מחר מהפכה בארץ, צריך שיהיו ארבעה תנאים:

1. מורים שמתאימים לעבוד בזה.

2. תלמידים שמתאימים לעבוד בזה. משום שתלמיד עצלן יבהה מול הכרטיסים ולא יעשה כלום.

3. צריך הורים שמבינים.

4. צריך חומר, צריך לכרטס את הכל, זה המון עבודה.

ניתן לעשות את זה באופן הדרגתי.

נלקח משאילת שלמה 157